סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות י״ג

וְהִנֵּה נַשְׁלִיךְ כָּעֵת אֶת מַעֲשֵׂה הֶחָכָם, וְנַתְחִיל לְסַפֵּר בְּמַעֲשֵׂה הַתָּם הַתָּם הַנַּ"ל לָמַד מְלֶאכֶת סנדלרות וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה תָּם לָמַד הַרְבֵּה עַד שֶׁקִּבֵּל וְלא הָיָה בָּקִי בְּהָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת וְנָשָׂא אִשָּׁה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִן הַמְּלָאכָה וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה תָּם, וְלא הָיָה בָּקִי בְּהַמְּלָאכָה כָּל כָּךְ עַל כֵּן הָיָה פַּרְנָסָתוֹ בְּדחַק גָּדוֹל וּבְצִמְצוּם וְלא הָיָה לוֹ פְּנַאי אֲפִלּוּ לֶאֱכל כִּי הָיָה צָרִיךְ תָּמִיד לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל הָאֻמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת רַק בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נוֹקֵב בַּמַּרְצֵעַ וְהָיָה מַכְנִיס וּמוֹצִיא הַחוּט הָעָב שֶׁל הַתְּפִירָה כְּדֶרֶךְ הָסנדלרים אָז הָיָה נוֹשֵׁךְ חֲתִיכַת לֶחֶם וְאוֹכֵל.