Skip to main content

גשר צר מאד

כך חותמת האות השנייה של תורה מ״ח בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה שכולה עוסקת בהתחזקות:

…וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר – שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ח · אות ב׳

המשפט בא אחרי דברים על עקשנות ועל מי שקרוב לשערי הקדושה. שאר התורה: בעמוד התחזקות.

על ההבדל בין לשון המקור לנוסח המוכר של המשפט: מה המקור של ״כל העולם כולו גשר צר מאוד״?

פחד וחלישות הלב

שיחה קצרה בליקוטי מוהר״ן תנינא מ״ג:

עַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו. כִּי הַגִּבּוֹר אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד, וְעִקָּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְרָץ לְתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי חֹזֶק וְאֹמֶץ לִבּוֹ.
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ג · אות א׳

ובתורה קנ״ה בחלק הראשון, הלב החזק הוא לב של אמונה: מי שיש לו אמונה, "אין מזיק לו שום דבר, ואינו ירא משום אדם ושום דבר" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ה · אות א׳). ראו אמונה.

יראות נפולות

תורה קנ״ד בחלק הראשון מסבירה מה הפחד עצמו:

דַּע, כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת, וְכָל הַיִּסּוּרִין וְהַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם הֵם מֵהַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ זֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא מִתְפַּחֵד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין מִמֶּנּוּ.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ד · אות א׳

והתיקון: "וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם. ומקום היראה היא בלב" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ד · אות א׳). ובתורה ט״ו מוסבר איך: אדם ששופט את עצמו על כל עסקיו

…הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו, וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים, וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה, וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת ה', וְלֹא יִרְאָה אַחֶרֶת.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ט״ו · אות ב׳

דאגה

בחיי מוהר״ן, לשואל שאמר שיש לו "מרה שחורה וחששות רבות" בענייני הוראה, השיב רבי נחמן:

…אֵין לְךָ מָה לַּחֲשֹׁשׁ וְלִדְאֹג, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמֹךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תמ״ד

ועל דאגת פרנסה, כשדיברו לפניו עליה, גער: "מה לדאג על פרנסה", ואמר שלחם עם מלפפון הוא מאכל טוב (חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תקכ״ח).

בסוף תורה כ״ג בחלק הראשון, בדברים שרבי נתן כתב "מלשוני", הדאגה נקשרת בממון: מי שמשוקע בתאות ממון, "כל מה שיש לו עשירות יותר, יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר", והמדרגה ההפוכה היא הביטחון, "ואהיה שמח בחלקי" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ג · אות ו׳). על כך בעמוד פרנסה וביטחון.

Sources

8 passages accepted for this topic after reading. For each passage: what it contains, the opening words of the original, and the full passage, which opens here or on the book page.

Central source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ח · אות ב׳

    "שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר – שלא יתפחד כלל".

    וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב, כִּי תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד…
    Open the full passage
    וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב, כִּי תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי צָרִיךְ עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ, לֶאֱחֹז עַצְמוֹ, לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם. כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר בָּהֶם קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת הַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל, אוֹ שֶׁאֲזַי כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל הַפֶּתַח, אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַבַּעַל־דָּבָר מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, וּמַחֲמַת זֶה הוּא חוֹזֵר לְאָחוֹר, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַבַּעַל־דָּבָר וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנֹס, אֲזַי הוּא מִתְפַּשֵּׁט עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן. עַל־כֵּן צָרִיךְ אָז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל נֶגְדּוֹ. וְשָׁמַעְנוּ מִצַּדִּיק אֲמִתִּי שֶׁאָמַר, שֶׁאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לוֹ אֶחָד, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, בְּעֵת שֶׁעָסַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּתְחִלָּתוֹ: אָחִי, חֲזַק וֶאֱחֹז עַצְמְךָ – הָיִיתִי רָץ וּמִזְדָּרֵז מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם עָלָיו עָבַר כָּל הַנַּ"ל, וְלֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ שׁוּם הִתְחַזְּקוּת מִשּׁוּם אָדָם. עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, יִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב. וְחַזֵּק עַצְמְךָ מְאֹד, וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים תִּכְנֹס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתְךָ מְאֹד. וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת, שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְךָ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דֹּחַק וְעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר – שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ג · אות א׳

    "עלידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו": מי שלבו חזק אינו מתירא משום דבר.

    עַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו. כִּי הַגִּבּוֹר אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד, וְעִקָּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְרָץ לְתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה…
    Open the full passage
    עַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו. כִּי הַגִּבּוֹר אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד, וְעִקָּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְרָץ לְתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי חֹזֶק וְאֹמֶץ לִבּוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ, רַכֵּי־לֵבָב הֵם מִתְפַּחֲדִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דברים כ׳:ח׳): אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הַיָּרֵא וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי רַךְ־לֵבָב, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְיָרֵא, כַּנַּ"ל:

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ד · אות א׳

    הפחדים הם "יראות נפולות"; צריך להעלות אותן לשורשן, אל הלב.

    דַּע, כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת, וְכָל הַיִּסּוּרִין וְהַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם הֵם מֵהַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ זֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא מִתְפַּחֵד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין מִמֶּנּוּ. וְהֵם בְּחִינַת (שבת עז:)…

    ביאור: לפי הקטע, הפחד מדבר מסוים הוא "היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים". העבודה היא להעלות אותה "לשרשם למקומם", אל הלב.

    יראות נפולות
    בקטע: יראה עליונה "שנפלה ונתלבשה" בדברים שאדם מתפחד מהם; ומהן, לפי הקטע, כל היסורים והדינים שיש לאדם.
    Open the full passage
    דַּע, כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת, וְכָל הַיִּסּוּרִין וְהַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם הֵם מֵהַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ זֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא מִתְפַּחֵד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין מִמֶּנּוּ. וְהֵם בְּחִינַת (שבת עז:): חָמֵשׁ אֵימוֹת, אֵימַת חַלָּשׁ עַל הַגִּבּוֹר, שֶׁאַף שֶׁהוּא נֶגֶד הַטֶּבַע, שֶׁהַגִּבּוֹר יִפְחַד מֵהַחַלָּשׁ, אַךְ שֶׁהוּא מֵחֲמַת הַיִּרְאָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁנָּפְלָה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים. וְעַל כֵּן הֵם בְּמִסְפָּר חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם חָמֵשׁ אוֹתִיוֹת מַנְצְפַ"ךְ כְּפוּלִים. וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, לְשָׁרְשָׁם לִמְקוֹמָם. וּמְקוֹם הַיִּרְאָה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: דָּבָר הַמָּסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ (קדושים יט). וְהַיִּרְאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עִם דַּעַת, כִּי בְּלֹא דַּעַת נֶאֱמַר (איוב ד׳:ו׳): הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ. וְהַדַּעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּלֵּב, כִּי גַּם עַכּוּ"ם יֵשׁ לוֹ דַּעַת, אַךְ הוּא בְּלֹא לֵב. אַךְ עִקַּר הַדַּעַת – כְּשֶׁהוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד׳:ל״ט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כט): וְלֹא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת – דַּיְקָא. וּכְשֶׁמְּחַבֵּר הַדַּעַת שֶׁבַּלֵּב, עִם הַיִּרְאָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ וּמְקוֹמָהּ בַּלֵּב, אֲזַי נֶאֱמַר (משלי ב׳:ה׳): אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא. וְהִנֵּה כְּתִיב (שם כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ; הַיְנוּ עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט מַעֲמִיד וּמַעֲלֶה הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה. וּמִשְׁפָּט הוּא מַה שֶּׁהָאָדָם שׁוֹפֵט וְדָן עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשֶׂה, טֶרֶם שֶׁיָּדִינוּ אוֹתוֹ לְמַעְלָה. וְעַל־יְדֵי מַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ נִצּוֹל מִדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה (מ"ר שופטים פ"ה). וְכֵיוָן שֶׁאֵין עָלָיו דִּין אֵין צְרִיכָה הַיִּרְאָה לִפֹּל וּלְהִתְלַבֵּשׁ לְמַטָּה, וְאֵין צָרִיךְ לִירֹא מִשּׁוּם דָּבָר, וְאֵין לוֹ רַק יִרְאָה הָעֶלְיוֹנָה, יִרְאַת הָרוֹמְמוּת: (עַיֵּן כָּל זֶה לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה "מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז" בְּסִימָן טו, שָׁם מְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת.)

    Read the full source

Practical advice

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ט״ו · אות ב׳

    מי ששופט את עצמו על כל עסקיו מסיר מעליו את כל הפחדים, ונשארת רק יראת ה׳.

    ב וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת…
    Open the full passage
    ב וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת כָּל עֲסָקָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיב): יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו, וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים, וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה, וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת ה', וְלֹא יִרְאָה אַחֶרֶת. כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה, כִּי אִם אֵין דִּין לְמַטָּה, יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה (מ"ר שופטים פ' ה), וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא, אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים, וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים מא): 'לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ' – אֲזַי 'הַכֹּל עֲבָדֶיךָ' לַעֲשׂוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם; אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר. וְזֶהוּ (תהלים נ): וְשָׂם דֶּרֶךְ – מִי שֶׁשָּׂם אָרְחוֹתָיו (כשדרז"ל סוטה ה:), הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט אָרְחוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״א:א׳): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים – עַל־יְדֵי־זֶה: אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים; זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב): אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא; הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה עוֹלָה מֵהַקְּלִפָּה וּמֵהָאֻמּוֹת עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה. וְזֶהוּ שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר – מִשַּׂר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים – זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר, כִּי אִם לֹא הָיָה נִתְלַבֵּשׁ הַיִּרְאָה בְּזֶה הַדָּבָר, לֹא הָיָה כֹּחַ בְּזֶה הַדָּבָר לְהַפְחִיד אֶת הָאָדָם:

    Read the full source

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תמ״ד

    לשואל שיש לו חששות בהוראה: "אין לך מה לחשש ולדאג".

    פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי, וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב־בֵּית־דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד…
    Open the full passage
    (א) פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי, וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב־בֵּית־דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאֹד. הֵשִׁיב לִי אֵין לְךָ מָה לַּחֲשֹׁשׁ וְלִדְאֹג, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמֹךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל. פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל (אָמַר הַמַּעְתִּיק זֶה פָּשׁוּט, שֶׁעַל דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ מֻסְכֶּמֶת לַהֲלָכָה, בְּוַדַּאי אֵין לִסְמֹךְ; רַק רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁלֹּא לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשׁוֹת יְתֵרוֹת בְּעִנְיָן זֶה):

    Read the full source

  • חיי מוהר״ן · חלק א׳ · אות תקכ״ח

    על דאגת פרנסה: "מה לדאג על פרנסה".

    פַּעַם אַחַת דִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר מַה לִּדְאֹג עַל פַּרְנָסָה הֲלֹא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס מְלַפְפוֹן הוּא מַאֲכָל טוֹב
    Open the full passage
    (פה) פַּעַם אַחַת דִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר מַה לִּדְאֹג עַל פַּרְנָסָה הֲלֹא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס [מְלַפְפוֹן] הוּא מַאֲכָל טוֹב:

    Read the full source

Related to the topic

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ה · אות א׳

    מי שיש לו אמונה "אינו ירא משום אדם ושום דבר".

    עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאֹד. וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת. הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי…
    Open the full passage
    עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאֹד. וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת. הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו, וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת בִּתְפִלָּתוֹ, וּבְוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי; אַךְ עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה, הוּא בָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן נוֹפֵל עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת, וּמְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ. כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת, הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה, אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלֹא זִיקִים וּרְעָמִים, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכֹחַ הַגּוֹדֵל, עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה, אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכֹחַ הַגּוֹדֵל. וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ב׳:ז׳): וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה – לְשׁוֹן גִּדּוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא): אֱמוּנָה – זֶה סֵדֶר זְרָעִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר, וּמִתְפַּלֵּל בְּחִיּוּת כָּרָאוּי, וְנוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חֶסְּרוֹן בָּאֱמוּנָה, אֲזַי אֵין לוֹ כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ.

    Read the full source

  • ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ג · אות ו׳

    מי שמשוקע בתאות ממון, ככל שיש לו יותר, יש לו יותר דאגות ועצבות.

    …וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּיוֹתֵר, כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת: בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה…

    ביאור: הקטע הזה בא אחרי "עד כאן לשון רבנו". בסוף התורה רבי נתן מסביר: "ומשם והלאה הוא מלשוני, מה ששמעתי עוד דברים שלא נתבארו בלשונו הקדוש".

    Open the full passage
    אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם (תהלים נה). הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, נוֹפֵל לְתַאֲווֹת מָמוֹן, וְיָמָיו כָּלִים בִּרְדִיפָה אַחַר מוֹתָרוֹת. וְזֶה: לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם – שֶׁאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ (מ"ר קהלת סדר א). וְזֶה: לֹא יֶחֱצוּ – שֶׁאֵין מַשִּׂיג חֲצִי תַּאֲוָתוֹ כַּמּוּבָא (לעיל באות ג) עַל פָּסוּק: וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד, עַיֵּן שָׁם: (עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל). וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ – שֶׁהוּא הַהִפּוּךְ מִתַּאֲוַת מָמוֹן, כִּי הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה', כִּי הוּא עוֹבֵד כָּל עַכּוּ"ם, אַךְ: וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ – שֶׁתּוּכַל לְהַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי בְּסִבָּה קַלָּה, וְאֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי, וְלֹא אֶהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן: וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּיוֹתֵר, כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת: בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, מִיתָה, כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וּדְאָגוֹת יוֹתֵר, כִּי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא מִבְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ב): מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְּאָגָה; כִּי בְּוַדַּאי הוּא מַרְבֶּה דְּאָגָה וְעַצְבוּת עַל־יְדֵי רִבּוּי הַנְּכָסִים וְהָעֲשִׁירוּת, כִּי הַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ הֵם בְּעַצְמָן בְּחִינַת עַצְבוּת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין יוֹתֵר נִתְרַבֶּה הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא מְקַצֵּר וּמְכַלֶּה יָמָיו וְחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמַּפְסִיד הַחִיּוּת כְּמוֹ הַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת, כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרוֹפְאִים, וְהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא מַרְבֶּה דְּאָגָה וְעַצְבוּת כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הוּא מַפְסִיד וּמְכַלֶּה חַיָּיו. כִּי הוּא מְקֻשָּׁר בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא, אֱלֹקִים אֲחֵרִים, חֹשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה, הֶפֶךְ אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַמָּמוֹן מֵמִית אוֹתוֹ, כִּי הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה, שֶׁהוּא עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בראשית ג): וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ – עָפָר זֶה בְּחִינַת הַמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ, הַיְנוּ שֶׁהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, כִּי הַמָּמוֹן הִיא אֹכֶלֶת וּמְכַלָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם כַּנַּ"ל. כִּי עָפָר הוּא בְּחִינַת עַצְבוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון ע דף קלד.): עָפָר אִיהוּ קַר וְיָבֵשׁ, הָכֵי טְחוֹל קַר וְיָבֵשׁ. וּמֵהַטְּחוֹל נִמְשָׁךְ הָעַצְבוּת, כַּיָּדוּעַ, וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שָׁם בַּתִּקּוּנִים: וּבְגִין דָּא: וְעָפָר תֹּאכַל (כָּל) יְמֵי חַיֶּיךָ וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון ג בהי"א תיקונים האחרונים): טְחוֹל דָּא לִילִית, אִמָּא