מעשה מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו: הסיפור והדרך חזרה למקום האמיתי

רבי נתן מתאר בחיי מוהר״ן את הערב שבו נאמר הסיפור: מוצאי שבת פרשת נח, שנת תק״ע. רבי נפתלי סיפר חדשות על מלחמת הצרפתים, והשומעים התפלאו על מי ש"היה בתחלה עבד פשוט ונעשה קיסר". רבי נחמן ענה שאולי נשמתו נתחלפה, "כי כן בהיכלי התמורות נתחלפין לפעמים הנשמות", ומיד התחיל לספר על המלכה שילדה (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ס״א).

באותו סימן מובא ויכוח קטן בין רבי נתן לרבי נפתלי על פרט אחד בסיפור, ורבי נחמן אמר שבמעשיות האלה "כשמשנין דבור אחד מכפי מה שאמרו בעצמו חסר הרבה מהמעשה" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ס״א). לכן הסיכום שלהלן נצמד ללשון הסיפור, ואת הנוסח המלא כדאי לקרוא בסיפורי מעשיות, מעשה י״א.

בלשון הסיפור, המילדת החליפה את הוולדות "למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפל דבר" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ב׳). הבנים גדלו ולמדו יחד בחדר אחד, אבל הגידול לא שינה את הטבע:

וכנגדו בן השפחה, שגדל בבית המלך, נמשך טבעו "לנמוס אחר שלא כנמוס המלך", ורק הגידול הכריח אותו לנהוג כבן מלכים (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ג׳). הסוד דלף מן המילדת, העם ריננו בו, ומישהו גילה אותו לבן המלך המדומה ויעץ לו "לחשב מחשבות" על הבן השני (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ה׳).

בספר נדפס כאן בסוגריים כלל לקריאה: בכל מקום שנאמר "בן המלך" סתם, הכוונה לזה שנחלף, ורק במקום שנאמר "בן המלך האמת" הכוונה לאמת לאמיתו (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ו׳). בעיון בסיפור עולה שהוא כתוב כולו בשמות שנתן העולם, ולא בשמות האמיתיים, עד הרגע שבו האמת נאמרת בפה.

המלך החדש גרם לאביו המאמץ של הבן "רעה אחר רעה" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ז׳), עד שהאב גילה לבנו את הסוד ואמר לו שעליו לעקור. הבן יצא עם ממון רב, וכעס "על אשר נתגרש ממדינתו בחנם". ומתוך הכעס "לקח את עצמו אל השתיה", ורצה לבלות בזה את ימיו (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ט׳).

כאן יש בסיפור הקבלה מדויקת. גם המלך, במנוחה ליד נהר, חשב על מה שעשה והיה "מתחרט על החטא והעולה הגדולה הזאת שעשה", אבל כשחזר לביתו "ונתעסק בעסקיו ועבר מדעתו" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״א). גם הבן, כשיצא לבדו, שאל "מה זאת עשה אלקים לי", והגיע למסקנה הפוכה: אם השם יתברך יכול להחליף בן מלך, "וכי כך היה ראוי לי להתנהג כמו שעשיתי" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ב).

הוא חזר אל השכרות, אבל משהו כבר נעשה: "היה מבלבל אותו המחשבות של חרטה ותשובה בכל פעם" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ב). אפשר להבין שהחרטה לא הוציאה אותו מיד מן הנפילה; היא רק לא נתנה לו לשקוע בה בשקט. אצל המלך החרטה נשכחה בין העסקים, ואצל הבן היא חזרה שוב ושוב.

אחר כך בא חלום: ללכת ליריד ולעשות את העבודה הראשונה שתזדמן, "אף אם אינו לפי כבודו" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ג). הוא דחה אותו והלך עוד אל השתייה, עד שאמרו לו בחלום "אם אתה רוצה לחוס על עצמך" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ד). הוא השאיר באכסניה את הכסף ואת הבגדים החשובים, לבש מלבוש פשוט, ונשכר אצל סוחר להוליך בהמות. זה הפרט שעליו התווכחו רבי נתן ורבי נפתלי, ורבי נחמן השיב שהניח את חפציו שם סתם, "לא בשביל חוב" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות ס״א).

הבן, ש"היה איש רך מאד", פחד מן הסוחר (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ט״ז). ביער עבות תעו שתי בהמות שלו, והוא רדף אחריהן עמוק פנימה וחשב "בין כך ובין כך אמות" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ח). הוא לן על עץ בין קולות החיות, ובבוקר ראה את הבהמות עומדות סמוך אליו; כשניגש, ברחו שוב (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ט).

על עץ גדול מצא אדם נוסף, שהגיע לשם בעקבות סוס שתעה. הם התחברו, ולפנות בוקר שמעו "קול צחוק גדולה מאד מאד" שהרעיד את העצים (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״א). למחרת נפרדו, והבן מצא שק עם לחם ופגש אדם שאמר: "אני, אבותי ואבות אבותי נתגדלו כאן" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״ד). הבן הבין שאין זה אדם כלל, אבל אדם היער לא הרע לו וקירב אותו, ואמר לו:

ובהמשך דבריו: "די לך כבר קבלת את שלך", ו"בוא עמי ותבוא למה שיאות לך" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״ה). זו הפעם הראשונה בסיפור שמישהו קורא לרדיפה בשמה: הבהמות שבגללן נכנס הבן לעבי היער אינן בהמות כלל.

בדרך פגש הבן את חברו מן העץ, רעב, שהציע "אמכר את עצמי לך בעד לחם", והבן קנה אותו "לעבד עולם" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״ו). אדם היער העביר אותם בין נחשים ועקרבים אל ביתו, שעומד באוויר (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״ז). שם התאונן העבד על מצבו, ואז התגלה מי הוא: המלך עצמו, בן השפחה האמיתי. גם אותו הטרידו חרטות וחלומות, עד ש"השליך את המלוכה" והלך (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״ט). הבן שמע הכל "ושתק", ואמר שיראה איך לנהוג בו (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל׳).

בלינה בבית אדם היער הוסברו שני הקולות. הצחוק שלפני הבוקר: "היום שוחק מן הלילה", כי הלילה שואלת את היום מדוע כשהוא בא אין לה שם (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״א). והנגינה בלילה: חיות היער מנגנות "נגון חדש לכבוד הלבנה", שקיבלה מלבוש מן החמה (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״ג). אדם היער סיפר על כלי שקיבל מאבותיו, שכאשר מניחים אותו על בהמה או עוף הוא מתחיל לנגן את הניגון (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״ד). כשהוציא אותם לישוב נתן את הכלי לבן המלך ושלח אותו אל "המדינה טפשית והמלך חכם", "ושם תבוא אל הגדלה שלך" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״ה).

בשער המדינה לא נתנו להיכנס אלא למי שיתחייב להחזיר לה את שמה הראשון. העבד הסית לחזור הביתה, אבל הבן סירב, בגלל דברי אדם היער (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״ו). שם החליף את הכלי המנגן בחכמה שהציע לו פרש אחר, "להיות מבין דבר מתוך דבר" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״ח), ובזכותה הבין שהדבר אפשרי, "אף על פי שעדין אינו יודע איך ומה" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ל״ט).

שני מבחנים עמדו לפניו. בגן שגדלים בו כלי כסף וזהב רודפים אחרי כל הנכנס. ליד הגן ראה דמות של מלך שבימיו "היה שלום" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות מ״ה), והבין שאין צריך לברוח, רק לעמוד אצל אותו אדם; וכשהעמידו את הדמות בתוך הגן, נכנסו כל השרים ויצאו בשלום (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות מ״ח). ובכסא הגבוה ראה שהוא עשוי מעץ הכלי שקיבל, ושהשושנה החסרה למעלה מונחת למטה (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ׳).

כשסידר כל דבר במקומו, התחילו כולם לנגן ונתנו לו את המלוכה. ואז אמר לבן השפחה האמיתי:

בעיון בסיפור עולה שההכרה באה בסוף ולא בהתחלה. כל הדרך הוא חי עם הספק שהעלה בעצמו, אם הוא בן המלך ואם לא (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ט׳). רק אחרי שסידר את מה שהיה מונח שלא במקומו, הוא אומר שעכשיו הוא מבין.

אחרי הסיפור נדפסו דברים שאמר רבי נחמן עצמו. לדבריו, לפני רבי שמעון בר יוחאי, כשדיברו קבלה "היו מדברים בלשון כזה" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ״ה). הוא רמז שהניגון החדש הוא בחינת "חדתותי דסיהרא", חידוש הלבנה; שהמטה, השלחן, הכסא והמנורה הם "תיקונהא דשכינתא"; ושהמלך שבימיו היה שלום הוא בחינת שבת, ולכן עמד הבן אצלו. ובסוף: "והשאר לא באר" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ״ו).

עוד אמר: "המעשה הזאת היא הפלא גדול, והכל אחד", הבהמות, הכסא והגן, פעם בשם זה ופעם בשם זה (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ״ז). ועל הדרך להבין אותו:

ושם: "מי שבקי בספרים, ולבו שלם יוכל להבין הפרוש" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ״ט). הסיפור מעיד על עצמו שאינו נפתח בקריאה אחת, ושהמפתח הוא סדר נכון של הדברים. על הטעם שבחר רבי נחמן לספר סיפורים ראו למה רבי נחמן סיפר סיפורים.

מכאן והלאה הסבר שלנו, לא לשון המקור. רבי נחמן לא פירש את הסיפור כמשל על אדם יחיד, והוא עצמו אמר שבפירוש המעשה "פעם נקרא כך, ופעם נקרא כך" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ״ט). ובכל זאת אפשר לקרוא בו קריאה אחת אפשרית: אדם יכול לגדול רחוק ממקומו, לחיות בשם שנתנו לו אחרים, להגיע עד שתייה ובזבוז, ועדיין טבעו הפנימי "נמשך לנמוס המלכות" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות ג׳).

נראה גם שהסיפור אינו מציג נפילה וקימה בקו ישר. החרטה באה, והוא חוזר לשכרות (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ב); החלום חוזר כמה פעמים עד שהוא קם (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ג); ומה שמשנה את הכיוון הוא שמישהו קורא לרדיפה בשמה ואומר לו להפסיק (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות כ״ה).

הדברים מתיישבים עם מה שנאמר במפורש בליקוטי מוהר״ן, בתורה ע״ח בחלק השני:

ובתורה רס״א בחלק הראשון: "כשנופל אדם ממדרגתו, ידע שמן השמים הוא", והעצה שם: "שיתחיל מחדש לכנס בעבודת השם, כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רס״א · אות א׳). ולמי שנופל בדעתו בגלל מה שקלקל: "אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קי״ב · אות א׳). על כל אלה בהרחבה בעמוד התחזקות ואין שום יאוש, ועל החרטה והחזרה בעמוד תשובה.

למי שמרגיש היום רחוק מן המקום שהוא יודע שהוא שלו, אפשר להציע מן הסיפור כמה דברים, כהצעה ולא כהבטחה: לא לבטל את מחשבות החרטה גם כשהן עוד לא משנות את המעשים, כמו אצל הבן, שאצלו חזרו "בכל פעם" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ב); לעשות את הצעד הפשוט הראשון גם כשהוא "אינו לפי כבודו" (סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות י״ג); ולזכור את לשון ליקוטי מוהר״ן, שמי שמחזק עצמו במה שהוא "עדין יש לו תקוה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ע״ח · אות ז׳).