סיפורי מעשיות · מעשה ח׳ · אות ד׳

וְנָסְעוּ וּבָאוּ לִאכסניה לָלוּן וּמָצְאוּ שָׁם סוֹחֵר וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים וְלא גִּלּוּ לוֹ שֶׁהֵם נוֹסְעִים לְשָׁם כִּי הָרַב הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁנּוֹסֵעַ לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק וְהָיוּ מְדַבְּרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם עַד שֶׁבְּסִבּוּב הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לְסַפֵּר מִצַּדִּיקִים, הֵיכָן נִמְצָאִים צַדִּיקִים וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁשָּׁם נִמְצָא צַדִּיק, וְשָׁם, וְשָׁם וְהִתְחִילוּ הֵם לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו הֵשִׁיב לָהֶם: זֶה ? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ] הֲלא קַל הוּא כִּי אֲנִי נוֹסֵעַ עַכְשָׁו מִמֶּנּוּ וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁם, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה עָנָה אָבִיו וְאָמַר לִבְנוֹ הֲרָאִיתָ, בְּנִי, מַה שֶּׁזֶּה הַסּוֹחֵר מְסַפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ וַהֲלא הוּא נוֹסֵעַ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְבֵיתָם.