סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ב׳

- מַעֲשֶׂה שְׁנֵי בַּעֲלֵי בַּתִּים הָיוּ בְּעִיר אַחַת וְהָיוּ גְּדוֹלִים בַּעֲשִׁירוּת וְהָיָה לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים וְהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי בָּנִים, לְכָל אֶחָד בֵּן אֶחָד וְלָמְדוּ שְׁנֵיהֶם בְּחֶדֶר [כיתה] אֶחָד וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים הָיוּ אֶחָד מֵהֶם בַּר הֲבָנָה, וְהָאֶחָד הָיָה תָּם [לא שֶׁהָיָה טִפֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְנָמוּךְ] וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים הָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד הָיָה חָכָם וְהָאֶחָד הָיָה תָּם וּמחוֹ הָיָה נָמוּךְ אַף עַל פִּי כֵן אָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה מְאד.