סיפורי מעשיות · מעשה ט׳ · אות ט׳

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה עוֹד חָכָם יוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁהָיָה בִּמְדִינוֹת רַבּוֹת וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: כָּעֵת רָאוּי לְהַבִּיט עַל הַתַּכְלִית וְהִתְחִיל לַחֲשׁב עִם פִילוֹסוֹפְיָא שֶׁלּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת וַיִּישַׁר בְּעֵינָיו לִלְמד מְלֶאכֶת צוֹרֵף [בְּזָהָב] שֶׁהִיא מְלָאכָה גְּדוֹלָה וְנָאָה, וְיֵשׁ בָּהּ חָכְמָה, וְגַם הִיא מְלָאכָה עֲשִׁירָה וְהוּא הָיָה בַּר הֲבָנָה וּפִילוֹסוֹף וְלא הֻצְרַךְ לִלְמד הַמְּלָאכָה כַּמָּה שָׁנִים רַק בְּרֶבַע שָׁנָה קִבֵּל אֶת הָאָמָּנוּת וְנַעֲשֶׂה אוּמָן גָּדוֹל מְאד וְהָיָה בָּקִי בַּמְּלָאכָה יוֹתֵר מִן הָאוּמָן שֶׁלִּמְּדוֹ.