דְּעֵרֶב־רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל. מָאן כְּסִיל, דָּא אֵל אַחֵר וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וְאִהוּ אַסְכָּרָה לִרְבַיָּא, דְּאִנּוּן חַיָּבַיָּא, חַיְכִית בְּהוֹן בְּעֻתְרָא בְּהַאי עָלְמָא, וּלְבָתַר קְטִילַת לוֹן. כִּי אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן, הֵם בִּבְחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְרִבּוּי דְּאָגוֹת, וְהֵם מְקֻשָּׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא־אָחֳרָא אֵל אַחֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַטְּחוֹל, אִמָּא דְּעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, אֵל אַחֵר כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב שָׁם: לְבָתַר קְטִילַת לוֹן. כִּי בְּוַדַּאי הַמָּמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוֹרֶגֶת אוֹתָם, כִּי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לְעֵיל, מָצָא אוֹ מוֹצֶא, שֶׁתַּאֲוַת מָמוֹן הוּא בְּחִינַת: מוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי כֵן מְבֹאָר שָׁם בַּתִּקּוּנִים (תיקון ע' הנ"ל): וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, וְדָא טְחוֹל וְכוּ'. אַךְ פַּרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִצּוֹל מִזֶּה, כִּי אֵין הַמָּמוֹן מַזִּיק לוֹ, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּתִּקּוּנִים (תיקון ג' הנ"ל): וְאַמַּאי אִתְקְרִיאוּ רְבַיָּא, בְּגִין דְּלָא אִית בְּהוֹן דַּעַת לְאִשְׁתֵּזְבָא מִנֵּהּ, אֲבָל לֵב מֵבִין אִשְׁתֵּזִיב מִנֵּהּ דְּתַמָּן צַדִּיק. וְרָזָא דְּמִלָּה: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֵד בָּהּ. כִּי צָרִיךְ חָכְמָה וְדַעַת גָּדוֹל לָזֶה, שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ הַמָּמוֹן, שֶׁלֹּא יְכַלֶּה יְמֵי חַיָּיו. כִּי רֹב הָעוֹלָם נִלְכְּדוּ בָּזֶה, הַיְנוּ בְּתַאֲוַת מָמוֹן, וְהַמָּמוֹן הוֹרֶגֶת וּמֵמִית אוֹתָם כַּנַּ"ל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִזֶּה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹֹקִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, אַשְׁרֵי לוֹ; עַיֵּן שָׁם בַּתִּקּוּנִים (תיקון ג' הנ"ל, ותיקון ע' הנ"ל), וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת, אֵיךְ עַתָּה, שֶׁפָּתַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת עֵינֵינוּ, וְגִלָּה לָנוּ אֶת הַהַקְדָּמוֹת הַחֲדָשׁוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַתָּה עַתָּה מְבֹאָרִים הֵיטֵב דִּבְרֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, כִּי עַתָּה מְבֹאָרִים שָׁם כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ"ל, רְאֵה וְהָבֵן וַחֲכַם, עַיֵּן שָׁם בְּתִקּוּן ע' הַנַּ"ל מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: אִם זָכָה וְכוּ' – עֵזֶר, וְאִם לָאו – כְּנֶגְדּוֹ וְכוּ'. עֲלֵהּ אִתְמַר: וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, וְדָא טְחוֹל שַׁבְּתַאי וְכוּ'. (הַיְנוּ בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל. שַׁבְּתַאי, פְּתַיָּא אֻכָּמָא, כַּיָּדוּעַ). עֵזֶר – דָּא שְׁכִינְתָּא, עֲלַהּ אִתְמַר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְיָפֵק רָצוֹן מֵה', וּבְגִין דָּא הֲווֹ אָמְרֵי מָארֵי מַתְנִיתִין: מָצָא אוֹ מוֹצֵא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן, וְתִרְאֶה שֶׁכָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל מְבֹאָרִים עַתָּה שָׁם וּבְתִקּוּן ג' הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב: זֹאת הַתּוֹרָה הִיא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ, עַד הַמָּקוֹם שֶׁנִּרְשָׁם לְעֵיל. וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא מִלְּשׁוֹנִי, מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי עוֹד דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְבָּאֲרוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְעוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין, מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְזֶהוּ:

    Read the full source

Continue from here

Related topics

Related paths

Questions and articles on this topic

The books these sources come from