התיקון הכללי בקצרה
התיקון הכללי הוא עשרה פרקי תהלים: ט״ז, ל״ב, מ״א, מ״ב, נ״ט, ע״ז, צ׳, ק״ה, קל״ז וק״נ. רבי נחמן מברסלב גילה אותם כתיקון למקרה לילה, לאמירה באותו היום (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳). המקור הראשון הוא תורה ר״ה בחלק הראשון של ליקוטי מוהר״ן, ושם נאמר רק "צריך לומר עשרה קפיטל", בלי לפרט אילו (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות ב׳). את הפרקים עצמם גילה רבי נחמן שנים אחר כך, ורבי נתן מתאר את השלבים בשיחות הר״ן (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
גם השם "תקון הכללי" הוא לשונו של רבי נחמן, כפי שרבי נתן מביא אותה: לכל עבירה יש תיקון מיוחד, ואילו זה תיקון כללי (שיחות הר״ן · אות קמ״א). בעמוד הזה המקורות מובאים כלשונם, ולצידם הסבר קצר שאומר מה כתוב בכל מקור. ההסבר אינו פסק הלכה ואינו מוסיף על המקורות.
עשרת המזמורים
…ואלו הן העשרה קפיטל תהלים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ…
אַחַר־כָּךְ גִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁצָּרִיךְ לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּקְרֶה לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן: מִכְתָּם לְדָוִד – טז לְדָוִד מַשְׂכִּיל – לב, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – מא, כְּאַיָּל תַּעֲרֹג – מב, לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת – נט, לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן – עז, תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה – צ, הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ – קה, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – קלז, הַלְלוּיָה הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ – קנ. וְאָמַר, שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לְמִקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵין צָרִיךְ לִפְחֹד עוֹד כְּלָל מִפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁל הַמִּקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם…
עשרת המזמורים במלואם, עם ההקדמה והתפילה שאחריהם: ספר תיקון הכללי.
וכל מזמור בקישור משלו, לפי הסדר, עם המילים שבהן הוא נמנה ברשימה שבליקוטי מוהר״ן תנינא צ״ב. הנוסח המלא מוצג בניקוד ובחלוקה לפסוקים:
- תהלים ט״ז, מכתם לדוד
- תהלים ל״ב, לדוד משכיל
- תהלים מ״א, אשרי משכיל אל דל
- תהלים מ״ב, כאיל תערג
- תהלים נ״ט, למנצח אל תשחת
- תהלים ע״ז, למנצח על ידותון
- תהלים צ׳, תפלה למשה
- תהלים ק״ה, הודו לה׳ קראו בשמו
- תהלים קל״ז, על נהרות בבל
- תהלים ק״נ, הללו אל בקדשו
רבי נתן מוסיף שאומרים את הפרקים "כסדר שהם כתובים בתהלים", ומעיר שבדפוס הראשון של סיפורי מעשיות נפלה טעות באחד מהם, קל״ז, ומשם עברה לכמה ספרים וסידורים (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
למה "תיקון הכללי"
…ואמר שהוא ״תקון הכללי״, כי כל עברה יש לה תקון מיחד, אבל תקון הנ"ל הוא תקון הכללי.
באותו מקום נאמר גם שהעניין הזה יגלו ויאמרו "בפני הכל". כלומר, רבי נחמן לא ראה בתיקון סוד לבודדים, אלא דבר שנועד לכולם (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
איך התגלה, לפי עדותו של רבי נתן
בחיי מוהר״ן רבי נתן רושם שהתורה "תקון למקרה" נאמרה אחר שבועות תקס״ה, ושהתגלות עשרת הפרקים הייתה בשנת תקס״ט (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות נ״ט).
בשיחות הר״ן הוא מספר שלא היה לפני רבו כשהתחיל לגלות את התורה, ששמע אותה מפי אחר, ושרבי נחמן חזר ואמר אותה לפניו בקיצור. באותה שעה רבי נחמן לא אמר אילו פרקים לומר, ואמר שכל עשרה פרקי תהלים, "איזה שהם", הם תיקון לזה, כי הם כנגד עשרה מיני נגינה. עוד אמר אז ש"תקון הראשון הוא המקוה" (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
קרוב לארבע שנים אחר כך, כשכבר היה חולה, רבי נחמן הכתיב לרבי נתן את הפסוקים שבהם רמוזים עשרת מיני הנגינה, והם נדפסו בתורה צ״ב בליקוטי מוהר״ן תנינא (שיחות הר״ן · אות קמ״א; ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳). רבי נתן מספר שבשבת פרשת שקלים תק״ע ראה את עשרת הפרקים רשומים בכתב ידו של רבו, וכשביקש שיגלה לו אותם, רבי נחמן השיב שיהיה לזה עת אחר (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
הגילוי עצמו היה כשרבי נתן היה בביתו בנמירוב: רבי נחמן גילה את עשרת הפרקים לפני הרב של ברסלב ולפני רבי נפתלי, ו"יחד אותם לעדות" (שיחות הר״ן · אות קמ״א). בחיי מוהר״ן רבי נתן כותב גם על היום שבו "שמעתי התחלת התגלות הענין של העשרה קפיטל תהלים" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות קפ״ד). פרטים נוספים על דמותו ועל כתביו: רבי נתן מברסלב.
עשרה מיני נגינה
וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל, כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, כַּמּוּבָא (בִּגְמָרָא פְּסָחֵים קיז…
…כִּי עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה…
בתורה צ״ב מפורטים עשרת מיני הנגינה: ברכה, אשרי, משכיל, שיר, נצוח, נגון, תפלה, הודו, מזמור והללויה, ולכל אחד פסוק שבו הוא רמוז. מיד אחר כך באה רשימת הפרקים לפי פתיחתם, מ"מכתם לדוד" ועד "הללו אל בקדשו" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳). על הניגון בתורת רבי נחמן בכלל: ניגון.
מתי אומרים תיקון הכללי, ומה כתוב במקורות על האמירה
כמה פרטים מעשיים כתובים במקורות במפורש. הרשימה מביאה אותם כפי שהם, וליד כל אחד המקור שלו:
- לומר את עשרת הפרקים באותו היום (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות א׳).
- לומר אותם בסדר שבו הם כתובים בספר תהלים (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
- לטבול במקווה באותו היום, ומי שלא טבל בבוקר, טובל "אפלו לפנות ערב" (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
- מי שאינו יכול לטבול, כגון חולה או מי שנמצא בדרך, אומר אותם בכל זאת: "גם האמירה בעצמה מסגל מאד" (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
- מי שאמר אותם באותו היום "אין צריך לפחד עוד כלל" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳).
רבי נתן מביא גם הבחנה של רבי נחמן בין מקרים: מה שקורה מתוך ריבוי אכילה ושתייה, מחולשה ועייפות או משכיבה שאינה כראוי, "וכל זה אינו כלום", ועיקר העניין הוא כשזה בא מתוך הרהורים (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
כדאי להבחין בין שלושה דברים. הזמן, "באותו היום", כתוב בליקוטי מוהר״ן, בתורה ר״ה ובתנינא צ״ב (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות א׳; ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳). הסדר, הטבילה וההבטחה למי שיאמר את הפרקים על קברו כתובים בשיחות הר״ן, בעדותו של רבי נתן על דברי רבו (שיחות הר״ן · אות קמ״א). ומה שאינו כתוב במקורות האלה, כמו אמירה קבועה בכל יום או בזמנים מסוימים, אינו מובא כאן כחובה או כסגולה. לשאלה הלכתית מעשית יש לשאול רב.
המונח "תיקון הכללי" בליקוטי מוהר״ן א׳ כ״ט
הצירוף "תקון הכללי" מופיע כבר בתורה כ״ט בחלק הראשון של ליקוטי מוהר״ן, בעניין אחר. שם כתוב שלתקן "כל העברות בפרטיות" הוא דבר כבד מאוד, ולכן "צריך לתקן כלליות הגידים", והוא תיקון הברית, שעל ידו "נתתקן ממילא כל הלאוין שעבר" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות ד׳). ובהמשך אותה אות:
…כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת צָרִים וְדַקִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן כִּי אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא זוֹרֵק לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים גַּם לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים.
