Sichot HaRan 7

טוב מאד מי שיכול לשפוך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו. כי הלא השם יתברך כבר קראנו ״בנים״, כמו שכתוב: (דברים י"א, א'): ״בנים אתם לה' אלקיכם״, על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו בתנועות של חן ורחמים שקורין "פיעשטשין". ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך, עם כל זה הלא השם יתברך קראנו ״בנים״, כנ"ל [כי בין כך ובין כך קרויים לך ״בנים״ (קדושין לו.)], ואם עתה הוא מגרש אותי חס ושלום מבחינת ״בן״, הטוב בעיניו יעשה, עלי לעשות את שלי לעשות עצמי כבן, כנ"ל. ומה טוב כשיכול לעורר לבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד דמעות כבן לפני אביו: ושמעתי מעשה מזקני רבי נחמן זכרונו לברכה - כשהיה על הספינה פעם אחד לא היה להם לחם, ולא אכלו כמה ימים עד שהגיעו לאיזה עיר. ולא היה שם יהודים, רק ישמעאלים, ולקח ישמעאל אחד את רבי נחמן הנזכר לעיל ונתן לו לאכול. והוא כבר לא אכל כמה ימים ונטל ידיו וברך ברכת ״המוציא״. וקודם שהתחיל לאכול בא לו על מחשבתו: "אל תלחם את לחם רע עין" (משלי כ"ג, ו'), ומחשבות שלנו אינם דבר ריק כלל (כך אמר רבי נחמן זקני הנזכר לעיל בספורו מעשה זו), ולא ידעתי מה לעשות, כי כבר ברכתי ברכת המוציא. אך אף על פי כן היה בדעתי למנוע מלאכול כלל מחמת המחשבה הזאת. אחר כך בא על מחשבתו: ״ואת העורבים צויתי לכלכלך״ (מלכים א יז, ד), ואז אכל. (ואמר רבנו זכרונו לברכה בעת ספורו זאת. וזה נראה והוטב בעיני מאד מה שהעמידו על המחשבה, שמסתמא כשבא על מחשבתו כך בודאי הוא כך באמת). כמו כן לענין כל המחשבות הבאים על האדם לבלבלו, אחר כך עוזרו השם יתברך ושולח לו מחשבה אחרת של התקרבות. כגון לענין הנזכר לעיל, שלפעמים ידמה להאדם במחשבתו שאינו ראוי להיות כבן לפניו יתברך וכיוצא בזה, אף על פי כן עליו לעשות את שלו, כנ"ל. ואחר כך יעזרו השם יתברך וישלח לו מחשבות של התקרבות. כי באמת כל ישראל כולם קרויים ״בנים״ אצלו יתברך, ועל כן ראוי לנו לפרש שיחתנו וצערנו לפניו יתברך כבן הקובל לפני אביו: