Likutei Moharan I, 285

טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ (משלי ל״א:י״ח) – הַיְנוּ תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין טַעַם הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שׁוּב לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ יִמָנַע וְלֹא יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִהְיֶה רָחוֹק מִמֶּנּוּ (שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַיְלָה וְחֹשֶׁךְ), אַף־עַל־פִּי־כֵן לְעוֹלָם יָאִיר לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה, שֶׁטָּעַם קְצָת מִמֶּנָּה בִּהְיוֹתוֹ אֶצְלוֹ. וְזֶהוּ: טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ – תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין כִּי טוֹב סַחְרָהּ, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהַסְּחוֹרָה שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, טַעֲמָהּ טוֹב, אֲזַי שׁוּב לְעוֹלָם לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ, כִּי תָּמִיד תָּאִיר לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁטָּעַם אֶצְלוֹ, אֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה, הַיְנוּ בְּעֵת הַהִתְרַחֲקוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת לַיְלָה, כִּי לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ לְעוֹלָם וָעֶד: