Skip to main content

כעס וממון

תורה ס״ח בחלק הראשון נפתחת כך:

וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן, וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ח · אות ב׳

והמידה הזאת היא: "והמדה רעה ההיא הוא מדת הכעס, שעלידיזה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ח · אות ב׳). ובאות הבאה: לפעמים הכעס גדול כל כך "עד שמפסיד ומאבד ממנו אפלו הממון שיש לו כבר" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ח · אות ג׳).

כבישת הכעס

בתורה נ״ט בחלק הראשון:

…בְּחִינַת מַאֲרִיךְ אַף, שֶׁיִּכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ. כִּי עֲשִׁירוּת וּכְבִישַׁת כַּעַס – בְּחִינָה אַחַת, וְנִקְרָאִים חוֹמָה…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ט · אות ה׳

ומי שמקלקל את החומה של העשירות ולוקח לעצמו כעס: "ומחומה עושה חמה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ט · אות ה׳).

להמתיק את הכעס ברחמנות

בתורה י״ח בחלק הראשון, העצה המעשית:

…הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס, לֹא יִפְעֹל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה י״ח · אות ב׳

כעס וחסרון דעת

בכמה מקומות הכעס נקשר בחסרון הדעת. בתורה כ״א: "וכן כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״א · אות י״ב). ובתורה קי״ט:

…וּמִדַּת הָרַחֲמָנוּת תָּלוּי בְּדַעַת, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה יֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת. כִּי כַּעַס, שֶׁהִיא הֶפֶךְ הָרַחֲמָנוּת, הוּא מֵחֲמַת כְּסִילוּת…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קי״ט · אות א׳

ובתורה נ״ו, הכיוון ההפוך: "כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת", "וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום". באותו קטע גם הפרנסה תלויה בדעת (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ו׳). ראו פרנסה וביטחון.

Sources

7 passages accepted for this topic after reading. For each passage: what it contains, the opening words of the original, and the full passage, which opens here or on the book page.

Central source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ח · אות ב׳

    מדת הכעס מפסידה ומאבדת את הממון הראוי לאדם; הממון והכעס נמשכים ממקום אחד.

    וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן, וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל…

    ביאור: לפי הקטע, הממון והכעס נמשכים "ממקום אחד ממש". לכן בשעה ששפע של ממון יורד לאדם, יש בו כוח להתהפך לכעס, ומכאן ההפסד.

    Open the full passage
    וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן, וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן, עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ. וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִדַּת הַכַּעַס, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ. כִּי בִּבְחִינַת שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם, הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ. וְעַל כֵּן הַבַּעַל דָּבָר, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס, וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס. כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת, וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת (איוב לז): מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה; וּכְתִיב (ירמיה א): מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה; הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יא): וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ. כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הִיא בְּחִינַת חוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יח): הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה וְכוּ'. וְהַכַּעַס הוּא קִלְקוּל הַחוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כה): עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ. וְהַבַּעַל דָּבָר, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיּוֹרֵד לָאָדָם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ מִזֶּה הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּעַס, שֶׁמַּזְמִין לוֹ דָּבָר לִכְעֹס, וְנִתְקַלְקֵל בְּחִינַת הַחוֹמָה עַל־יְדֵי הַכַּעַס כַּנַּ"ל, כִּי הַכַּעַס וְהַמָּמוֹן הֵם בְּחִינָה אַחַת בְּשֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן בְּקַל מְהַפֵּךְ לוֹ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה, לְכַעַס, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַחוֹמָה, וְעוֹשֶׂה לוֹ מֵחוֹמָה חֵמָה, שֶׁמְּהַפֵּךְ הַמָּמוֹן לְכַעַס כַּנַּ"ל. כִּי תְּחִלַּת שֹׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמָּמוֹן, הוּא מָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִשָּׁם, בִּבְחִינַת (דברים כד): וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ, הַנֶּאֱמַר עַל מָמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ה): בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ, וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה וְתָאֵב לוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי כַּעַס מְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת (איוב יח): טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תצוה דף קפב):

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ח · אות ג׳

    לפעמים הכעס גדול כל כך שמפסיד אפילו את הממון שכבר יש לו.

    וְדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן, וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל. עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל…
    Open the full passage
    וְדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן, וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל. עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. אַף שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יוּכַל אָז לְהַפְסִיד לוֹ הַמָּמוֹן עַל יְדֵי הַכַּעַס, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע מָמוֹן, וְשׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּךְ לְכַעַס, וְאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה, רָאוּי שֶׁיָּגֵן עָלָיו שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַפְסִיד לוֹ וּלְהַזְמִין לוֹ כַּעַס, שֶׁהוּא הֶפֶךְ בְּחִינַת חוֹמָה. עַל כָּל זֶה, יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, שֶׁיַּפְסִיד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. כִּי כְּשֶׁהַמָּמוֹן יוֹרֵד לָאָדָם, הוּא בִּבְחִינַת (תהילים קי״א:ה׳): טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו. וְהוּא מְהַפְּכוֹ לְכַעַס, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ כַּנַּ"ל. הַשֵׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ט · אות ה׳

    "עשירות וכבישת כעס – בחינה אחת, ונקראים חומה"; מי שכועס "מחומה עושה חמה".

    …בְּחִינַת מַאֲרִיךְ אַף, שֶׁיִּכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ. כִּי עֲשִׁירוּת וּכְבִישַׁת כַּעַס – בְּחִינָה אַחַת, וְנִקְרָאִים חוֹמָה, כִּי מִי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל חוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, וְלוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ כַּעַס וְחֵמָה, וּמֵחוֹמָה עוֹשֶׂה חֵמָה, כִּי שְׁנֵיהֶם…
    מאריך אף
    בקטע: "שיכבש כעסו", מי שכובש את כעסו.
    Open the full passage
    ה וְזֶהוּ: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת (ישעיהו נ״ו:ה׳). יָד וָשֵׁם דַּיְקָא, בִּזְכוּת שְׁמִירַת שַׁבְּתוֹתַי הַנַּ"ל, הַיְנוּ עִגּוּלָא וְרִבּוּעָא הַנַּ"ל. יָד בְּחִינַת רִבּוּעָא, בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת (דברים ל״ב:מ״א): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. שֵׁם זֶה בְּחִינַת עִגּוּלָא, בִּבְחִינַת (תהילים כ״ג:ג׳): יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. וְיָד, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים הֲגוּנִים, וּלְהַמְשִׁיךְ בָּהֶם רוּחַ חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל״ד:ט׳): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה יָדָיו עָלָיו. וְכֹחַ הַזֶּה יִהְיֶה לוֹ מִבֵּית ה', שֶׁמַּעְיַן הַחָכְמָה יוֹצֵא מִבֵּית ה' (יואל ד), כִּי בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת (משלי כ״ד:ג׳). וְשֵׁם, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְשֵׁם טוֹב, שֶׁכָּל הַנְּפָשׁוֹת יִתְאַוּוּ תַּאֲוָה לִהְיוֹת נִשְׁרָשִׁים בִּשְׁמוֹ, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת (בראשית ב׳:י״ט): נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ; וְיִתְאַוּוּ לִהְיוֹת נִשְׁרָשִׁים בְּנַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת (ישעיהו כ״ו:ח׳): לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ. וְלַשֵּׁם הַזֶּה יִזְכּוּ מֵחֲמַת בְּחִינַת חוֹמָה. וְזֶה בְּחִינוֹת חוֹמָה, בְּחִינַת מַאֲרִיךְ אַף, שֶׁיִּכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ. כִּי עֲשִׁירוּת וּכְבִישַׁת כַּעַס – בְּחִינָה אַחַת, וְנִקְרָאִים חוֹמָה, כִּי מִי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל חוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, וְלוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ כַּעַס וְחֵמָה, וּמֵחוֹמָה עוֹשֶׂה חֵמָה, כִּי שְׁנֵיהֶם מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו א׳:י״ד): מִצָפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, וּכְתִיב (איוב ל״ז:כ״ב): מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה; וַעֲשִׁירוּת הִיא חוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ח:י״א): הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּתוֹ; וּבְכַעַס כְּתִיב (שם כה): עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצוֹר לְרוּחוֹ. וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ לָאִישׁ עֲשִׁירוּת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ חוֹמָה, וְהַחוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת מַעֲצוֹר לְכַעֲסוֹ. וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּכַעֲסוֹ, וּמְקַלְקֵל הַחוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, נִמְצָא שֶׁהַכַּעַס מַזִּיק לָעֲשִׁירוּת. וּכְשֶׁהַיֵּצֶר מֵסִית לָאָדָם שֶׁיִּכְעוֹס, יֵדַע שֶׁבְּזֹאת הַשָּׁעָה יַשְׁפִּיעוּ לוֹ מִלְּמַעְלָה אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן, וְהַיֵּצֶר רוֹצֶה לְקַלְקֵל זֹאת הַהַשְׁפָּעָה. וְעִקַּר שְׁמִירַת הַשֵּׁם, שְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ, אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמֹר מִכַּעַס, כִּי הַכַּעַס פּוֹגֵם בְּנַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת (איוב י״ח:ד׳): טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִכַּעַס וּמַגְדִּיל הַחוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, וּבָזֶה מַגְדִּיל נַפְשׁוֹ וּשְׁמוֹ, אֲזַי כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים לְהִכָּלֵל בְּנַפְשׁוֹ, כִּי כָּל הַנְּפָשׁוֹת שָׁרְשָׁם בַּעֲשִׁירוּת, בִּבְחִינַת (דברים כ״ד:ט״ו): וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. בִּשְׁבִיל זֶה, הַגּוֹזֵל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ גּוֹזֵל אֶת נַפְשׁוֹ (ב"ק קיט), בִּבְחִינַת (משלי כ״ב:כ״ג): וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. בִּשְׁבִיל זֶה הַכֹּל תְּאֵבִים לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְעָשִׁיר, כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ נַפְשָׁם. נִמְצָא, זֶה שֶׁזָּכָה לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים חֲכָמִים, וְזָכָה שֶׁיִּכָּלְלוּ בְּנַפְשׁוֹ נְפָשׁוֹת שֶׁל רַבִּים, בְּוַדַּאי זֶה טוֹב מִבָּנִים וּבָנוֹת, כִּי בָּנִים וּבָנוֹת הֵם מֻעָטִים, וְאֵלּוּ הֵם מְרֻבִּים, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ, וּכְאִלּוּ יְלָדָם. וְזֶה פֵּרוּשׁ (בראשית י״ב:ב׳): וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: וַאֲבָרֶכְךָ – בְּמָמוֹן, כִּי עִקַּר גִּדּוּל הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ, הוּא עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי כִּסֵּא וּמִשְׁפָּט הַנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לְלַמֵּד לְתַלְמִידִים חָכְמָתוֹ, וְלֹא יַזִּיק לָהֶם, כִּי עִקַּר הַלִּמּוּד תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁיְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות פ"א): חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם וְכוּ', וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְגַּדֵּל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל נֶפֶשׁ הַמְגַדֵּל אֶת הַכָּבוֹד, כִּי הַנֶּפֶשׁ בַּכָּבוֹד, בִּבְחִינַת (בראשית מ״ט:ו׳): בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי וְכוּ'. וּכְשֶׁנִּתְגַּדֵּל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים לְהִכָּלֵל בְּנַפְשׁוֹ וּבִשְׁמוֹ הַנַּ"ל. וְזֶה פֵּרוּשׁ: (משלי י״ט:י״ד): בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת. בַּיִת וָהוֹן זֶה בְּחִינַת: בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי וְכוּ'. זֶה הַכֹּחַ מְקַבֵּל מֵאָבוֹת, שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מְגַיְּרִים גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי אַבְרָהָם (בראשית י״ב:ה׳): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ; וּכְתִיב (שם לא): וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פרשה פד): מְלַמֵּד שֶׁיִּצְחָק גִּיֵּר גֵּרִים, וְזֶה: מְגוּרֵי אָבִיו; וְכְתִיב בְּיַעֲקֹב (שם לה): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְלַאֲשֶׁר עִמּוֹ, הַיְנוּ הַגֵּרִים, הָסִירוּ אֶת אֱלֹקֵי הַנֵּכָר:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״א · אות י״ב

    "וכן כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת".

    חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא חַי לָנֶצַח, וּמִי שֶׁנִּכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא גַּם כֵּן חַי לָנֶצַח, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא נִכְלָל בְּאֶחָד, וְהוּא אֶחָד…
    Open the full passage
    חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא חַי לָנֶצַח, וּמִי שֶׁנִּכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא גַּם כֵּן חַי לָנֶצַח, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא נִכְלָל בְּאֶחָד, וְהוּא אֶחָד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא חַי חַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אֵין שְׁלֵמוּת רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחוּץ מִמֶּנּוּ כֻּלָּם חֲסֵרִים, וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת. וְעִקַּר הַכְּלָלִיּוּת שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד, הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: אִלּוּ יְדַעְתִּיו – הֱיִיתִיו, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל, וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם, וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא שָׁם מַמָּשׁ, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר, הוּא נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם, הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ בְּרִיאוּת הַגּוּף, וְכָל שְׁאָר הַחֶסְרוֹנוֹת – הַכֹּל הוּא בְּחֶסְרוֹן הַדַּעַת. וְאַף שֶׁיֵּשׁ חֲסֵרִים לְגַמְרֵי מֵהַדַּעַת, וְעִם כָּל זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל־טוּב, בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אֵינוֹ כְּלוּם. וְכֵן לְהֵפֶךְ, הַשָּׁלֵם בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן, בֶּאֱמֶת הַחִסָּרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים מא): דַּעַת קָנִיתָ – מֶה חָסַרְתָּ, וְאִם דַּעַת חָסַרְתָּ – מַה קָּנִיתָ; כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן וְהַשְּׁלֵמוּת תָּלוּי בַּדַּעַת. וְכֵן כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת הוּא מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:ט׳): כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. וְעַל כֵּן הַחוֹלֶה הוּא כַּעֲסָן, מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא בְּדִינִים, כִּי דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו, וְדִינִים הֵם מֹחִין דְּקַטְנוּת, וְעַל כֵּן הוּא בְּכַעַס. וְלֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת, וְהַכֹּל יֵדְעוּ אֶת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו י״א:ט׳): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'; וְעַל כֵּן אָז יִתְבַּטֵּל הַכַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ' וּפָרָה וָדֹב וְכוּ', לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וְכוּ', כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' וְכוּ', כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָגוּר יַחַד זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ' מֵחֲמַת מִדַּת הַכַּעַס, אֲבָל לֶעָתִיד יוּכְלוּ לָדוּר יַחַד, מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קי״ט · אות א׳

    מידת הרחמנות תלויה בדעת; הכעס, הפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות.

    הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם (שבת יב): כִּי כְּשֶׁאָדָם צָרִיךְ לְרַחֲמִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לוֹ רַחֲמָנוּת, שֶׁהוּא יְרַחֵם עַל אַחֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו, כְּמוֹ…
    Open the full passage
    הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם (שבת יב): כִּי כְּשֶׁאָדָם צָרִיךְ לְרַחֲמִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לוֹ רַחֲמָנוּת, שֶׁהוּא יְרַחֵם עַל אַחֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:): כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י״ג:י״ח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחֲמְךָ. וּמִדַּת הָרַחֲמָנוּת תָּלוּי בְּדַעַת, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה יֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת. כִּי כַּעַס, שֶׁהִיא הֶפֶךְ הָרַחֲמָנוּת, הוּא מֵחֲמַת כְּסִילוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:ט׳): כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג): כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו; כִּי אִם אֵין בּוֹ דֵּעָה אֵין בּוֹ רַחֲמָנוּת, כִּי כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. עַל כֵּן אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, כִּי כָּל הַמְרַחֵם מְרַחֲמִין עָלָיו כַּנַּ"ל, אֲבָל אִם אֵין בּוֹ רַחֲמָנוּת אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו. נִמְצָא זֶה הַחוֹלֶה שֶׁצָּרִיךְ לְרַחֲמִים, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רַחֲמִים עַל אֲחֵרִים, וְזֶה תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל. וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת דַּעַת, כִּי כָּל יְמוֹת הַחֹל כְּתִיב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בשלח דף סג), אֲבָל בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ הַדַּעַת לְכָל אֶחָד. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִין הַמְבַקְּרִים לְהַחוֹלֶה: יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם, הַיְנוּ שֶׁהַשַּׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דַּעַת, יְכוֹלָה שֶׁתְּרַחֵם – לְשׁוֹן נוֹכֵחַ, הַיְנוּ שֶׁתְּרַחֵם אַתָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רַחֲמִים עַל אֲחֵרִים, עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְךָ מִבְּחִינוֹת שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רַחֲמִים בְּוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי כָּל הַמְרַחֵם וְכוּ' כַּנַּ"ל.

    Read the full source

Practical advice

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה י״ח · אות ב׳

    כשבא לכלל כעס, לא לפעול בכעסו שום אכזריות, אלא להמתיק את הכעס ברחמנות.

    ב וְדַע, שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב זֹאת הַתַּכְלִית לְמַחְשְׁבוֹת בְּנֵי־אָדָם, כִּי זֹאת הַתַּכְלִית עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו סד): עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ'. אֲבָל…
    Open the full passage
    ב וְדַע, שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב זֹאת הַתַּכְלִית לְמַחְשְׁבוֹת בְּנֵי־אָדָם, כִּי זֹאת הַתַּכְלִית עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו סד): עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ'. אֲבָל הַצַּדִּיקִים בֶּאֱמֶת, גַּם הֵם יְכוֹלִים לִתְפֹּס בְּמַחֲשַׁבְתָּם תַּכְלִית עוֹלָם הַבָּא. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שָׁרְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק, כֵּן מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן זֹאת הַתַּכְלִית, כְּפִי הֲפָרַת הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס, לֹא יִפְעֹל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, בִּבְחִינַת: בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר (חבקוק ג); וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה עֲטָרָה לָעֲנָוִים, הַבּוֹרְחִים מִכָּבוֹד וּשְׂרָרָה וְעוֹשִׂין עַצְמָן כְּשִׁירַיִם, וּכְשֶׁנִּתְעַטְּרִין בַּעֲטָרָה שֶׁל רַחֲמָנוּת, בִּבְחִינוֹת (תהלים קג): הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים, אֲזַי מְקַבְּלִין אֶת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה בְּעַל כָּרְחָם. וְזֶה בְּחִינוֹת (ישעיהו כח): עֲטֶרֶת צְבִי לִשְׁאָר עַמּוֹ – לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם (מגילה טו:). כִּי זֶה שֶׁהַצַּדִּיק בּוֹרֵחַ מֵהַשְּׂרָרָה וְהַכָּבוֹד, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, זֹאת הַמַּחֲשָׁבָה בָּא לָהֶם מִבְּחִינַת הַסְתָּרַת פְּנֵי ה', עַל־יְדֵי מִעוּט אֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי לְפִי רֹב הַכְּפִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, כֵּן הַסְתָּרַת פְּנֵי ה', וְאֵין רוֹצֶה לְהַנְהִיג אוֹתָם. וְהַהַסְתָּרָה הַזֹּאת הִיא בְּחִינוֹת כַּעְסוֹ וַחֲרוֹן־אַפּוֹ, הַבָּא עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כְּמַאֲמַר: כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדַת אֱלִילִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן־אַף בָּעוֹלָם (ספרי פ' ראה). וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין עֲבוֹדַת אֱלִילִים בָּעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁהָאֱמוּנָה אֵין כָּל כָּךְ בִּשְׁלֵמוּת, אָז גַּם כֵּן הַחֲרוֹן־אַף וְהַסְתָּרָתוֹ לְפִי הִתְמַעֲטוּת הָאֱמוּנָה. וּמֵחֲמַת שֶׁחֲרוֹן אַפּוֹ כְּרֶגַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ל): כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין נִרְגָּשׁ, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדַת אֱלִילִים בָּעוֹלָם, אֲבָל בְּלֹא עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אֶלָּא בְּחִסָּרוֹן מִשְּׁלֵמוּת אֱמוּנָה, אֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִרְגָּשׁ מְעַט הַחֲרוֹן־אַף שֶׁבְּחֵלֶק הָרֶגַע, וְאֵין נִכָּר הַסְתָּרַת פְּנֵי ה', אֲבָל הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁל הַחֲרוֹן־אַף כְּשֶׁבָּא לְהַצַּדִּיקִים, אֲזַי מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם מֵהָעוֹלָם וְאֵינָם רוֹצִים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם. וּמֵחֲמַת שֶׁהַחֲרוֹן־אַף הוּא מְעַט מִן הַמְעַט מֵחֵלֶק הָרֶגַע, עַל־יְדֵי־זֶה אֵינָם תּוֹלִים הַסְתָּרַת פְּנֵיהֶם בְּרֹגֶז, אֶלָּא תּוֹלִים הַסְתָּרַת פְּנֵיהֶם בְּקַטְנוּתָם, וְעוֹשִׂים עַצְמָן כְּשִׁירַיִם, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִין לְהַנְהִיג הָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת גַּם הֵם אֵינָם יוֹדְעִים וּמַרְגִּישִׁים אֶת הַחֲרוֹן־אַף, כִּי הוּא מְעַט מִן הַמְעַט. וְזֶהוּ כְּשֶׁהִקְטִין משֶׁה אֶת עַצְמוֹ מִלֵּילֵךְ לְמִצְרַיִם וְלִהְיוֹת מַנְהִיג, אָמַר (שמות ג): מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה, וּשְׁאָר דְּבָרָיו – כָּתוּב (שם ד): וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה. פֵּרוּשׁ, זֹאת הַהַקְטָנָה שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת מַנְהִיג, זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בּוֹ חֲרוֹן־אַף ה' כַּנַּ"ל. אֲבָל עַל־יְדֵי שֶׁנִּמְתָּק הָרֹגֶז וְהַחֲרוֹן־אַף עַל־יְדֵי רַחֲמָנוּת כַּנַּ"ל, אָז נִמְתָּק הַחֲרוֹן־אַף שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַצַּדִּיקִים עַל־יְדֵי הָרַחֲמָנוּת, וְאָז הָרַחֲמָנוּת גּוֹבֵר עֲלֵיהֶם, וּמְרַחֲמִים עַל הָעוֹלָם וְנִתְרַצִּים בְּהַנְהָגָתוֹ, וּמְקַבְּלִים עַל עַצְמָן הַשְּׂרָרָה שֶׁל הַהַנְהָגָה, וּבְזֹאת הָרַחֲמָנוּת הֵם מַנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם, בִּבְחִינַת (ישעיהו מט): כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם. נִמְצָא שֶׁזֹּאת הָרַחֲמָנוּת הִיא עֲטַרְתָּם, שֶׁמְּעַטֵּר אוֹתָם בְּמִדַּת מַלְכוּת וּמַנְהִיג: וְזֶה בְּחִינוֹת: קַרְטָלִיתָא דְּמִקְבְּעֵי בַהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת. קַרְטָלִיתָא – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אַרְגָּז. אַרְגָּז זֶה בְּחִינוֹת רֹגֶז הַנַּ"ל, וַאֲבָנִים טוֹבוֹת זֶה בְּחִינוֹת עֲטָרָה הַנַּ"ל, בְּחִינוֹת רַחֲמָנוּת הַנַּ"ל. וְהַדְרֵי לָהּ מִינֵי דְּכַוְרֵי דְּמִקְרֵי בִּירְשָׁא – זֶה בְּחִינוֹת אֱמוּנָה, כְּמַאֲמַר (מגילה י:): תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ – זֶה מָרְדֳּכַי; וְנִקְרָא יְהוּדִי, עַל שֵׁם שֶׁכָּפַר בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים, כְּמַאֲמַר (שם יג): כָּל הַכּוֹפֵר בְּעַכּוּ"ם נִקְרָא יְהוּדִי:

