סיפורי מעשיות · מעשה ג׳ · אות ב׳

- מַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד קדֶם מוֹתוֹ קָרָא אֶת בָּנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ וְצִוָּה אוֹתָם לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת גַּם יֵשׁ לָכֶם רְשׁוּת לַעֲסֹק בִּשְׁאָר פַּרְנָסוֹת אֲבָל בָּזֶה תִּשְׁתַּדְּלוּ לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת אַחַר כָּךְ נִפְטַר הֶחָכָם וְהִנִּיחַ בָּנִים וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמד, רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ וְהָיוּ אֶחָיו נוֹתְנִים לוֹ סִפּוּק דֵּי פַּרְנָסָתוֹ וְהָיוּ מַסְפִּיקִים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ וְהָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן [שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ] מְקַבֵּץ עַל יָד עַל יָד מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאַר לוֹ מִפַּרְנָסָתוֹ עַד שֶׁקִּבֵּץ סַךְ מְסֻיָּם וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: לָמָּה לִי לְקַבֵּל הַסְפָּקָה מֵהֶם ? טוֹב שֶׁאַתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן וְאַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ יָעַץ בְּדַעְתּוֹ לִשְׂכּר לוֹ עֲגָלָה וְנֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה וְיִסַּע עִמָּהֶם לְלַיְפְּסִיק [עיר] וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת הַמַשָּׂא וּמַתָּן, אַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַמִּשְׁפָּחָה זאת, הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם וְאָמְרוּ: לָמָּה לָנוּ לִתֵּן לוֹ הַסְפָּקָה ? טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה וְהִלְווּ לוֹ עוֹד מָעוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְהג הַמַשָּׂא וּמַתָּן.