סיפורי מעשיות · מעשה י״ג · אות ו׳

וַיְהִי הַיּוֹם וְהָיָה בְּרִיחָה בְּאֵיזֶה מְדִינָה וּבָרְחוּ כֻּלָּם וּבְדֶרֶךְ בְּרִיחָתָם עָבְרוּ דֶּרֶךְ אֵיזֶה יַעַר וְאָבְדוּ שָׁם זָכָר וּנְקֵבָה. אֶחָד אִיבֵּד זָכָר וְאֶחָד אִיבֵּד נְקֵבָה וַעֲדַיִן הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים בְּנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים וְלא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל וְצָעֲקוּ וּבָכוּ, כִּי לא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶצְלָם קבצן אֶחָד עִם הַשַּׂקִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁנּוֹשֵׂא בָּהֶם לֶחֶם וְהִתְחִילוּ אֵלּוּ הַבָּנִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלִהְיוֹת כְּרוּכִים אַחֲרָיו וְנָתַן לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכל, וְאָכְלוּ וְשָׁאַל אוֹתָם: מֵהֵיכָן בָּאתֶם לְכָאן ? הֵשִׁיבוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כִּי הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים כַּנַּ"ל וְהִתְחִיל לֵילֵךְ מֵהֶם וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקַּח אוֹתָם עִמּוֹ וְאָמַר לָהֶם: אֶת זֶה אֵינִי רוֹצֶה, שֶׁתֵּלְכוּ עִמִּי בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכְּלוּ וְהִנֵּה הוּא עִוֵּר וְהָיָה אֶצְלָם פֶּלֶא. מֵאַחַר שֶׁהוּא עִוֵּר, אֵיךְ יוֹדֵעַ לֵילֵךְ ? [וּבֶאֱמֶת הוּא חִדּוּשׁ מַה שֶּׁהָיָה קָשֶׁה לָהֶם זאת כִּי עֲדַיִן הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים רַק שֶׁהָיוּ בָּנִים חֲכָמִים, וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלָם כַּנַּ"ל] וּבֵרְכָם [זֶה הַקבצן הָעִוֵּר] שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹתוֹ שֶׁיִּהְיוּ זְקֵנִים כְּמוֹתוֹ וְהִשְׁאִיר לָהֶם עוֹד לֶחֶם לֶאֱכל וְהָלַךְ לוֹ וְהֵבִינוּ אֵלּוּ הַבָּנִים כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְהִזְמִין לָהֶם קבצן עִוֵּר בְּכָאן לִתֵּן לָהֶם אכֶל.