סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ל׳

וְנָסְעוּ הַשְּׁלוּחִים וּבָאוּ לְשָׁם וְנָתְנוּ הָאִגְּרוֹת לָהֶם: הֶחָכָם לְהֶחָכָם, וְהַתָּם לְהַתָּם וְהַתָּם, תֵּכֶף שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הָאִגֶּרֶת אָמַר לְהַתָּם הַשָּׁלִיחַ שֶׁהֱבִיאוֹ. הֲלא אֵינִי יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בּוֹ, קְרָא אוֹתוֹ לְפָנַי! הֵשִׁיב לוֹ: אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ בְּעַל פֶּה מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו שָׁאַל תֵּכֶף: רַק בְּלִי לֵיצָנוּת! הֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי אֱמֶת, בְּלִי לֵיצָנוּת וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה תֵּכֶף וְרָץ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ. אִשְׁתִּי, הַמֶּלֶךְ שָׁלַח בִּשְׁבִילִי! וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: עַל מָה וְלָמָּה? וְלא הָיָה לוֹ פְּנַאי לַהֲשִׁיבָהּ כְּלָל וְתֵכֶף נִזְדָּרֵז בְּשִׂמְחָה וְהָלַךְ וְנָסַע עִם הַשָּׁלִיחַ תֵּכֶף וְנִכְנַס וְיָשַׁב בְּתוֹךְ הָעֶגְלוֹת צָב וּמָצָא שָׁם הַבְּגָדִים הַנַּ"ל וְשָׂמַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר.