דילוג לתוכן הראשי

ליקוטי עצות

חתון · ליקוטי עצות

7 קטעים · פרק 22 מתוך 66 · מהדורת ויקיטקסט, לקוטי עצות/ספר שלם, revid 2792469 · היקף לא אומת

גודל הטקסט

ליקוטי עצות · חתון · אות א׳

שאלה על הקטע

עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכֶה לְזִוּוּגוֹ: (לק"א סי' ט אות ב')

המקור: ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ט׳ · אות ב׳

ליקוטי עצות · חתון · אות ב׳

שאלה על הקטע

עַל־יְדֵי רִקּוּדִין שֶׁל חֲתֻנָּה מַמְתִּיקִין הַדִּינִים: (לק"א סי' ל"ב)

המקור: ליקוטי מוהר״ן · תורה ל״ב

ליקוטי עצות · חתון · אות ג׳

שאלה על הקטע

מַה שֶּׁהַכַּלָּה שׁוֹלַחַת טַלִּית לְהֶחָתָן, יֵשׁ עַל זֶה טַעַם גָּדוֹל עַל פִּי תּוֹרַת אֱמֶת. וְכֵן מַה שֶּׁצּוֹעֲקִין "שַׁבָּת" וְאוֹמְרִים מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא (שֶׁקּוֹרִין "עֶלָה"), הַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַחֲתֻנָּה עַל פִּי הָאֱמֶת. עַיֵּן בְּסִימָן מ"ט (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן) בְּסוֹפוֹ. וְעַיֵּן עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר (שיחות הר"ן סי' פ"ו) מֵעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין עַל הַחֲתֻנָּה, מַה שֶּׁמְּכַסִּין הַכַּלָּה, וּמַה שֶּׁזּוֹרְקִין עַל הֶחָתָן אָפִין, וּמַה שֶּׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ וּפוֹסְקִין לוֹ הַדְּרָשָׁה וְנוֹתְנִין לוֹ מַתָּנוֹת לַדְּרָשָׁה, וְכֵן מַה שֶּׁהַבַּדְחָנִים מְהַפְּכִין עַצְמָן וְכוּ', הַכֹּל מֵאֵת ה'. וּמְבֹאָרִים שָׁם עַל זֶה טְעָמִים נִפְלָאִים וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֲרָם: (לק"א סי' מ"ט אות ז')

המקור: ליקוטי מוהר״ן · תורה מ״ט

ליקוטי עצות · חתון · אות ד׳

שאלה על הקטע

עַל־יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, זוֹכִין לִמְצֹא זִוּוּג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַצְּרִיכִים לִמְצֹא זִוּוּגָם: (לק"א סי' ב' אות ד')

המקור: ליקוטי מוהר״ן · תורה ב׳

ליקוטי עצות · חתון · אות ה׳

שאלה על הקטע

עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית קָשֶׁה לִמְצֹא זִוּוּגוֹ, וְכַוָּנַת אֱלוּל תִּקּוּן לָזֶה. וְעַיֵּן אֱלוּל: (לק"ת סי' פ"ז)

המקור: ליקוטי מוהר״ן תנינא · תורה פ״ז

ליקוטי עצות · חתון · אות ו׳

שאלה על הקטע

מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ, הַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹעַ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִבַּעַל דַּעַת: (לק"ת סי' פ"ט)

המקור: ליקוטי מוהר״ן תנינא · תורה פ״ט

ליקוטי עצות · חתון · אות ז׳

שאלה על הקטע

בָּזֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, בָּזֶה מְרַמְּזִין לְהָאָדָם וּמַזְכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ גֵּיהִנֹּם, לְמַעַן יִזְכֹּר בָּזֶה וְלֹא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּזִוּוּגוֹ כָּרָאוּי. גַּם מְרַמְּזִין לוֹ, שֶׁבְּאִם הִיא אִשָּׁה רָעָה אַל יִבְגֹּד בָּהּ וְלֹא יְגָרְשֶׁנָּה, כִּי עַל יָדָהּ אֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנֹּם. כִּי צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְעַיֵּן עוֹד מִשְּׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בְּסִימָן סָמֶ"ךְ אוֹת ח' וּבְסִימָן רס"ה (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן) (וְעַיֵּן בִּטָּחוֹן אוֹת ד'): (לק"ת סי' צ')

המקור: ליקוטי מוהר״ן תנינא · תורה צ׳

להמשך לימוד