סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות מ״ח

פַּעַם אַחַת עָבַר הַתָּם הַשר הַנַּ"ל לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל שֵׁם וְנִזְכַּר בַּחֲבֵרוֹ הֶחָכָם וְנִכְנַס אֶל הַבַּעַל שֵׁם, וְהִטָּה עַצְמוֹ אֵלָיו כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ [הַיְנוּ אֶת הֶחָכָם הַנַּ"ל] וְאִם יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם וְאָמַר אֶל הַבַּעַל שֵׁם. הֲאַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הֶחָכָם, שֶׁשָּׁלַח הַשד וּנְשָׂאוֹ, וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם לא רְאִיתִיו? הֱשִׁיבוֹ: הֵן וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מְקוֹמוֹ וְיוֹצִיאוֹ מִשָּׁם וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם: בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְךָ מְקוֹמוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ רַק שֶׁלּא יֵלְכוּ כִּי אִם אֲנִי וְאַתָּה וְהָלְכוּ יַחַד וְעָשָׂה הַבַּעַל שֵׁם מַה שֶּׁיָּדַע, וּבָאוּ לְשָׁם וְרָאָה, שֶׁהֵם מֻנָּחִים בָּעֳבִי טִיט וָרֶפֶשׁ וּכְשֶׁרָאָה הֶחָכָם אֶת הַשר הַתָּם, צָעַק אֵלָיו: אָחִי! רְאֵה, שֶׁהֵם מַכִּים וּמְעַנִּים אוֹתִי כָּל כָּךְ הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ בְּחִנָּם גָּעַר בּוֹ הַשר הַתָּם עֲדַיִן אַתָּה אוֹחֵז בַּחָכְמוֹת שֶׁלְּךָ וְאֵין אַתָּה מַאֲמִין בְּשׁוּם דָּבָר וְלִדְבָרֶיךָ אֵלּוּ הֵם אֲנָשִׁים? עַתָּה רְאֵה הֲלא זֶה הוּא הַבַּעַל שֵׁם, שֶׁהָיִיתָ כּוֹפֵר בּוֹ וְהוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהוֹצִיאֲכֶם [וְהוּא יַרְאֶה לָכֶם הָאֱמֶת] וּבִקֵּשׁ הַתָּם הַשר הַנַּ"ל מִן הַבַּעַל שֵׁם, שֶׁיּוֹצִיאֵם וְיַרְאֶה לָהֶם, שֶׁזֶּהוּ שד וְאֵינָם אֲנָשִׁים.