Skip to main content

רק היום

בתורה רע״ב בחלק הראשון, "היום אם בקולו תשמעו" הוא "כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כיאם אותו היום". וזה כולל את הפרנסה:

…הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רע״ב · אות א׳

ובהמשך אותה תורה, שלא לדחות מיום ליום, "מחר אתחיל", והטעם: "כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רע״ב · אות א׳).

ביטחון

בחיי מוהר״ן:

…מִכְּבָר אָמַר שֶׁחָפֵץ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה, כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת.
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״א

כלומר: מי שאין לו פרנסה קבועה צריך בכל פעם להתחזק בביטחון, וזה בא על חשבון עבודה אחרת. ובכל זאת, בסוף אותו קטע: "ואףעלפיכן אמר שהעקר הוא בטחון, ואמר בזה הלשון נאר בטחון" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״א).

בשיחה אחרת בחיי מוהר״ן מדובר על "צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו", ועל מדרגה גבוהה וקשה יותר: "שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תצ״ט).

ובסוף תורה כ״ג בחלק הראשון, אחרי "עד כאן לשון רבנו", בדברים שרבי נתן מציין שהם "מלשוני", ממה ששמע והבין מפיו, הביטחון מתואר כהפך של תאות ממון, "ואני אבטח בך":

…שֶׁתּוּכַל לְהַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי בְּסִבָּה קַלָּה, וְאֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי, וְלֹא אֶהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ג · אות ו׳

דאגת פרנסה

כשדיברו לפניו על דאגת פרנסה, גער: "מה לדאג על פרנסה" (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תקכ״ח). ובסוף תורה כ״ג, בלשון רבי נתן: מי ששקוע בתאות ממון, ככל שיש לו יותר, יש לו "דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ג · אות ו׳). על כך בעמוד פחד ודאגה.

פרנסה ודעת

בתורה נ״ו בחלק הראשון:

…וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ו׳

והצד השני: "כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטורח אחר הפרנסה ביותר". באותו קטע הדעת מבטלת גם את הכעס (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ו׳). ראו כעס.

פרנסה ותפילה

בתורה ס״ו בחלק הראשון מדובר על מי שנצרך לבריות, ולכן קשה לו להתפלל באמת בין אנשים. ולעומתו:

…אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר, יוּכַל לַעֲמֹד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים, לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין נִצְרָךְ לְשׁוּם בְּרִיָּה, לֹא לְפַרְנָסָה, וְלֹא לְכָבוֹד, וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר…
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ו · אות ו׳

Sources

7 passages accepted for this topic after reading. For each passage: what it contains, the opening words of the original, and the full passage, which opens here or on the book page.

Central source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רע״ב · אות א׳

    "היום אם בקולו תשמעו": בעסק הפרנסה לא לחשוב מיום לחברו.

    הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תהילים צ״ה:ז׳). זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי־אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם, הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כַּמּוּבָא…

    ביאור: הקטע מחיל אותו כלל על הפרנסה ועל עבודת ה׳, לא לחשוב על כל העתיד כמשא אחד, ולא לדחות ל"מחר".

    Open the full passage
    הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תהילים צ״ה:ז׳). זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי־אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם, הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה, כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, נִדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל, וְגַם שֶׁלֹּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, לֵאמֹר: מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכֹחַ כָּרָאוּי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת, כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי. הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ – הַיּוֹם דַּיְקָא, וְהָבֵן:

    Read the full source

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תק״א

    טוב מאוד שיהיה מעמד פרנסה, "ואףעלפיכן אמר שהעקר הוא בטחון".

    מִכְּבָר אָמַר שֶׁחָפֵץ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה, כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה…
    Open the full passage
    (נח) מִכְּבָר אָמַר שֶׁחָפֵץ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה, כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. כְּלוֹמַר כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֵהַפַּרְנָסָה וְיִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, בְּמָקוֹם זֶה יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְהִתְחַזְּקוּת אַחֵר בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', וְהָבֵן. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָמַר שֶׁהָעִקָּר הוּא בִּטָּחוֹן, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן נָאר בִּטָּחוֹן:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ג · אות ו׳

    ביטחון כהפך של תאות ממון: "ואהיה שמח בחלקי".

    אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם (תהלים נה). הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, נוֹפֵל לְתַאֲווֹת מָמוֹן, וְיָמָיו כָּלִים בִּרְדִיפָה אַחַר מוֹתָרוֹת. וְזֶה: לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם – שֶׁאֵין אָדָם…

    ביאור: באמצע האות כתוב "עד כאן לשון רבנו", ובסוף התורה רבי נתן מסביר: "ומשם והלאה הוא מלשוני, מה ששמעתי עוד דברים שלא נתבארו בלשונו הקדוש". הדברים על "ואני אבטח בך" באים אחרי הסימון הזה.

    Open the full passage
    אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם (תהלים נה). הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, נוֹפֵל לְתַאֲווֹת מָמוֹן, וְיָמָיו כָּלִים בִּרְדִיפָה אַחַר מוֹתָרוֹת. וְזֶה: לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם – שֶׁאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ (מ"ר קהלת סדר א). וְזֶה: לֹא יֶחֱצוּ – שֶׁאֵין מַשִּׂיג חֲצִי תַּאֲוָתוֹ כַּמּוּבָא (לעיל באות ג) עַל פָּסוּק: וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד, עַיֵּן שָׁם: (עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל). וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ – שֶׁהוּא הַהִפּוּךְ מִתַּאֲוַת מָמוֹן, כִּי הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה', כִּי הוּא עוֹבֵד כָּל עַכּוּ"ם, אַךְ: וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ – שֶׁתּוּכַל לְהַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי בְּסִבָּה קַלָּה, וְאֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי, וְלֹא אֶהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן: וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּיוֹתֵר, כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת: בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, מִיתָה, כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וּדְאָגוֹת יוֹתֵר, כִּי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא מִבְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ב): מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְּאָגָה; כִּי בְּוַדַּאי הוּא מַרְבֶּה דְּאָגָה וְעַצְבוּת עַל־יְדֵי רִבּוּי הַנְּכָסִים וְהָעֲשִׁירוּת, כִּי הַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ הֵם בְּעַצְמָן בְּחִינַת עַצְבוּת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין יוֹתֵר נִתְרַבֶּה הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא מְקַצֵּר וּמְכַלֶּה יָמָיו וְחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמַּפְסִיד הַחִיּוּת כְּמוֹ הַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת, כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרוֹפְאִים, וְהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא מַרְבֶּה דְּאָגָה וְעַצְבוּת כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הוּא מַפְסִיד וּמְכַלֶּה חַיָּיו. כִּי הוּא מְקֻשָּׁר בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא, אֱלֹקִים אֲחֵרִים, חֹשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה, הֶפֶךְ אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַמָּמוֹן מֵמִית אוֹתוֹ, כִּי הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה, שֶׁהוּא עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בראשית ג): וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ – עָפָר זֶה בְּחִינַת הַמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ, הַיְנוּ שֶׁהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, כִּי הַמָּמוֹן הִיא אֹכֶלֶת וּמְכַלָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם כַּנַּ"ל. כִּי עָפָר הוּא בְּחִינַת עַצְבוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון ע דף קלד.): עָפָר אִיהוּ קַר וְיָבֵשׁ, הָכֵי טְחוֹל קַר וְיָבֵשׁ. וּמֵהַטְּחוֹל נִמְשָׁךְ הָעַצְבוּת, כַּיָּדוּעַ, וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שָׁם בַּתִּקּוּנִים: וּבְגִין דָּא: וְעָפָר תֹּאכַל (כָּל) יְמֵי חַיֶּיךָ וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון ג בהי"א תיקונים האחרונים): טְחוֹל דָּא לִילִית, אִמָּא דְּעֵרֶב־רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל. מָאן כְּסִיל, דָּא אֵל אַחֵר וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וְאִהוּ אַסְכָּרָה לִרְבַיָּא, דְּאִנּוּן חַיָּבַיָּא, חַיְכִית בְּהוֹן בְּעֻתְרָא בְּהַאי עָלְמָא, וּלְבָתַר קְטִילַת לוֹן. כִּי אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן, הֵם בִּבְחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְרִבּוּי דְּאָגוֹת, וְהֵם מְקֻשָּׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא־אָחֳרָא אֵל אַחֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַטְּחוֹל, אִמָּא דְּעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, אֵל אַחֵר כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב שָׁם: לְבָתַר קְטִילַת לוֹן. כִּי בְּוַדַּאי הַמָּמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוֹרֶגֶת אוֹתָם, כִּי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לְעֵיל, מָצָא אוֹ מוֹצֶא, שֶׁתַּאֲוַת מָמוֹן הוּא בְּחִינַת: מוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי כֵן מְבֹאָר שָׁם בַּתִּקּוּנִים (תיקון ע' הנ"ל): וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, וְדָא טְחוֹל וְכוּ'. אַךְ פַּרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִצּוֹל מִזֶּה, כִּי אֵין הַמָּמוֹן מַזִּיק לוֹ, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּתִּקּוּנִים (תיקון ג' הנ"ל): וְאַמַּאי אִתְקְרִיאוּ רְבַיָּא, בְּגִין דְּלָא אִית בְּהוֹן דַּעַת לְאִשְׁתֵּזְבָא מִנֵּהּ, אֲבָל לֵב מֵבִין אִשְׁתֵּזִיב מִנֵּהּ דְּתַמָּן צַדִּיק. וְרָזָא דְּמִלָּה: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֵד בָּהּ. כִּי צָרִיךְ חָכְמָה וְדַעַת גָּדוֹל לָזֶה, שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ הַמָּמוֹן, שֶׁלֹּא יְכַלֶּה יְמֵי חַיָּיו. כִּי רֹב הָעוֹלָם נִלְכְּדוּ בָּזֶה, הַיְנוּ בְּתַאֲוַת מָמוֹן, וְהַמָּמוֹן הוֹרֶגֶת וּמֵמִית אוֹתָם כַּנַּ"ל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִזֶּה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, אַשְׁרֵי לוֹ; עַיֵּן שָׁם בַּתִּקּוּנִים (תיקון ג' הנ"ל, ותיקון ע' הנ"ל), וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת, אֵיךְ עַתָּה, שֶׁפָּתַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת עֵינֵינוּ, וְגִלָּה לָנוּ אֶת הַהַקְדָּמוֹת הַחֲדָשׁוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַתָּה עַתָּה מְבֹאָרִים הֵיטֵב דִּבְרֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, כִּי עַתָּה מְבֹאָרִים שָׁם כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ"ל, רְאֵה וְהָבֵן וַחֲכַם, עַיֵּן שָׁם בְּתִקּוּן ע' הַנַּ"ל מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: אִם זָכָה וְכוּ' – עֵזֶר, וְאִם לָאו – כְּנֶגְדּוֹ וְכוּ'. עֲלֵהּ אִתְמַר: וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, וְדָא טְחוֹל שַׁבְּתַאי וְכוּ'. (הַיְנוּ בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל. שַׁבְּתַאי, פְּתַיָּא אֻכָּמָא, כַּיָּדוּעַ). עֵזֶר – דָּא שְׁכִינְתָּא, עֲלַהּ אִתְמַר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְיָפֵק רָצוֹן מֵה', וּבְגִין דָּא הֲווֹ אָמְרֵי מָארֵי מַתְנִיתִין: מָצָא אוֹ מוֹצֵא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן, וְתִרְאֶה שֶׁכָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל מְבֹאָרִים עַתָּה שָׁם וּבְתִקּוּן ג' הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב: זֹאת הַתּוֹרָה הִיא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ, עַד הַמָּקוֹם שֶׁנִּרְשָׁם לְעֵיל. וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא מִלְּשׁוֹנִי, מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי עוֹד דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְבָּאֲרוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְעוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין, מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְזֶהוּ:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ו׳

    "ולפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל": מי שחסר דעת יגע יותר אחר הפרנסה.

    ו וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא (זוהר בשלח סב סג), כִּי כָּל מִי…
    Open the full passage
    ו וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא (זוהר בשלח סב סג), כִּי כָּל מִי שֶׁחָסֵר דַּעַת בְּיוֹתֵר, הוּא יָגֵע וְטוֹרֵחַ אַחַר הַפַּרְנָסָה בְּיוֹתֵר. וְגַּם לְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם, כִּי שָׁלוֹם תָּלוּי בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו י״א:ו׳): וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ' כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה; שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם, שֶׁיּוּכְלוּ לָגוּר בְּיַחַד שְׁנֵי הֲפָכִים, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה אָז. כִּי עַל־יְדֵי הַדַּעַת נִגְדָּל הַשָּׁלוֹם, כִּי נִתְבַּטֵּל הַכַּעַס וְהָאַכְזָרִיּוּת עַל יְדֵי הַדַּעַת. כִּי כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת הוּא מֵהֶעְדֵּר הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:ט׳): כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ; וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַבֶּה הַדַּעַת, מִתְרַבָּה הָרַחֲמָנוּת וְהַשָּׁלוֹם, וְעַל כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל, בִּבְחִינַת (תהילים קמ״ז:י״ד): הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:

    Read the full source

Practical advice

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תקכ״ח

    "מה לדאג על פרנסה".

    פַּעַם אַחַת דִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר מַה לִּדְאֹג עַל פַּרְנָסָה הֲלֹא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס מְלַפְפוֹן הוּא מַאֲכָל טוֹב
    Open the full passage
    (פה) פַּעַם אַחַת דִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר מַה לִּדְאֹג עַל פַּרְנָסָה הֲלֹא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס [מְלַפְפוֹן] הוּא מַאֲכָל טוֹב:

    Read the full source

Related to the topic

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תצ״ט

    צדיקים שלא השאירו ממון מיום לחברו, ומדרגה קשה יותר: להחזיק ממון.

    פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶצְלָם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, כְּגוֹן הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ…

    ביאור: לפי הקטע, רבי נחמן עצמו לא נהג בהנהגה של פיזור כל הממון בכל יום, ואמר כמה פעמים שהמדרגה של להחזיק ממון קשה יותר.

    Open the full passage
    (נו) פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶצְלָם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, כְּגוֹן הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְפַזְּרִים כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְלֹא הִנִּיחוּ אֶצְלָם שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לְחֲבֵרוֹ. וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת לָזֶה בְּרְֶיֶה גָּדוֹל לִהְיוֹת חָזָק בְּהַבִּטָּחוֹן וְלַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, כִּי אִם שׁוֹגִים בָּזֶה תְּנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא לֹא טוֹב. אֲבָל יֵשׁ מַעֲלָה גָּבוֹהַּ יְתֵרָה בְּיוֹתֵר דְּהַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן, וְזֶה קָשֶׁה יוֹתֵר. הַיְנוּ כִּי עֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה מִתְנַהֵג הַנְהָגָה הַנַּ"ל. וְאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁזֶּה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר הַרְבֵּה. וְהוֹכִיחַ וּבֵרַר לְעֵינֵינוּ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶצְלָם מָמוֹן. כִּי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁכֶם קָנָה מִיָּד חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וְהֵיכָן הָיוּ לוֹ מָעוֹת כָּל כָּךְ. וְכֵן אַבְרָהָם כְּשֶׁקָּנָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְכֵן מְבֹאָר עוֹד מֵהַפְּסוּקִים וּמִדְרָשִׁים שֶׁהָיָה מֻנָּח אֶצְלָם מָעוֹת. וְאָמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה יוֹתֵר אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ו · אות ו׳

    מי שאינו נצרך לבריות, לא לפרנסה ולא לכבוד, יכול להתפלל באמת בין אלפי אנשים.

    וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ (ביצה לב:). חָשַׁךְ לְשׁוֹן מְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לט): וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ וְכוּ' (שם כב). הַיְנוּ כְּשֶׁנִּצְרָךְ…
    Open the full passage
    וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ (ביצה לב:). חָשַׁךְ לְשׁוֹן מְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לט): וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ וְכוּ' (שם כב). הַיְנוּ כְּשֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת. וְזֶה עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בֵּין הָעוֹלָם אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת, וְקָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת נוֹחַ וְטוֹב לוֹ יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר, יוּכַל לַעֲמֹד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים, לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין נִצְרָךְ לְשׁוּם בְּרִיָּה, לֹא לְפַרְנָסָה, וְלֹא לְכָבוֹד, וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר, רַק שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו:

    Read the full source

Continue from here

Related topics

Related paths

In Likutei Etzot: the entry ממון ופרנסה

The books these sources come from