סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות מ״ב

וְתֵכֶף הִתְחִיל הַשר הַתָּם וְדִבֵּר אֵלָיו רְאֵה תְּמִימוּתִי לְמַה שֶּׁהֵבִיא אוֹתִי, לִגְדֻלָּה כָּזוֹ וְאֶל מָה חָכְמָתְךָ הֵבִיאָה אוֹתְךָ? עָנָה הֶחָכָם וְאָמַר מֵאַחַר שֶׁאַתָּה הוּא חֲבֵרִי הַתָּם, מִזֶּה נְסַפֵּר אַחַר כָּךְ לְעֵת עַתָּה תֵּן לִי מִשְׁפָּט עַל שֶׁהִכּוּ אוֹתִי שְׁאָלוֹ: לָמָּה? הֱשִׁיבוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁדִּבַּרְתִּי עַל הַבַּעַל שֵׁם, שֶׁהוּא שֶׁקֶר וּמִרְמָה גְּדוֹלָה עָנָה הַתָּם הַשר וְאָמַר: עֲדַיִן אַתָּה אוֹחֵז בַּחָכְמוֹת שֶׁלְּךָ? רְאֵה: אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה יָכוֹל לָבוֹא עַל שֶׁלִּי בְּקַל, וַאֲנִי לא אוּכַל לָבוֹא עַל שֶׁלְּךָ רְאֵה, שֶׁאֲנִי כְּבָר בָּאתִי עַל שֶׁלְּךָ כַּנַּ"ל וְאַתָּה עֲדַיִן לא בָּאתָ עַל שֶׁלִּי וַאֲנִי רוֹאֶה, שֶׁזֶּה קָשֶׁה יוֹתֵר, שֶׁאַתָּה תָּבוֹא עַל תְּמִימוּת שֶׁלִּי וְאַף עַל פִּי כֵן מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מַכִּיר בּוֹ מִכְּבָר בִּגְדֻלָּתוֹ צִוָּה לָתֵת לוֹ בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁוֹ, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיּאכַל עִמּוֹ.