סיפורי מעשיות · מעשה י״ג · אות כ״ז

אַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לְהַלָּן לְעִיר אַחֶרֶת וְרָאִיתִי שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְרִיבִים זֶה עִם זֶה מֵחֲמַת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן וְהָלְכוּ אֶל הַבֵּית דִּין לְדִין וּפָסַק לָהֶם הַבֵּית דִּין: זֶה זַכַּאי וְזֶה חַיָּב וְיָצְאוּ מִן הַבֵּית דִּין אַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְנִתְקוֹטְטוּ זֶה עִם זֶה וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָם רוֹצִים זֶה הַבֵּית דִּין, רַק הֵם רוֹצִים בֵּית דִּין אַחֵר וּבָחֲרוּ לָהֶם בֵּית דִּין אַחֵר [כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם מְרֻצִּים עַל אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם יְכוֹלִים לָדוּן לִפְנֵיהֶם] וְדָנוּ לִפְנֵי אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין אַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְנִתְקוֹטְטוּ אֶחָד מֵאֵלּוּ עִם אַחֵר וּבָחֲרוּ לָהֶם בֵּית דִּין אַחֵר וְכֵן הָיוּ מְרִיבִים וּמִתְקוֹטְטִים שָׁם וּבָחֲרוּ לָהֶם כַּמָּה בָּתֵּי דִּינִים עַד שֶׁכָּל הָעִיר הָיְתָה מְלֵאָה מִבָּתֵּי דִּינִים וְהִסְתַּכַּלְתִּי, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם אֱמֶת וְעַתָּה זֶה מַטֶּה דִּין וְנוֹשֵׂא פָּנִים לָזֶה וְאַחַר כָּךְ חֲבֵרוֹ נוֹשֵׂא פָּנִים לוֹ כִּי הֵם מְקַבְּלִים שׁחַד וְאֵין בָּהֶם אֱמֶת.