סיפורי מעשיות · מעשה ו׳ · אות ד׳

הָלַךְ הֶחָכָם אֶל הַמְּדִינָה אָמַר הֶחָכָם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לֵידַע מַהוּת הַמְּדִינָה וְעַל יְדֵי מַה יֵּדַע הַמַּהוּת שֶׁל הַמְּדִינָה ? עַל יְדֵי הַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל הַמְּדִינָה כִּי כְּשֶׁצְּרִיכִים לֵידַע דָּבָר, צְרִיכִים לֵידַע הַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק. יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּכַוֵּן בֶּאֱמֶת לְהַזִּיק לַחֲבֵרוֹ בִּדְבָרָיו וּכְשֶׁחֲבֵרוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי מְצַחֵק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ" וְכוּ' וְאָמַר: הֲלא מְצַחֵק אָנִי! וְכֵן, יֵשׁ אֶחָד שֶׁמִּתְכַּוֵּן בְּדֶרֶךְ צְחוֹק, וְאַף עַל פִּי כֵן חֲבֵרוֹ נִזּוֹק עַל יְדֵי דְּבָרָיו וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק.