סיפורי מעשיות · מעשה י״ב · אות ל״ט

וְכֵן הַגִּבּוֹר הָיָה גִּבּוֹר מֵעַצְמוֹ וְהַמֶּלֶךְ הֶרְאָה לוֹ דֶּרֶךְ אֵיךְ יַעֲלֶה וִיקַבֵּל גְּבוּרָה וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה גִּבּוֹר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד כִּי יֵשׁ חֶרֶב שֶׁהִיא תּוֹלָה בַּאֲוִיר הָעוֹלָם וְיֵשׁ לְהַחֶרֶב הַזּאת שְׁלשָׁה כּחוֹת כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אֶת הַחֶרֶב, אֲזַי בּוֹרְחִים וְנָסִים כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלוֹת וּמִמֵּילָא יֵשׁ לָהֶם מַפָּלָה כִּי כְּשֶׁנָּסִים הַשָּׂרִים, אֵין מִי שֶׁיִּנְהוֹג הַמִּלְחָמָה וַאֲזַי אֵין תְּקוּמָה בַּמִּלְחָמָה אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקָרְבוּ הַנִּשְׁאָרִים לַמִּלְחָמָה וְיֵשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל, שְׁנֵי פִּיּוֹת, וְיֵשׁ לָהֶם שְׁנֵי כּוֹחוֹת שֶׁעַל יְדֵי חֹד אֶחָד נוֹפְלִים כֻּלָּם וְעַל יְדֵי חֹד הַשֵּׁנִי מַגִּיע לָהֶם הַחֹלִי, [שֶׁקּוֹרִין דַּאר] דְּהַיְנוּ שֶׁבְּשָׂרָם נִכְחָשׁ וְנִימַס, כַּיָּדוּעַ חֹלִי זֶה, רַחֲמָנָא לִצְלָן הַיְנוּ שֶׁרַק עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה שֶׁעוֹשִׂין בְּאוֹתוֹ הַחֶרֶב בְּמָקוֹם שֶׁהִיא עַל יְדֵי זֶה מַגִּיעַ לְהַשּׂוֹנְאִים כַּנַּ"ל דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי כָּל חֹד וָחֹד הַכּחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ וְהַמֶּלֶךְ הֶרְאָה לְהַגִּבּוֹר הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל וּמִשָּׁם קִבֵּל גְּבוּרָתוֹ הַגְּדוֹלָה.