Sefer HaMiddot · קללה

א. עַל יְדֵי הַקְּלָלוֹת בָּא אֲבֵלוּת, חַס וְשָׁלוֹם.

ב. אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְקַלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן יָכוֹל לִרְאוֹת הַדּוֹרוֹת שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ.

ג. אַל תִּהְיֶה קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה. בְּעֵינֶיךָ.

ד. הַקְּלָלוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַכַּוָּנָה.

ה. לִפְעָמִים נִתְקַיֵּם קִלְלַת הַצַּדִּיק כָּל יְמֵי חַיָּיו וְלא לְאַחַר מוֹתוֹ.

ו. סוֹף שֶׁקִּלְלַת חִנָּם יָשׁוּב עַל הַמְקַלֵּל.

ז. קִלְלַת חָכָם אֲפִילּוּ בְּחִנָּם וַאֲפִילּוּ עַל תְּנַאי בָּאָה.

ח. אֲפִילּוּ נָכְרִי הַמְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרֵךְ.

א. אָדָם הָרָגִיל בִּקְלָלוֹת הוּא מֵעוֹלַם הַתּהוּ וְכֵן לְהֵפֶךְ, הָרָגִיל בִּבְרָכָה הוּא מֵעוֹלַם הַתִּקּוּן.

ב. עַל יְדֵי הַחֲקִירוֹת בְּעוֹלַם הַתּהוּ, הַיְנוּ מַה לְמַעְלָה מַה לְמַטָּה וכוּ', עַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם קְלָלָה, וְהַשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מֵחֲקִירוֹת הָאֵלּוּ גּוֹרֵם בְּרָכָה.

ג. הָרָגִיל בִּקְלָלָה, עַל יְדֵי זֶה לא יִהְיֶה לוֹ בְּגָדִים עַל שַׁבָּת.

ד. אֵין כּחַ הַקְּלָלָה חָל עַל מְיֻחָס.

ה. עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיק בָּא חֵרוּת וְנִתְבַּטֵּל הַקְּלָלוֹת.

ו. עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה נִתְבַּטְּלִים הַקְּלָלוֹת.

ז. כְּשֶׁאָדָם מְקַלֵּל לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת חֲרָדָה, מַזִּיק לוֹ הַקְּלָלָה מְאד.