    Read the full source

Related to the topic

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ו׳

    על ידי הדעת מתבטלים הכעס והאכזריות, ומתרבים הרחמנות והשלום.

    ו וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא (זוהר בשלח סב סג), כִּי כָּל מִי…
    Open the full passage
    ו וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא (זוהר בשלח סב סג), כִּי כָּל מִי שֶׁחָסֵר דַּעַת בְּיוֹתֵר, הוּא יָגֵע וְטוֹרֵחַ אַחַר הַפַּרְנָסָה בְּיוֹתֵר. וְגַּם לְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם, כִּי שָׁלוֹם תָּלוּי בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו י״א:ו׳): וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ' כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה; שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם, שֶׁיּוּכְלוּ לָגוּר בְּיַחַד שְׁנֵי הֲפָכִים, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה אָז. כִּי עַל־יְדֵי הַדַּעַת נִגְדָּל הַשָּׁלוֹם, כִּי נִתְבַּטֵּל הַכַּעַס וְהָאַכְזָרִיּוּת עַל יְדֵי הַדַּעַת. כִּי כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת הוּא מֵהֶעְדֵּר הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:ט׳): כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ; וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַבֶּה הַדַּעַת, מִתְרַבָּה הָרַחֲמָנוּת וְהַשָּׁלוֹם, וְעַל כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל, בִּבְחִינַת (תהילים קמ״ז:י״ד): הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:

    Read the full source

Continue from here

Related topics

Related paths

In Likutei Etzot: the entry כעס

The books these sources come from