בתורה כ״ט אין זכר לעשרה פרקי תהלים: "תקון הכללי" שם הוא תיקון הברית, שמגיע גם למקומות שתיקון פרטי אינו מגיע אליהם. עשרת המזמורים נקראים בשם הזה בשיחות הר״ן, ושם רבי נתן מביא את הטעם בלשון דומה: "כל עברה יש לה תקון מיחד", ואילו זה תיקון כללי (שיחות הר״ן · אות קמ״א). הדמיון בין שני המקומות עולה מן הלשון; המקורות שבעמוד הזה אינם אומרים במפורש שעשרת המזמורים הם התיקון שבתורה כ״ט.
מקווה
…ומי שיוכל לילך למקוה ואחר כך יאמרם - בודאי מה טוב; אך אפלו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבל, כגון שהוא חולה או שהוא בדרך, אף על פי כן אם יאמרם - אשרי לו, כי הם תקון גדול ונורא מאד, ואם יאמרם בכונה כראוי - בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד. ואמר…
ההבטחה
…גם יחד אותם לעדות ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה - אפלו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו'.
רבי נחמן הקדים ואמר שאף שקל לומר עשרה פרקי תהלים, "גם זה יהיה כבד מאד לקים" (שיחות הר״ן · אות קמ״א). בחיי מוהר״ן ההבטחה מופיעה בתוך דבריו הרבים על קברו: שיבואו אליו לומר תהלים, ללמוד ולהתפלל (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות קס״ב).
ההבטחה בהקשר של ימיו האחרונים, ההסתלקות ויום ההילולה: הילולת רבי נחמן מברסלב, י״ח בתשרי.
מי אומר מה בעמוד הזה
בעמוד שלושה סוגי טקסט. הציטוטים מתורה ר״ה ומתורה צ״ב הם לשון ליקוטי מוהר״ן, ספר התורות של רבי נחמן. גם בתוך תורה ר״ה יש הבדל: אות ג׳, שבה רשימת הפרקים, פותחת במילים "אחר כך גלה רבנו זכרונו לברכה", כלומר זו הוספה של מי שערך את הספר, שכותב על רבי נחמן בגוף שלישי (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות ג׳). שיחות הר״ן קמ״א וחיי מוהר״ן הם עדות של רבי נתן, תלמידו, שכותב בגוף ראשון מה ששמע וראה, ולפעמים מה ששמע מפי אחרים (שיחות הר״ן · אות קמ״א; חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות קפ״ד). הכותרות והפסקאות שבין הציטוטים הן עריכה של האתר, ואין בהן קביעה שאינה כתובה במקור שהן מפנות אליו. על רבי נחמן עצמו: רבי נחמן מברסלב.
שאלות ותשובות
- מהו התיקון הכללי?
- התיקון הכללי הוא עשרה פרקי תהלים: ט״ז, ל״ב, מ״א, מ״ב, נ״ט, ע״ז, צ׳, ק״ה, קל״ז וק״נ. רבי נחמן מברסלב גילה אותם כתיקון למקרה לילה, לאמירה באותו היום (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳).
- למה הוא נקרא "תיקון הכללי"?
- השם "תקון הכללי" הוא לשונו של רבי נחמן, כפי שרבי נתן מביא אותה: לכל עבירה יש תיקון מיוחד, ואילו זה תיקון כללי (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
- מתי אומרים תיקון הכללי?
- הזמן, "באותו היום", כתוב בליקוטי מוהר״ן, בתורה ר״ה ובתנינא צ״ב (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות א׳; ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳). אומרים את הפרקים "כסדר שהם כתובים בתהלים" (שיחות הר״ן · אות קמ״א). ומה שאינו כתוב במקורות האלה, כמו אמירה קבועה בכל יום או בזמנים מסוימים, אינו מובא כאן כחובה או כסגולה.
- מה עושה מי שאינו יכול לטבול במקווה?
- מי שאינו יכול לטבול, כגון חולה או מי שנמצא בדרך, אומר אותם בכל זאת: "גם האמירה בעצמה מסגל מאד" (שיחות הר״ן · אות קמ״א). ומי שלא טבל בבוקר, טובל "אפלו לפנות ערב" (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
- אילו פרקי תהלים נכללים בתיקון הכללי, ובאיזה סדר?
- ט״ז, ל״ב, מ״א, מ״ב, נ״ט, ע״ז, צ׳, ק״ה, קל״ז וק״נ (שיחות הר״ן · אות קמ״א). רבי נתן מוסיף שאומרים אותם "כסדר שהם כתובים בתהלים" (שיחות הר״ן · אות קמ״א). בתנינא צ״ב הם מפורטים לפי פתיחתם, מ"מכתם לדוד" ועד "הללו אל בקדשו" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳).
- מה כתוב על טבילה במקווה לפני האמירה?
- בשיחות הר״ן קמ״א רבי נתן מביא שבתחילה אמר רבי נחמן "תקון הראשון הוא המקוה", ורק אחר כך גילה את אמירת עשרת הפרקים. נאמר שם גם להיזהר מאוד לטבול באותו היום (שיחות הר״ן · אות קמ״א). מי שאינו יכול לטבול אומר אותם בכל זאת, כמפורט למעלה. לשאלה הלכתית מעשית יש לשאול רב.
- מה ההבטחה שנמסרה על קברו של רבי נחמן?
- בשיחות הר״ן קמ״א רבי נתן מוסר שרבי נחמן אמר כי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו, יאמר שם את עשרת הפרקים ויתן פרוטה לצדקה, גם אם גדלו עוונותיו מאוד, הוא יתאמץ וישתדל להושיעו ולתקנו (שיחות הר״ן · אות קמ״א). בחיי מוהר״ן ההבטחה מופיעה בתוך דבריו הרבים על קברו (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות קס״ב). זו עדות של רבי נתן על דברי רבו, ולא לשון ליקוטי מוהר״ן.
- האם צריך לפחד אחרי שאמרו את התיקון הכללי?
- בליקוטי מוהר״ן תנינא צ״ב נאמר שמי שאמר את עשרת הפרקים באותו היום, "אין צריך לפחד עוד כלל" מן הפגם של המקרה (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳). בשיחות הר״ן רבי נתן מביא הבחנה בין מקרים: מה שבא מרבוי אכילה ושתייה, מחולשה ועייפות או משכיבה שאינה כראוי, "וכל זה אינו כלום" (שיחות הר״ן · אות קמ״א).
המקורות
9 קטעים שהתקבלו לנושא אחרי קריאה. לכל קטע: מה יש בו, תחילת לשון המקור, והקטע המלא, שנפתח כאן או בעמוד הספר.
