סיפורי מעשיות · מעשה ז׳ · אות ט׳

וְהוֹלִיכוּ אֶת הַנְּשָׁמָה עוֹד דֶּרֶךְ עוֹלָמוֹת עַד שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לְהַבֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה כְּדֵי לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁתֵּרֵד לְהָעוֹלָם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ עֲדַיִן לא בָּא וְשָׁלְחוּ אַחֲרָיו שָׁלִיחַ וּבָא וְהֵבִיא עִמּוֹ זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה כָּפוּף כְּדֶרֶךְ הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה מַכִּיר עִמּוֹ מִכְּבָר [הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם זֶה הַזָּקֵן הַכָּפוּף מִכְּבָר] וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נָתַתִּי לִי עֵצָה רַשַּׁאי הוּא לֵילֵךְ לְהָעוֹלָם וְהִנִּיחוּ אֶת הַנְּשָׁמָה וְיָרְדָה לְהָעוֹלָם וְהָיָה רוֹאֶה כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְאֵיךְ נַעֲשָׂה מֶלֶךְ וְהַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיָה לוֹ וְכוּ'.