מקור מרכזי
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות א׳
תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן – לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי יֵשׁ כֹּחַ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים לְהוֹצִיא הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה שֶׁלָּקְחָה אוֹתָהּ, כִּי תְּהִלִּים…
פתיחת הקטע המלא
תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן – לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי יֵשׁ כֹּחַ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים לְהוֹצִיא הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה שֶׁלָּקְחָה אוֹתָהּ, כִּי תְּהִלִּים בְּגִימַטְרִיָּא לִילִית עִם הַחֲמֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁמָהּ, שֶׁהִיא הַמְמֻנָּה עַל זֶה, כַּיָּדוּעַ. וְצָרִיךְ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁתְּהִלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תפ"ה, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּמִסְפַּר הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת: אֵל אֱלֹקִים בִּמְלוֹאוֹ, כָּזֶה: אָלֶף לָמֶד, אָלֶף לָמֶד הֵי יוּד מֵם, שֶׁעַל־יְדֵי הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ יוֹצְאָה הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה, כִּי הַטִּפָּה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ, כִּי יֵשׁ בָּהּ כֹּחַ אֵשׁ וּמַיִם, חֲמִימוּת וְלַחוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְעַל יְדֵי הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵל אֱלֹקִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהֵם גִּימַטְרִיָּא תְּהִלִּים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין הַטִּפָּה מִשָּׁם, וְזֶה צָרִיךְ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת תְּהִלִּים:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות ב׳
וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל, כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, כַּמּוּבָא (בִּגְמָרָא פְּסָחֵים קיז וּבַזֹּהַר), שֶׁהֵם אַשְׁרֵי וְלַמְנַצֵּחַ וּמַשְׂכִּיל וְהַלְלוּיָהּ…
פתיחת הקטע המלא
וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל, כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, כַּמּוּבָא (בִּגְמָרָא פְּסָחֵים קיז וּבַזֹּהַר), שֶׁהֵם אַשְׁרֵי וְלַמְנַצֵּחַ וּמַשְׂכִּיל וְהַלְלוּיָהּ וְכוּ', עַיֵּן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. וְיֵשׁ כֹּחַ בְּכָל לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן שֶׁל הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת הַנַּ"ל לְבַטֵּל כֹּחַ הַקְּלִפָּה הַנַּ"ל, כִּי כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת הֵם הֶפֶךְ הַקְּלִפָּה הַנַּ"ל, כִּי אַשְׁרֵי הוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה וְהִסְתַּכְּלוּת – הֶפֶךְ הַקְּלִפָּה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר כֹּחָהּ מִקִּלְקּוּל הָרְאוּת, מִבְּחִינַת: וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, בִּבְחִינוֹת: יְהִי מְאֹרֹת – חָסֵר, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ת"ז תיקון מד דף עט:): דָּא לִילִית. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר כֹּחָהּ מִקִּלְקוּל הָרְאִיָּה, וְאַשְׁרֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה הִיא הֶפֶךְ מִמֶּנָּה. וְכֵן מַשְׂכִּיל, כִּי הִיא בְּחִינַת מְשַׁכֵּל, וּמַשְׂכִּיל הוּא הֶפֶךְ מִזֶּה, וְעִנְיָן זֶה עַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן יט), כִּי עִקַּר כֹּחָהּ לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם בְּמִקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׂכִּיל עַל יְדֵי תֻּרְגְּמָן, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרַע, לִפְעָמִים מְשַׁכֵּל וְלִפְעָמִים מַשְׂכִּיל, עַיֵּן שָׁם. וְכֵן הַלְלוּיָהּ – הֶפֶךְ הַקְּלִפָּה, שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְיַלֶּלֶת בִּילָלָה תָּמִיד, וְהַלֵּל הֶפֶךְ יְלָלָה, כִּי אוֹתִיּוֹת "הַלְּלִי" הֵם הֶפֶךְ "יְלָלָה". וְהַשְּׁאָר לֹא פֵּרֵשׁ. גַּם הַטִּפָּה בָּאָה מֵהַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה, כַּיָּדוּעַ, כִּי גַּם הַטִּפָּה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּנַּ"ל, וְיָדוּעַ שֶׁהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת חֲמִשָּׁה חֲסָדִים וְחָמֵשׁ גְּבוּרוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל. וְזֶה בְּחִינַת (תהילים ל״ב:א׳): לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע – רָאשֵׁי־תֵבוֹת נַאַף, שֶׁהוּא נִכְנָע עַל יְדֵי בְּחִינַת לְדָוִד מַשְׂכִּיל, דְּהַיְנוּ תְּהִלִּים:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ה · אות ג׳
אַחַר־כָּךְ גִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁצָּרִיךְ לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּקְרֶה לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן: מִכְתָּם לְדָוִד – טז לְדָוִד מַשְׂכִּיל…
פתיחת הקטע המלא
אַחַר־כָּךְ גִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁצָּרִיךְ לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּקְרֶה לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן: מִכְתָּם לְדָוִד – טז לְדָוִד מַשְׂכִּיל – לב, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – מא, כְּאַיָּל תַּעֲרֹג – מב, לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת – נט, לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן – עז, תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה – צ, הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ – קה, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – קלז, הַלְלוּיָה הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ – קנ. וְאָמַר, שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לְמִקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵין צָרִיךְ לִפְחֹד עוֹד כְּלָל מִפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁל הַמִּקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי נִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה: (וְעַיֵּן עִנְיָן זֶה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא בְּסוֹפוֹ.)
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה צ״ב · אות א׳
תִּקּוּן לְמִקְרֵה־לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן (סי' רה), עַיֵּן שָׁם הָעִנְיָן. כִּי עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר…
פתיחת הקטע המלא
תִּקּוּן לְמִקְרֵה־לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן (סי' רה), עַיֵּן שָׁם הָעִנְיָן. כִּי עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים (פסחים קיז, זוהר אמור דף קא, פנחס דף רכג, תיקון יג), שֶׁהֵם: בְּרָכָה, אַשְׁרֵי, מַשְׂכִּיל וְכוּ'. כִּי עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה הַנַּ"ל יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְבַטֵּל כֹּחַ הַקְּלִפָּה וְהַפְּגָם הַנַּ"ל, כִּי הֵם הֶפֶךְ הַקְּלִפָּה וְהַפְּגָם הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר מִזֶּה שָׁם בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן. וְדַע, כִּי זֶה הָעִנְיָן שֶׁל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד פְּגָם הַנַּ"ל, הוּא מְרֻמָּז בִּפְסוּקִים אֵלּוּ: בְּרָכָה – אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת וְכוּ' (תהילים ט״ז:ז׳). אַשְׁרֵי – אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָּאָה (שם לב). מַשְׂכִּיל – וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת (משלי יט). שִׁיר – בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי (תהילים מ״ב:ט׳). נִצּוּחַ – לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת (שם נט). נִגּוּן – אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה (שם עז). תְּפִלָּה – הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח (איוב ו). הוֹדוּ – פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ (משלי ה). מִזְמוֹר – הַנּוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה (איוב ל״ה:י׳). הַלְלוּיָהּ – אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא). [וְהָבֵן הֵיטֵב רְמָזִים אֵלּוּ]: וְדַע, כִּי אֵלּוּ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל שֶׁצְּרִיכִים לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר, חַס וְשָׁלוֹם: מִכְתָּם לְדָוִד – טז. לְדָוִד מַשְׂכִּיל – לב. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – מא. כְּאַיָּל תַּעֲרֹג – מב. לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת – נט. לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן – עז. תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה – צ. הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ – קה. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – קלז. הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ – קן. וְאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לָעִנְיָן הַנַּ"ל, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵין צָרִיךְ לִפְחֹד עוֹד כְּלָל מִפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁל הַמִּקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה. וּבִזְכוּת תִּקּוּן חֵטְא זֶה יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ לְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז): בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:
בסימן צ"ב לקוטי תנינא: תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן: לומר עשרה קפיטל תהלים, כמבאר בסימן ר"ה וכו', ודע שאלו הם העשרה קפיטל תהלים וכו': דע אחי, כי בתחלה…
פתיחת הקטע המלא
בסימן צ"ב לקוטי תנינא: תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן: לומר עשרה קפיטל תהלים, כמבאר בסימן ר"ה וכו', ודע שאלו הם העשרה קפיטל תהלים וכו': דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה התורה המתחלת ״תקון למקרה לילה״, כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה. ובתחלה, בעת שהתחיל לגלותה, לא הייתי לפניו אז, אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה, וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש. ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל, בתוך כך סבב השם יתברך שדברתי עמו מזה וחזר ואמרה לפני בקצור, כנדפס כבר בסימן ר"ה הנ"ל. ובאותה העת שגלה התורה לא גלה אז איזה קפיטלך לומר, רק אמר סתם - לומר עשרה קפיטלך תהלים לתקון הנ"ל. ושמעתי מפיו הקדוש אז שאמר שהיה ראוי לגלות איזה הם עשרה קפיטלך תהלים שצריכין לומר, אך איזה שהם עשרה קפיטל תהלים שיאמרו הם תקון לזה, כי כל עשרה קפיטל תהלים איזה שהם - כלם הם כנגד עשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל. ואז בעת שגלה התורה הנ"ל אמר בתחלה שתקון הראשון הוא המקוה, שצריכין לטבל במקוה (ואמר בזו הלשון דאס ערשטי איז מקוה). ואחר כך גלה התקון הנ"ל - לומר עשרה קפיטל תהלים כנ"ל. גם פעם אחת אמר שצריכין לזהר מאד לטבל באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור; ואפלו אם לא יוכל לטבל בבקר, על כל פנים יטבל באותו היום אפלו לפנות ערב, כי צריכין לזהר מאד לטבל באותו היום דיקא (ועין בסוף "ספורי מעשיות" שאמר שטוב מאד לטבל תכף ומיד וכו' עין שם). אחר כך שעברו קרוב לארבע שנים, ומה שעבר באלו השנים יקצרו רבבות יריעות לספר, וכבר היה לו החולאת שלו שנסתלק ממנו. וכבר חזר מלמברג. פעם אחת בחרף שכב על מטתו ואנחנו עמדנו לפניו והתחיל לדבר מענין העשרה קפיטל תהלים שהם תקון להנ"ל, ואז צוה עלי לכתב על הניר הפסוקים שמרמז בהם העשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל. וישבתי לכתב ומפיו יקרא אלי וגלה לי הפסוקים, וכתבתים על הספר כאשר הם נדפסים (בלקוטי תנינא סימן צ"ב הנ"ל). ואז גלה דעתו שרצונו לגלות בפרטיות איזו הם העשרה קפיטל תהלים שצריכים לומר באותו היום, והיינו עומדים ומצפים שיגלה לנו, ולא זכינו מיד. אחר כך נסענו מאתו, ואחר כך הייתי אצלו באיזה שבת והזמין השם יתברך שראיתי בעיני כתיבת ידו הקדושה שכבר רשם לעצמו העשרה קפיטל תהלים שצריכין לומר, אך לא היה מדרך ארץ שאקח כתב ידו בעצמי בלי רשותו, ורציתי לתפסם במחי בעל פה, ולא יכלתי מחמת אימת רבי - פן יקפיד כי באתי לחדרו ומצאתי כתב ידו הנ"ל והסתכלתי בו בלא רשותו (כי המעשה הזאת היתה בשבת פרשת שקלים שנת תק"ע לפרט קטן שהוא זכרונו לברכה יצא מחדרו ונכנס לבית הגדול שלו בעת קריאת התורה ואז נכנסתי בחדרו וראיתי כתב ידו הנ"ל). ואחר כך ביום ראשון, בעת שלקחתי רשות מאתו לשוב לביתי, דברתי עמו ושאלתי ממנו שיגלה לי עשרה קפיטל הנ"ל, כי ידעתי שכבר הם נרשמים אצלו כנ"ל, ולא רצה. ואמר שיהיה עת אחר לזה, והלכתי מאתו. אחר כך, סמוך לאותה העת, בעת שהייתי אני בביתי בנעמרוב, אז גלה העשרה קפיטל תהלים לפני הרב דפה ברסלב ולפני חברי רבי נפתלי מנעמרוב, ויחד אותם לעדות על זה, וכך אמר להם: היות בענין זה הידוע (הינו ענין מקרה לילה חס ושלום) נלכדים בודאי שלשה חלקי העולם, אני לוקח אתכם לעדות, ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי, והם תקון גמור ומועיל מאד מאד. ויש מי שיקרה לו על ידי רבוי אכילה ושתיה או על ידי חלשה ועיפות או על ידי שאינו שוכב כראוי, וכל זה אינו כלום (והוא כמו תינוק שמשתין בשנה). גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מן המקרה או שהמזל שומר אותו ונצול. גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל, ואחר כך מתעורר משנתו - גם זה מן השמים, שמצילין אותו מזה. רק מי שיקרה לו חס ושלום מחמת הרהורים, מזה נבראים ממש קלפות חס ושלום, כמבאר בספרים. אבל מי שיאמר באותו היום אלו העשרה קפיטל תהלים, בודאי יתקן בזה מאד מאד. וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה ונתיגעו למצא לזה תקון גמור, וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה, וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה, ולא גמרו. ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד על זה בשלמות. וענין תקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי, חדוש נפלא, כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד (עין למטה). ומי שיוכל לילך למקוה ואחר כך יאמרם - בודאי מה טוב; אך אפלו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבל, כגון שהוא חולה או שהוא בדרך, אף על פי כן אם יאמרם - אשרי לו, כי הם תקון גדול ונורא מאד, ואם יאמרם בכונה כראוי - בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד. ואמר כי לא נודע זאת מיום בריאת העולם. מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי, אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות: בגשמיות - אי אפשר כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני האדם בתמידות, וזה דבר שאי אפשר, כי אפלו משה רבנו עליו השלום וכיוצא, שבטל הטבע - היה רק לפי שעה ובדבר פרטי, כגון קריעת ים סוף או בקיעת הירדן וכיוצא, שהיה רק לפי שעה, אבל לבטל הטבע של כלליות בני אדם - כי כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו, וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד וזה דבר שאי אפשר; וגם ברוחניות אי אפשר וכו'. אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד. גם יחד אותם לעדות ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה - אפלו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו'. ואני חזק מאד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאד מאד. ואלו הן העשרה קפיטל תהלים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ, כאשר כבר נדפסו כמה פעמים (רק בספר ספורי מעשיות נדפסו בפעם הראשון בטעות הקפיטל של קל"ז על ידי עוות המדפיסים ומשם נתפשט הטעות בכמה ספרים וסדורים שהעתיקו משם). ויאמרם כסדר שהם כתובים בתהלים. ואמר שהוא ״תקון הכללי״, כי כל עברה יש לה תקון מיחד, אבל תקון הנ"ל הוא תקון הכללי. גם אמר אז שענין הנ"ל של אלו עשרה קפיטל תהלים יאמרו ויגלו בפני הכל. ואמר: אף על פי שהוא דבר קל לומר עשרה קפיטל תהלים, אף על פי כן גם זה יהיה כבד מאד לקים. וכן נתקים עתה בעוונותינו הרבים, שמחמת רבוי המחלקת רב ההמון רחוקים מאד לקים זאת, והוא זכרונו לברכה הודיע כל זאת מקדם. ואנחנו עשינו מה שמטל עלינו להודיע התקון לכל החפץ להתתקן, וכל אחד הטוב בעיניו יעשה; השומע ישמע, והחדל יחדל, ואנחנו את נפשנו הצלנו: ומה שהרב בעל המחבר סדר תקון שבת מביאם בשם ספר ״עשרה הלולים״ - זה אינו, כי ידידי הקורא עין נא בספר ״תקון מועד״ ותראה שמובאים שם בפרוש בשם רבנו הרב רבי נחמן זכרונו לברכה, וכן בכמה ספרים יש שמובאים שם בשם רבנו זכרונו לברכה. וגם נסה נא וחפש בכל הספרים שמובאים שם שלא בשם רבנו זכרונו לברכה ותראה שכלם נדפסו אחר פטירת רבנו, זכרונו לברכה, שנפטר תחלת שנת תקע"א בחול המועד סכות. ואפשר שהרב הנ"ל וכיוצא, מגדל תשוקתם לזכות בהם את הרבים בתקון גדול כזה, וידעו שיש שנמצאים מתנגדים וחולקים על רבנו זכרונו לברכה, על כן קימו בנפשם מאמר חכמינו זכרונם לברכה שמתר לשנות בדבר השלום. ובפרט בדבר גדול ותקון כזה. ועתה בין תבין שצדקו הנאמר לעיל, שהם תקון חדש לגמרי ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם, ותאמרם בשם רבנו זכרונו לברכה בכדי ששפתותיו יהיו דובבות וכו', אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה. ומזה אשר אלצוני לגלות כל הנ"ל. וזכותו יעמד לנו, ומכל פגמינו וצרותינו יתקננו ויושיענו, אמן כן יהי רצון:
קשור לנושא
…תִּקּוּן לְמִקְרֵה וְכוּ' סִימָן ר"ה נֶאֱמַר אַחַר שָׁבוּעוֹת תקס"ה. וְהִתְגַּלּוּת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הָיְתָה…
ביאור: הסימן הזה הוא רשימה של הזמנים שבהם נאמרו התורות; כאן נוגע לעניין רק המשפט על תורה ר״ה ועל עשרת הפרקים.
פתיחת הקטע המלא
(נט) סֵדֶר הַזְּמַנִּים שֶׁל אֲמִירַת הַמַּאֲמָרִים הַנּוֹדָעִים לָנוּ מַאֲמַר אַקְרֻקְתָּא סִימָן ג, שָׁמַעְתִּי שֶׁנֶּאֱמַר בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִבְּרֶסְלֶב, סוֹף שְׁנַת תקס"ב. מַאֲמַר "אָנֹכִי", סִימָן ד, נֶאֱמַר בִּזְלַאטִיפָּלְיֶע בְּשָׁבוּעוֹת. מַאֲמַר "בַּחֲצוֹצְרוֹת", סִימָן ה, נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ג. מַאֲמַר "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ", סִימָן ו, נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת־תְּשׁוּבָה שֶׁאַחַר זֶה. מַאֲמַר "מִשְׁפָּטִים", סִימָן ז, נֶאֱמַר בְּחֹרֶף תקס"ג. מַאֲמַר "רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב", סִימָן ח, נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס"ג. מַאֲמַר תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ", סִימָן ט, נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת־שִׁירָה תקס"ג. מַאֲמַר "מִשְׁפָּטִים", סִימָן י, נֶאֱמַר גַּם־כֵּן בְּחֹרֶף זֶה בְּטֶירָאוִיצֶע קֹדֶם פּוּרִים. מַאֲמַר "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי", סִימָן י"א, נֶאֱמַר בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ג. מַאֲמַר "תְּהִלָּה לְדָוִד", סִימָן י"ב, נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת־נַחֲמוּ תקס"ג, וְהִמְתִּיק בְּתוֹכוֹ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: נַחֲמוּ נַחֲמוּ וְכוּ'. מַאֲמַר אַשְׁרֵי הַשְׁגָּחָה סִימָן י"ג נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ד. מַאֲמַר תִּקְעוּ לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם וְכוּ' [סִימָן י"ד] נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס"ד. מַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי סִימָן ט"ז נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית בְּקַיִץ תקס"ג. מַאֲמַר מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם סִימָן י"ז נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס"ו. מַאֲמַר קַרְטָלִיתָא סִימָן י"ח כִּמְדֻמֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֹרֶף תקס"ד בְּטֶירָאוִיצֶע. מַאֲמַר תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק [סִימָן י"ט] נֶאֱמַר בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ד. מַאֲמַר תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין סִימָן כ' נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ה. מַאֲמַר עַתִּיקָא סִימָן כ"א נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ תקס"ד. מַאֲמַר חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם סִימָן כ"ב, נֶאֱמַר בְּשָׁבוּעַ שֶׁאַחַר רֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ה. מַאֲמַר צִוִּיתָ צֶדֶק סִימָן כ"ג נֶאֱמַר בְּחֹרֶף תקס"ג. מַאֲמַר אֶמְצָעִיתָא דְעָלְמָא סִימָן כ"ד נֶאֱמַר בִּסְעֻדַּת לֵיל שַׁבָּת בְּקַיִץ תקס"ג. מַאֲמַר הַאי גַּבְרָא וְכוּ' סִימָן כ"ט בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ו. מַאֲמַר מִישְׁרָא דְסַכִּינָא סִימָן ל, נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס"ז. מַאֲמַר מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה סִימָן ל"ח נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת שִׁירָה תקס"ב. מַאֲמַר אַתֶּם נִצָּבִים סִימָן מ"ד נֶאֱמַר בְּסוֹף תקס"ב, בְּשַׁבָּת שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. מַאֲמַר עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם סִימָן מ"ח נֶאֱמַר בְּאִסְרוּ חַג סֻכּוֹת תקס"ג. מַאֲמַר לַשֶּׁמֶשׁ סִימָן מ"ט נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת ג' נִיסָן תקס"ג, אַחַר נִשּׂוּאֵי בִּתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן בְּמֶעדְוֶעדִוְקֶע. מַאֲמַר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא סִימָן נ"א נֶאֱמַר אַחַר שָׁבוּעוֹת תקס"ג. מַאֲמַר הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה סִימָן נ"ב נֶאֱמַר בִּתְחִלַּת שְׁנַת תקס"ג. מַאֲמַר וַיְהִי מִקֵּץ זִכָּרוֹן סִימָן נ"ד נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה שְׁנַת תקס"ה. מַאֲמַר וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים סִימָן נ"ו. נֶאֱמַר בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ה. מַאֲמַר תְּלָת נָפְקִין וְהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ סִימָנִים נ"ח, נ"ט, נֶאֶמְרוּ בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ו. מַאֲמַר פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס' נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ז. מַאֲמַר חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס"א נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ח. מַאֲמַר וַיַּסֵּב סִימָן ס"ב נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת שִׁירָה תקס"ה. מַאֲמַר סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה סִימָן ס"ג נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת שֶׁקֹּדֶם הַבְּרִית מִילָה שֶׁל בְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁנּוֹלַד סָמוּךְ לְרֹאשׁ־חֹדֶשׁ נִיסָן תקס"ה. מַאֲמַר וַיֹּאמֶר בֹּעַז סִימָן ס"ה נֶאֱמַר בְּקַיִץ תקס"ו בְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירַת בְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם הַנַּ"ל שֶׁהָיָה בְּחֹדֶשׁ סִיוָן תקס"ו, וְאָז נֶאֱמַר הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל בְּיוֹם עֶרֶב שַׁבַּת־קֹדֶשׁ. וְקֹדֶם לָזֶה אָמַר מַאֲמַר דַּע כִּי יֵשׁ אֲרִיךְ אַנְפִּין וְכוּ' סִימָן רמ"ב וּבְיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁלְּפָנָיו בָּכָה לְפָנֵינוּ. וּבְשַׁבָּת שֶׁאַחַר זֶה אָמַר מַאֲמַר וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי סִימָן רס"ב. מַאֲמַר וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם סִימָן ס"ו נֶאֱמַר אַחַר חֲנֻכָּה תקס"ז. וּבְשַׁבָּת נֶאֱמַר מֵעִנְיַן שְׁבִירַת מְנִיעוֹת הַמְבֹאָר שָׁם. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נֶאֱמַר מֵעִנְיַן הַמְשָׁכַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְבֹאָר שָׁם. וּבְאוֹתוֹ הָעֵת הַיְנוּ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל בִּסְעֻדַּת הָעֶרֶב, אָז סִפֵּר קֹדֶם הַסְּעוּדָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַצִּפֳּרִים וּמַזָּל טוֹב הַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָּן פב). מַאֲמַר וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע סִימָן ס"ז, נֶאֱמַר בְּזַאסְלַאב בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ז. מַאֲמַר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע סִימָן ע"ב, נֶאֱמַר בְּאוֹתוֹ הָעֵת שֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם הַנַּ"ל. מַאֲמַר וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ סִימָן ע"ח נֶאֱמַר בִּזְלַאטִיפָּאלְיֶע בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"א. מַאֲמַר "זוֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק", סִימָן צ"ו, נֶאֱמַר זְמַן רַב קֹדֶם נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. מַאֲמַר צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה סִימָן קי"ב נֶאֱמַר בִּתְחִלַּת חֹרֶף תקס"ג. מַאֲמַר מַעְיָן דְּנָפֵק מֵאֲתַר חָד וּמַאֲמַר וְאֹרַח צַדִּיקִים סִימָנִים קל"ב, קל"ג, נֶאֶמְרוּ אַחַר פֶּסַח תקס"ג בַּחֲזִירָתוֹ מִנְּסִיעַת הַחֲתֻנָּה שֶׁל בִּתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה. מַאֲמַר בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן וְכוּ' סִימָן קע"ה נֶאֱמַר בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת תְּשׁוּבָה תקס"ה. מַאֲמַר וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ סִימָן קע"ז נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת רֹאשׁ־חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן תקס"ה שֶׁהָיָה אָז הַפָאר־שְׁפִּיל שֶׁל בִּתּוֹ מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה. מַאֲמַר לָשׁוֹן הָרָע פּוֹגֵם עֲנָוָה סִימָן קצ"ז, נֶאֱמַר קֹדֶם שָׁבוּעוֹת תקס"ה. תִּקּוּן לְמִקְרֵה וְכוּ' סִימָן ר"ה נֶאֱמַר אַחַר שָׁבוּעוֹת תקס"ה. וְהִתְגַּלּוּת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הָיְתָה בִּשְׁנַת תקס"ט. מַאֲמַר תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד סִימָן ר"ו, שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְפָנָיו אֶת הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, אָמַר לוֹ שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר הוּא עַכְשָׁו בָּעִתִּים הַלָּלוּ הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ. מַאֲמַר מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה סִימָן רי"א נֶאֱמַר סָמוּךְ לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ח. וּבְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה נֶאֱמַר מַאֲמַר חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס"א וְשָׁם מְבֹאָר בְּיוֹתֵר עִנְיָן זֶה שֶׁנּוֹסְעִין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים, וְעִנְיַן כֻּלְּהוּ בַּמַּחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ רַק שֶׁבְּכָאן בְּסִימָן רי"א מְרֻמָּז גַּם מֵעִנְיַן נְסִיעָה עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בִּבְחִינַת וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף וְכוּ'. מַאֲמַר בַּקָּמִים עָלַי סִימָן רע"ז וּמַאֲמַר דַּע שֶׁעַל חַלָּף טוֹב וְכוּ' בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי וְכוּ' [סִימָן רע"ח] וּמַאֲמַר אֲזַמְּרָה סִימָן רפ"ב נֶאֶמְרוּ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת תקס"ח, וְאַחַר סֻכּוֹת בִּנְסִיעָתוֹ לְלֶבוּב בְּשָׁעָה שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ מִקְּרָאסְנֶע גִּלָּה אָז עִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהַתִּינוֹקוֹת וְכוּ' שֶׁהוּא גְּמַר מַאֲמַר אֲזַמְּרָה הַנַּ"ל. מַאֲמַר תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן א' נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ט, וְקֹדֶם לָזֶה סִפֵּר מַרְאָה נוֹרָאָה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָּן פד). מַאֲמַר יְמֵי חֲנֻכָּה [סִימָן ב] נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס"ט. מַאֲמַר וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים סִימָן ד' נֶאֱמַר בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ט. מַאֲמַר תִּקְעוּ אֱמוּנָה סִימָן ה' נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תק"ע. מַאֲמַר כִּי מְרַחֲמָם סִימָן ז' נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תק"ע. מַאֲמַר תִּקְעוּ תּוֹכָחָה סִימָן ח' נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקע"א. סִימָנִים י, י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז. נֶאֶמְרוּ בְּסוֹף שְׁנַת תקס"ח בַּחֲזִירָתוֹ מִלֶּבוּב. סִימָן ל"ב, יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ תקס"ט. סִימָן ס"ו, הַצַּדִּיק מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר בֵּין יוֹם־כִּפּוּר לְסֻכּוֹת תק"ע. וּבָעֵת הַזֹּאת נֶאֱמַר גַּם־כֵּן מַאֲמַר לְפִי הַיָּמִים נוֹרָאִים וְכוּ' (שִׂיחוֹת הָרַ"ן פז). מַאֲמַר בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל סִימָן ס"ז נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית תק"ע. וּמְרֻמָּז שָׁם מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב וּמֵהִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ כַּמּוּבָן מִמַּה שֶּׁחָזַר וְנִשְׁנָה מַאֲמָר זֶה סָמוּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין. סִימָן ס"ח קֹדֶם חֲנֻכָּה תק"ע. סִימָן ע"א חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים שַׁבַּת שִׁירָה. סִימָן ע"ב חַיִּים נִצְחִיִּים שַׁבָּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ תק"ע. סִימָן ע"ח שַׁבַּת נַחֲמוּ בְּאוּמֶין. סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹנָה תקס"ו בַּקַּיִץ. מַעֲשֶׂה ז' מִזְּבוּב וְעַכָּבִישׁ וּמַעֲשֶׂה שֶׁל הָרַב עִם בְּנוֹ קַיִץ תקס"ז. מַעֲשֶׂה ח' מֵחָכָם וְתָם חֹרֶף תקס"ט קֹדֶם פּוּרִים. מַעֲשֶׂה י' מִבֶּערְגֶיר וְעָנִי תקס"ט אַחַר פּוּרִים. מַעֲשֶׂה י"א מֵהַבָּנִים שֶׁנֶּחְלְפוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת נֹחַ תק"ע. מַעֲשֶׂה י"ב מִבַּעַל תְּפִלָּה מוֹצָאֵי־שַׁבָּת וָאֵרָא וּמוֹצָאֵי רֹאשׁ־חֹדֶשׁ שְׁבָט תק"ע. מַעֲשֶׂה י"ג מֵהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס, הַתְחָלָתָהּ בְּלֵיל שַׁבַּת־קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת שְׁמִינִי כ"ה אֲדָר שֵׁנִי תק"ע. שִׂיחוֹת הָרַ"ן הַשִּׂיחָה מֵעִנְיַן לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וּמַעֲשֶׂה מִזְּקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן סִימָן ז' הָיָה אַחַר שָׁבוּעוֹת תקס"ט. סִימָן כ"ד מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לִתֵּן מָעוֹת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת קַיִץ תקס"ט, וְאַחַר־כָּךְ בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תק"ע נֶאֱמַר מַאֲמַר תִּקְעוּ אֱמוּנָה. וְשָׁם נִכְלָל עִנְיַן צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ. סִימָן ל"ב צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה וְכוּ' וְשֶׁעַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן וְכוּ' חֹרֶף תק"ע אַחַר מַאֲמַר כִּי מְרַחֲמָם (סִימָן ז לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא) שֶׁאָמַר בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה. סִימָן מ' בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים וְכוּ' וְעִנְיַן דְּרֵיידִיל הָיָה גַּם־כֵּן בַּחֲנֻכָּה זֶה. שִׂיחוֹת הַשַּׁיָּכִים לְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת סִימָן נ"א הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם וְכוּ' עַד כִּי כְּבָר הֵם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, לֵיל א' שֶׁל שָׁבוּעוֹת מוֹצָאֵי־שַׁבָּת תקס"ט, וְאָז אָמַר בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה הַנַּ"ל עִנְיַן תְּנוּ לְבַבְכֶם לִי וְכוּ' הַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ בַּהַקְדָּמָה). שָׁם עָנָה וְאָמַר וְכוּ' שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמֹּחַ וְכוּ' קַיִץ תקס"ט. סִימָן ס' מֵעִנְיַן בִּנְיָנִים, חֹרֶף תק"ע. הַמַּעֲשֶׂה מֵהַסּוּס עִם הַפְּלוֹמְפְּ (סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּסוֹפוֹ) שָׁבוּעוֹת תקס"ז בְּזַאסְלַב. סִימָן פ"ו מֵעִנְיְנֵי חֲתֻנָּה שְׁמִינִי עֲצֶרֶת תקס"ג. סִימָן פ"ז לְפִי בְּחִינַת הַיָּמִים נוֹרָאִים בֵּין יוֹם־הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת תק"ע. סִימָן צ"א סְגֻלָּה לְהַתְמָדָה עֶרֶב־רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁל תקע"א. סִימָן צ"ג דַּע שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת, חֹרֶף תקס"ז, קֹדֶם חֲנֻכָּה בַּשָּׁבוּעַ שֶׁל הַבְּרִית מִילָה שֶׁל בְּנוֹ יַעֲקֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: שִׂיחוֹת הַשַׁיָּךְ לְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות קפ״ד
…וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי הַתְחָלַת הִתְגַּלּוּת הָעִנְיָן שֶׁל הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְאָז מֵחֲמַת עֵסֶק זֶה…
פתיחת הקטע המלא
(יז) בִּהְיוֹתוֹ בְּלֶמְבֶּרְגְּ מָסַר הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן לְיַד אִישׁ אֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע וְצִוָּה לְהָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיִּסַּע לִמְדִינָתֵנוּ לְהַדְפִּיס הַסֵּפֶר, וְכֵן עָשָׂה. וּבִתְחִלָּה חָקַר בְּדַעְתּוֹ וְהִתְיַשֵּׁב הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה כִּי בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמִים הָיִינוּ נִזְהָרִים לְהַעְלִים וּלְהַסְתִּיר הַכְּתָבִים שֶׁל תּוֹרָתוֹ בִּפְנֵי הָעוֹלָם. אַךְ אַחַר־כָּךְ צִוָּה עָלַי לְהַעְתִּיקָם כַּסֵּדֶר, הַיְנוּ כִּי בִּתְחִלָּה הָיוּ כְּתוּבִים אֶצְלִי הַתּוֹרוֹת בְּקוּנְטְרֵסִים מְפֻזָּרִים שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. וְאַחַר־כָּךְ בִּשְׁנַת תקס"ה צִוָּה עָלַי לְהַעְתִּיקָם כְּסֵדֶר וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם כֶּרֶךְ. וְהִזְהִיר אוֹתִי לְהִזְדָּרֵז בָּזֶה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרִי, וְהֶעְתַּקְתִּיו יָפֶה כַּסֵּדֶר. וְהֵבֵאתִי לְפָנָיו הַקּוּנְטְרֵסִים וְהוּטְבוּ בְּעֵינָיו מְאֹד. וְאַחַר־כָּךְ נָתַתִּי אוֹתָם לָאֻמָּן הַכּוֹרֵךְ פֹּה בְּרֶסְלֶב לְכָרְכָם יָפֶה, וְזֶה הָיָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, וְהֻכְרַחְתִּי לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּן לִשְׁמֹר בְּעֵת הַכְּרִיכָה שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בּוֹ יְדֵי זָרִים. וְאַחַר־כָּךְ שָׁלַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו שֶׁיַּעֲמֹד עַל הָאֻמָּן לִשְׁמֹר כְּדֵי שֶׁאָנֹכִי אָבוֹא לְפָנָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְתֵכֶף בָּאתִי לְפָנָיו וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְהֶחֱיָה אוֹתִי מְאֹד. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי הַתְחָלַת הִתְגַּלּוּת הָעִנְיָן שֶׁל הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְאָז מֵחֲמַת עֵסֶק זֶה נִמְנַע מִלִּישֹׁן בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב שַׁבָּת, רַק דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה בִּתְחִלָּה כְּשֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וְאַחַר־כָּךְ קָם מִמִּטָּתוֹ וְיָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְעִם כָּל הָעוֹלָם עַד פְּנוֹת הַיּוֹם, מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לֵילֵךְ לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ אַחַר חֲצוֹת וְעַכְשָׁיו יָשַׁב וְדִבֵּר עִמָּנוּ עַד סָמוּךְ לָעֶרֶב. וְאָמַר אָז כַּמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת מַנְהִיג (שֶׁקּוֹרִין גִּיטֶר יְהוּד) כִּי הֲלֹא זֶה הַדָּבָר שֶׁכּוֹרְכִין הַסֵּפֶר נִדְמֶה לָכֶם שֶׁהוּא דָּבָר קָטָן, כַּמָּה וְכַמָּה עוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה (וְכַוָּנָתוֹ הָיָה נִרְאֶה בָּזֶה שֶׁהוּא מֻכְרָח לִשָּׂא עָלָיו עִנְיָן הַתִּקּוּן הַזֶּה הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי כְּרִיכַת הַסֵּפֶר גַּם־כֵּן). וְנִגְמַר כְּרִיכַת הַסֵּפֶר בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחֲרָיו בְּיוֹם חֲמִישִׁי. וּבְכָל אוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה מֵעִנְיַן שִׂמְחָה, וְחִזֵּק אוֹתִי הַרְבֵּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְאָמַר הֲלֹא הַחוֹלֶה שֶׁמֻּטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי מְחַזְּקִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ שֶׁלֹּא יִתְרַשֵּׁל וְלֹא יִתְעַצֵּב רַק יִתְחַזֵּק בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל הַחוֹלֶה לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ עַל יְדֵי הִתְחַזְּקוּת בְּעַצְמוֹ. וְעוֹד דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה בְּכָל יוֹם. וּבְיוֹם חֲמִישִׁי נִגְמַר כְּרִיכַת הַסֵּפֶר וְהֵבֵאתִיו לְפָנָיו מְכֹרָךְ. עָנָה וְאָמַר עֲדַיִן אֵין אַתָּה בְּשִׂמְחָה, יִהְיֶה זְמַן שֶׁתֵּדַע גֻּדֻלָּתִי [אַמָאל וֶועסְטוּ וִויסֶען מַיין גְרוֹיסְקַייט]. וְאָז גִּלָּה לִי מֵעִנְיַן הַסֵּפֶר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהוּא הַסֵּפֶר שֶׁזָּכִיתִי לְהַעְתִּיקוֹ וְאַחַר־כָּךְ צִוָּה לְשָׂרְפוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר וּמְעַט נִרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל קסט). וְעַיֵּן עוֹד הַשַּׁיָּךְ לָזֶה בַּסֵּפֶר יְמֵי נָתָן (יְמֵי מוּהֲרַנַ"ת): נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות קס״ב
…וְאַחַר־כָּךְ גִּלָּה הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, וְיֹאמַר אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים יַנִּיחַ עַצְמוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב לַעְזֹר לָזֶה הָאִישׁ אַפִילוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר…
פתיחת הקטע המלא
(יב) אָמַר שֶׁתֵּכֶף שֶׁבָּא עָלָיו הַהוּסְט תֵּכֶף שֶׁעָשָׂה הַהוּסְט הָרִאשׁוֹן יָדַע מִיָּד שֶׁיִּסְתַּלֵּק וְתֵכֶף הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל הִפְלִיא עִמָּנוּ נִסָּיו הַגְּדוֹלִים מְאֹד שֶׁחַי אַחַר־כָּךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹתֵר קְצָת. אַף־עַל־פִּי־כֵן תֵּכֶף בְּקַיִץ תקס"ז שֶׁאָז בָּא עָלָיו הַהוּסְט בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ בְּעֵת חֲזִירָתוֹ מִנְּסִיעָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְזַאסְלַאב וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְתֵכֶף בְּבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ מִנְּסִיעָתוֹ הַנַּ"ל הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְאָמַר אָז שֶׁיֵּשׁ עָלָיו פְּחָדִים גְּדוֹלִים וְאָמַר שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ אֶצְלוֹ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַ"ל, וְדִבֵּר הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה (אַךְ אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ עִנְיָנִים אֵלּוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כִּי לֹא הָיִיתִי אֶצְלוֹ וְהַרְבֵּה נִשְׁכַּח מִזֶּה). וּפַעַם אַחַת בָּכָה בְּשַׁבָּת וְרַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה אָז אֶצְלוֹ וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת מֵעִנְיַן הַזְּבוּב וְהָעַכָּבִישׁ וְנָסַע אָז עַל הָאוֹקְרַיינֶע כְּדַרְכּוֹ שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ תָּמִיד לִטְשֶׁערִין עַל שַׁבַּת נַחֲמוּ, וּבַדֶּרֶךְ בִּקְהִלַּת לַאדִיזִין דִּבֵּר עִם אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם, שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק וְדִבֵּר עִמָּהֶם גַּם־כֵּן מֵעִנְיַן הַשִּׁשִּׁים גִּבּוֹרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ, וּלְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַ"ל הָיוּ לוֹ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים. וּבְוַדַּאי יִגְדְּלוּ וְיִהְיוּ מֵאַנָשַׁי שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים אֲבָל עֲדַיִן הֵם בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְרַכִּים בַּשָּׁנִים וְהַמִּלְחָמָה כְּבֵדָה וַחֲזָקָה עֲלֵיהֶם מְאֹד, וְאֵין לִי עַל מִי לְהִשָּׁעֵן וְכוּ'. וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים וּמִקְצָתָם שָׁמַעְתִּי שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָיוּ לוֹ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים לֹא יוֹעִיל לוֹ לְהִתְרַפְּאוֹת מֵחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ. וְאָמַר שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַיְנוּ לִנְסֹעַ עוֹד הַפַּעַם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּלְהִסְתַּלֵּק שָׁם, אַךְ הוּא מִתְיָרֵא שֶׁמָּא לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ לְשָׁם. גַּם אִם יִסְתַּלֵּק שָׁם לֹא יָבוֹאוּ אֲנָשִׁים עַל קִבְרוֹ וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם עֵסֶק וְעֻבְדָּא עִם קִבְרוֹ וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "עֶם וֶועט קֵיינֶער נִיט קוּמֶין אוֹיף דֶעם קֶבֶר מֶען וֶועט נִיט הָאבֶּען צִי טָאהן מִיט דֶעם קֵבֶר" אֲבָל כְּשֶׁיִּשְׁכַּב בִּמְדִינָתֵנוּ בְּוַדַּאי נָבוֹא עַל קִבְרוֹ לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל שָׁם וְיִהְיֶה לוֹ שַׁעֲשׁוּעִים וְתַעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה. וּמֵאוֹתוֹ הַזְּמַן וָהָלְאָה דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְדִבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן קִבְרוֹ. וְגִלָּה דַּעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ עַל קִבְרוֹ תָּמִיד לוֹמַר תְּהִלִּים עַל קִבְרוֹ וְלִלְמֹד שָׁם וּלְהַרְבּוֹת שָׁם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וְדִבֵּר עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵעִנְיָן זֶה. גַּם כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ אָמַר שֶׁשָּׁם הָיָה טוֹב לְפָנָיו לְהִסְתַּלֵּק וְלִשְׁכַּב שָׁם מֵחֲמַת שֶׁשּׁוֹכְבִים שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים. אַךְ מֵחֲמַת זֶה לֹא הָיָה נִיחָא לֵהּ לְהִסְתַּלֵּק שָׁם מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם לֹא יָבוֹא שׁוּם אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו עַל קִבְרוֹ. וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁאֶחָד יָבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב יִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה וְעָשָׂה תְּנוּעוֹת בְּגוּפוֹ וּבְעַצְמוֹתָיו אָז, וְרָמַז שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חִלּוּץ עֲצָמוֹת אָז בְּקִבְרוֹ כְּשֶׁיֹּאמְרוּ תְּהִלִּים עַל קִבְרוֹ. וְעוֹד דִּבֵּר בְּזֶה הָעִנְיָן כַּמָּה פְּעָמִים. וְאַחַר־כָּךְ גִּלָּה הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, וְיֹאמַר אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים יַנִּיחַ עַצְמוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב לַעְזֹר לָזֶה הָאִישׁ אַפִילוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר וְכוּ' וְיִחֵד שְׁנֵי עֵדִים עַל זֶה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָּן רכה):
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות ד׳
ד וּלְתַקֵּן כָּל הָעֲבֵרוֹת בִּפְרָטִיּוּת הֵם רַבִּים מְאֹד, וְכָבֵד עַל הָאָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם, כִּי יֵשׁ דִּקְדּוּקִים וּפְרָטִים רַבִּים בְּכָל לָאו וְלָאו. בְּכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כְּלָלִיּוּת הִגִּידִים…
פתיחת הקטע המלא
ד וּלְתַקֵּן כָּל הָעֲבֵרוֹת בִּפְרָטִיּוּת הֵם רַבִּים מְאֹד, וְכָבֵד עַל הָאָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם, כִּי יֵשׁ דִּקְדּוּקִים וּפְרָטִים רַבִּים בְּכָל לָאו וְלָאו. בְּכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כְּלָלִיּוּת הִגִּידִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת (דברים ד׳:י״ג): וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ, וְאָז, עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין, נִתְתַּקֵּן מִמֵּילָא כָּל הַלָּאוִין שֶׁעָבַר, וְנִמְשָׁךְ לָהֶם לַבְנוּנִית. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין שֶׁהוּא הַבְּרִית־קֹדֶשׁ, שַׁדַּי, עַל־שֵׁם שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים לְכָל פְּרָט וּפְרָט כְּפִי צָרְכּוֹ, וַאֲפִלּוּ לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים. כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת צָרִים וְדַקִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן כִּי אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא זוֹרֵק לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים גַּם לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים. בִּבְחִינַת (איוב כ״ב:כ״ה): וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ – שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה תִּקּוּנִין לְכָל מְקוֹמוֹת הַצָּרִים. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּרִית: זֹהַר הָרָקִיע, כִּי קֹדֶם הַתִּקּוּן, אֲזַי הָרָקִיעַ הוּא בִּבְחִינַת (איוב כ׳:כ״ז): יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲווֹנוֹ. וְאַחַר הַתִּקּוּן, אֲזַי מַזְהִיר וּמְטַהֵר אֶת הָרָקִיעַ, בִּבְחִינַת לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, שֶׁהוּא מַלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל שְׁסָ"ה לָאוִין, וּמַשְׁפִּיעַ לַבְנוּנִית בִּשְׁסָ"ה גִּידִין, בִּבְחִינַת: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים. כִּי כָּל הַלַּבְנוּנִית נִמְשָׁךְ מִן הַמֹּחַ, בְּחִינַת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן – מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא (זוהר פנחס דף רלה:). וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין נִתְרוֹמֵם הַמֹּחִין, בִּבְחִינַת: כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. נִשְׁרָא דָּא רוּחָא, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין, בְּחִינַת (יהושע ב׳:י״א): וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ. יָעִיר קִנּוֹ – שֶׁהוּא מְעוֹרֵר "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה" מִבְּחִינַת שֵׁנָה. עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף – שֶׁהוּא מְרַחֵף וּמֵגֵן עַל הַמֹּחִין שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה נִגְזָלִין, בִּבְחִינַת (משלי כ״ח:כ״ד): גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ, הֵם הַמֹּחִין, שֶׁהֵם אָב בְּחָכְמָה וְאֵם לַבִּינָה. וְזֶה בְּחִינַת (ברכות ג): תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ. תִּינוֹק, הַיְנוּ הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהוּא יוֹנֵק וְנִגְדָּל מִקַּטְנוּתוֹ, עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא שָׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ. וְזֶה: אִמּוֹ, דָּא כְּנֵסִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ג:כ״ב): אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: כְּנֵסִיָּתְךָ, שֶׁשָּׁם נִתְכַּנְּסִין וְנִכְלָלִין כָּל הַתִּקּוּנִים: וְזֶה עִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַיְנוּ עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת (שמות י״ט:ד׳): וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. נִשְׁרָא זֶה תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ כַּנַּ"ל, הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית. עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי – שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל: