ליקוטי הלכות · אורח חיים א · קריאת שמע ד
התאמת הקריאה
ענין קריאת שמע בזמנה דוקא וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה וזמן קריאת שמע של שחרית הוא רק עד שלש שעות וענין מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע:
על-פי התורה 'בקרוב עלי מרעים' וכו' בלקוטי הראשון בסימן לו עין שם כל התורה מרישא לסיפא והובאה לעיל בהלכות ברכות התורה והלכות פסח:
והנה בהתורה הנ"ל מבאר ששני הפסוקים של קריאת שמע וברוך שם מסגלים לבטל על ידם הרהורי נאוף עין שם. ועל-ידי התורה נמשכין נשמות חדשות לכל אחד מהשומעין וכו' אך כל אחד מקבל את התורה כפי הכלי שלו כפי תפיסת המחין שלו שהוא כפי תקון הברית דזה הוא כלל גדול. שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפס בדבורו של הצדיק אם לא שתקן תחלה אות ברית קדש כראוי וכו' ואזי המחין שלו בשלמות, ויכול להבין דבורו של הצדיק וכו' כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטיר האור בתוכו אם הכלי היא בשלמות אזי נצטיר האור לברכה ומקבל האור בבחינת מאורות מלא וכו'. ולהפך להפך חס ושלום וכו' כי האור הפשוט הבא מלעיל הוא בחינת קמיץ וסתים אך לפי בחינת כלי המקבלים הוא בחינת צירי שנצטיר האור לפי בחינת הכלי ועל-כן כתיב בבלעם ( במדבר כג) הנה ברך לקחתי בקמץ וברך ולא אשיבנה בצירי כי אפלו הלקיחה שהוא אז בבחינת קמיץ וסתים הוא בבחינת ברך ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטיר לפי בחינת הכלי שלו שהוא בחינת קללה, ולא היה יכול להשיב ולצרף ולהצטיר כלל לפי בחינתו וזה וברך ולא אשיבנה ומפני שהיה בשעת לקיחה בבחינת ברך ומפני מה לפי שהעיד עליהם הכתוב שבטי יה בחינת שמירת הברית וכו' עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת קריאת שמע בעונתה שהיא יסוד כל התורה כלה. כי עקר יסוד כל התורה כלה היא האמונה הקדושה שהיא מצות קריאת שמע כמו שכתוב ( תהלים קיט) כל מצותיך אמונה וכמו שאמרו ( מכות כד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה כי מבאר לעיל בהתורה הנ"ל, שאין לנו שום תפיסה בהתורה הקדושה כי אם כפי תקון הברית, שהוא תקון כלי המחין שאז מקבל האור בבחינת ברכה, בבחינת סם חיים בבחינת צדיקים ילכו בם אבל להפך כשלא תקן הברית עדין אז חס ושלום אינו יכול לקבל האור בבחינת ברכה, ונצטיר האור להפך חס ושלום ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה כי אם כן מה יעשו המון עם שרבם אינם בכלל תקון הברית בשלמות כי זעירין אנון בכל דור שזוכין לתקון הברית בשלמות ואם כן זכה שלא זה עדין לתקון הברית. אם כן חס ושלום אפס תקוה כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמחין שלו אינם מתקנים על-ידי פגם הברית שפגם ואדרבא לא זכה נעשה לו סם מות חס ושלום כי נצטיר אצלו האור בהפוך לפי פגם הכלים של המחין שלו ואם כן מה יפעל בעסק התורה וכן אפלו כשיבוא להצדיק והצדיק יגלה לו תורה ומוסר מה יועיל לו. אדרבא יוכל לקלקל לו יותר חס ושלום מחמת שתפיסת המחין שלו הם פגומים על-ידי פגם הברית ואזי אינו יכול לתפס דבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטיר אצלו להפך, בחינת לא זכה וכו' כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל ואם כן נפל פתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על-ידי התגלות תורתם הקדושה ועקר תקון נפשות ישראל הוא להוציאם מפגם הברית, שזו יסוד כל התורה כלה כידוע ואיך אפשר לתקן על-ידי התורה את אותן שפגמו בברית קדש, מאחר שאין להם יכלת לתפס דבורו של הצדיק וכו' אדרבא נצטיר אצלם אור התורה של הצדיק להפך חס ושלום בבחינת לא זכה וכו' כנ"ל:
אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה וכאשר הבננו מפיו הקדוש כמבאר בדבריו שבשביל זה צריך הצדיק לפעמים להלביש תורתו בכמה בחינות לפעמים מלביש תורתו בספורי מעשיות ושיחות חלין ולפעמים מלביש זאת התורה בתורה אחרת וכו' הכל באפן כדי שיוכלו גם הפגומים לקבל בדרך נפלא התגלות העצות איך לזכות להתקרב אליו יתברך ממקום שהם שם:
ועקר העצה לכל זה עקר הוא האמונה הקדושה שהוא בחינת שמע ישראל וברוך שם כי על-ידי אמירת שמע ישראל וברוך שם זוכין להנצל מהרהורי נאוף כנ"ל נמצא ששמע ישראל וכו' הוא בחינת תקון הברית שהוא תקון המחין שהם הכלים לציר האור לברכה וכו' כנ"ל ( וכמבאר בכונות שעקר המחין נמשכין על-ידי קריאת שמע הינו כנ"ל כי קריאת שמע הוא תקון המחין) ועל-כן על-ידי האמונה הקדושה שהיא קריאת שמע על-ידי זה יכולים לצייר האור לברכה ואז יכולים לעסק בתורה ולקבל עצות מתורתו של הצדיק האמת כי נצטיר האור לטובה ולברכה על-ידי האמונה הקדושה שהוא שמע וברוך שם, שהם בחינת תקון הברית כנ"ל:
כי עקר הוא האמונה כנ"ל הן בכלליות התורה והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העקר הוא האמונה שצריך לבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת עצמו כלל ויסתכל רק על האמת לאמתו וימשך עצמו רק אל האמת שהוא בחינת אמונה ולא יטעה את עצמו ואז בודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותקון גדול מהצדיק ותורתו אף-על-פי שלא תקן בריתו עדין ואין המח שלו בשלמות והעקר שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו איך המח שלו אינו מתקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו ועל-כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי וכשבא אל הצדיק יטה דעתו רק על האמת לאמתו וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם הערמימיות שנכנס בתוכו ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקדת האמת בכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמתו ואם יבוא על דעתו איזה קשיא על הצדיק או על התורה או על השם יתברך יבטל דעתו ויאמר בלבו מי אני ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קשיא על השלם בדעת, כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומה מאד על-ידי פגם הברית שלא זכיתי עדין לתקן. ויבטל דעתו לגמרי ויסמך עצמו רק על אמונה וימסר לבו להשם יתברך ולצדיקי אמת ולתורתם הקדושה שיוליכו אותו בדרך האמת כרצונם ואז יזכה שיאיר לו האמת בכל עת. ויזכה לציר ולקבל אור תורתם בבחינת ברכה אף על-פי שלא זכה עדין לתקון הברית כי אמונה עולה על הכל כי על -ידי האמונה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם ואז הם בעצמם מצירים לו האור לברכה. וממשיכין לו אור מתקן ומציר בבחינת ברכה מלמעלה קדם שיורד אליו ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור חס ושלום לצירו בהפך כי כבר נצטיר האור למעלה בבחינת ברכה:
וזה בחינת מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה שבלעם היה רוצה לציר האור לפי בחינתו לקללה חס ושלום ( דברים כג) ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי נצטיר האור מלמעלה בשעת הלקיחה בבחינת ברכה כמבאר שם וכל זה זוכין על-ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע כי על-ידי קריאת שמע אמונה שמאמינים בו יתברך ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ועל-ידי זה נכללים באחדותו יתברך וכשנכלל למעלה בו יתברך אז זוכה לציר האור למעלה בבחינת ברכה קדם שירד למטה שזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים תכף אחר קריאת שמע כדי לציר האור בבחינת ברוך תכף ומיד אחר שנכללים באחדותו יתברך כי אז זוכין לציר האור למעלה תכף ומיד כשנמשך מהשם יתברך בעצמו קדם שיתחיל לירד לכל העולמות, לצירו שם בבחינת ברוך ואז כשנצטיר למעלה בבחינת ברוך אז אין כלי המחין שלמטה אף על-פי שהם פגומין אין יכולים לקלקל האור לצירו להפך חס ושלום כי כבר נצטיר למעלה בחינת ברכה כנ"ל שזהו בחינת מה שבלעם לא היה יכול לשנות לציר האור לקללה חס ושלום אף על-פי שכליו היו פגומים מאד מאד כי היה משקע בתאות נאוף מאד מאד. אף על-פי-כן לא היה יכול לשנות לציר האור להפך חס ושלום מחמת שהלקיחה בעצמה היה בבחינת ברך כנ"ל. שזהו בחינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה כי נצטיר האור למעלה במקום הלקיחה בבחינת ברך כנ"ל. וזה היה תקף הנס שעשה השם יתברך אז בימי בלעם הרשע שהיו אז ישראל בסכנה גדולה מאד כידוע וכמו כן בכל אדם כשיודע בעצמו שמחו אינו בשלמות כי לא זכה לתקון הברית עדין וכל מה שירצה לילך על-פי חכמתו יוכל לקלקל יותר חס ושלום כנ"ל על-כן עקר העצה היא האמונה שעל-ידי האמונה עוברים על כל החכמות ונכללים בהאמת בעצם דהינו בהשם יתברך ובצדיקים אמתיים שמאמין בהם ובתורתם האמתית ואז על-ידי תקף האמונה שלו שעל-ידי זה נכלל בהם על-ידי זה נצטיר אצלו האור לברכה למעלה עד שאינו יכול להתקלקל למטה חס ושלום על-ידי פגם כלי המחין שלו על-ידי פגם הברית כנ"ל אלא אדרבא על-ידי שממשיך האור מציר מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל אז זה האור המציר מלמעלה בבחינת ברכה מברר ומתקן ומזכך הכלים שלו דהינו המחין וזוכה על-ידי זה לתקון הברית וזה בעצמו בחינת מה שאמר רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל שאמירת שמע וברוך שם הם מסגלים לתקון הברית הינו כנ"ל כי שמע וברוך שם שהוא עקר באמונה הקדושה על-ידי זה נכללים בו יתברך. ומצירים האור למעלה בבחינת ברוך וכו' כנ"ל ואז על -ידי זה נתברך הכלי המחין שלו ונזדככים וזוכים לקבל עצות קדושות אמתיות ונתתקנים על-ידי זה שזהו בחינת תקון הברית שהוא תקון המחין כנ"ל:
וזהו בחינת זמן קריאת שמע שצריכין לקרות קריאת שמע בעונתה דיקא וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה וזמן קריאת שמע של יום הוא רק עד שלש שעות כי כתיב ( ישעיה מה) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום וכו' ואיתא בכונות שיצירה נקרא אור ובריאה שהוא למעלה יותר הוא בחינת חשך מחמת עמק המשג מחמת שבריאה גבוה יותר ואין לנו השגה שם על-כן נקרא בריאה חשך אצלנו. בחינת ובורא חשך אבל יצירה מושג לנו יותר על-כן נקרא אור בחינת יוצר אור וכשאין יכולין להשיג האור דהינו בבחינת בריאה שהוא בחינת חשך עדין האור בבחינת קמץ בחינת קמיץ וסתים כי אין לנו בו שום תפיסה ואחר כך כשיורד האור ונצטיר למטה בבחינת צירי זה בחינת עקר האור בחינת יוצר אור כנ"ל כי ענין הנ"ל של בחינת קמץ וצירי דהינו מה שהאור שלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים. ולמטה נצטיר האור כנ"ל זאת הבחינה הוא בכל העולמות ובכל המדרגות כי אור העולם והמדרגה שלמעלה היא בבחינת קמיץ וסתים לגבי העולם והמדרגה שלמטה ממנו. וכשרוצין להמשיך האור מאותו העולם והמדרגה שלמעלה, לעולם ומדרגה שתחתיו צריכין לצירו לפי העולם שתחתיו כי האור שבעולם הגבוה ממנו הוא בבחינת קמיץ וסתים נגדו אף על-פי ששם במקומו בעולם שלמעלה הוא מציר בבחינת ציור ועל-כן בריאה נגד יצירה הוא בבחינת חשך מחמת שאין משיגין אותו האור שיש שם, שזהו בחינת קמיץ וסתים נגד יצירה ועקר חשכת לילה ממש נמשך מבחינת החשך הזה מבחינת האור שאין יכולין להשיגו שהוא בחינת קמיץ וסתים כי על חשכת לילה אנו מברכין ובורא חשך כי משם נמשך החשך הינו כי הלילה קדמה ליום בסדר בריאה כמו שכתוב ( בראשית א) ויהי ערב ויהי בקר על-כן בכניסת הלילה אז כשמתחיל האור והשפע השיך לאותו היום לירד ממקום שיורד, אז האור עדין בלי ציור שצריך להצטיר בזה העולם ומחמת זה אין יכולין לקבלו ולראותו ומזה נמשך חשכת לילה אבל ביום אז הוא עקר כניסת המחין, ואז נצטיר האור בבחינת הציור של האור השיך לזה העולם, ומזה מאיר היום נמצא שחשכת לילה הוא עדין בבחינת קדם הציור של האור שזה הוא בחינת קמיץ וסתים, ועל-כן זמן קריאת שמע של לילה כל הלילה כי עקר קריאת שמע הוא לתקן כלי המחין לציר האור לברכה וזה נמשך כל הלילה כי כל הלילה צריכין לציר האור למעלה בבחינת ברכה כי בלילה האור עדין בלי ציור השיך למטה כנ"ל אבל ביום אין זמן קריאת שמע רק בתחלת היום בעת שמתחיל להאיר היום. דהינו עד הנץ החמה לרבי יהושע ולחכמים יותר קצת ( ברכות ט) הינו שאין זמן קריאת שמע של יום כי אם בכניסתו שאז נכנס אור יום ומתחיל להצטיר למטה אז צריכין לקרות קריאת שמע כדי לציר האור למעלה בבחינת ברכה קדם שירד למטה כנ"ל אבל אחר כך כשכבר נשלם אור יום לירד למטה דהינו אחר שלש שעות שכבר האיר היום בשלמות אז אין זמן קריאת שמע כלל כי כבר נצטיר האור למטה ומאי דהוה הוה ועל-כן כבר עבר זמן קריאת שמע כי עקר קריאת שמע הוא לציר האור קדם שנגמר לירד ולהצטיר למטה שזהו כל הלילה שאז הוא בחינת חשך שנמשך מבחינת קמיץ מקדם הציור כנ"ל וכן בכניסת היום שאז מתחיל להאיר היום ועדין לא נגמר אור היום בשלמות כנראה בחוש שאור יום הולך ואור עד איזה שעות על היום כמו שכתוב ( משלי ד) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור וכו' וכל אלו השעות דהינו שלש שעות שהם זמן קריאת שמע אז עדין האור של יום יורד ומצטיר על-כן אז הוא זמן קריאת שמע עדין לציר האור למעלה בבחינת ברכה קדם שנצטיר לגמרי למטה אבל אחר כך שכבר נגמר להצטיר למטה כבר עבר זמן קריאת שמע כי מאי דהוה הוה כנ"ל:
וזהו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה הינו אף-על-פי שאין לו שכר קריאת שמע בעונתה, על כל פנים שכר עסק התורה אינו מפסיד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם) הינו אף על-פי שהתקון של קריאת שמע כבר עבר, דהינו לציר האור למעלה קדם שירד למטה כדי שיהיה מבטח שהאור יציר בבחינת ברכה כנ"ל שזה נעשה על-ידי קריאת שמע כנ"ל אבל על כל פנים כקורא בתורה לא הפסיד הינו שאחר זמן קריאת שמע שאז כבר נצטיר האור אז כשקורא את שמע הוא רק כמו קורא בתורה ממש. הינו כמו מי שקורא ועוסק בתורה שיש בזה שני כחות זכה נעשה סם חיים לא זכה וכו' כפי מה שזוכה לציר האור לפי בחינת הכלים שלו כמו כן נעשה עכשיו על-ידי קריאת שמע שלא בעונתה שהוא רק כקורא בתורה שצריך זכירה שיצטיר האור לברכה אבל הקורא קריאת שמע בעונתה מרויח הרבה מאד שזוכה לציר אור למעלה קדם שירד למטה שעל-ידי זה נצטיר האור מלמעלה בבחינת ברכה עד שאין הכלים פגומים של זה העולם יכולים לקלקלו כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כלה כי על-ידי זה זוכה לקבל תמיד אור התורה בבחינת ברכה על-ידי שכבר תקן כלי המחין על-ידי הקריאת שמע על-ידי שירד האור מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל ועל-כן קבעו ברכת יוצר המאורות בקריאת שמע כי עקר קריאת שמע הוא בחינת ציור האור שמשם כל המאורות כנ"ל:
ועל-כן זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד שלש שעות. כנגד תלת מחין שהם בחינת הכלים שבהם נצטיר האור כנ"ל ועל-כן כשנמשך אור יום להצטיר למטה נמשך הציור שלש שעות כנגד שלשה מחין שעל ידם הציור כנ"ל. ועל-כן כל אותן שלש שעות אז הוא זמן קריאת שמע של שחרית כדי לזכות על-ידי הקריאת שמע לציר האור למעלה בבחינת ברכה כדי לתקן על-ידי זה כלי המחין עד שיהיה האור נמשך ונצטיר תמיד בבחינת ברכה כנ"ל וזה בחינת קדשה משלשת שאומרים בברכת יוצר אור קדשה משלשת היא כנגד תלת מחין, חכמה בינה דעת, כידוע כי המח נקרא קדש ועל-ידי קדשה משלשת מקדשין התלת מחין שיהיה בבחינת תקון הברית שנקרא קדשה כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה ( ויקרא רבה פרק כה) ועל-ידי זה זוכין לציר האור לברכה שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל וזהו בחינת 'לעמתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו' מקומו דא כתר כידוע וכמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה אמצעיתא דעלמא וכו' ( בסימן כד) כי אנו ממשיכין האור משרשו העליון ממקום שהוא קמיץ וסתים ולצירו שם מיד בבחינת ברכה בשלש בחינות הציור שצריכין לצירו על -ידי השלשה מחין שזהו בחינת שלש קדשות כנ"ל כי עקר הציור בשלשה העולמות שהם בריאה יצירה עשיה כי אצילות שם עקר בחינת קמיץ וסתים ושם נאמר לא יגורך רע כי אין להקלפות אחיזה שם כלל כי שם כלו אלקות גמור כי תמן איהו וגרמוי חד בהון וכו' כידוע, ועל-כן אין שיך שם ציור האור לפי הכלי כלל רק כשמתחיל האור לירד לבריאה, יצירה, עשיה, שם מצטיר האור כי עקר התחלת הציור הוא מבריאה שהיא בחינת בינה דמקננא בכרסיא שהיא בריאה כידוע ובינה היא בחינת נקדת צירי כידוע אבל אף -על-פי שהאור הוא בבחינת ציור בעולם הבריאה אף-על-פי -כן כנגד עולם היצירה הוא בבחינת קמיץ וסתים בחינת חשך שאין בו שום תפיסה שזהו בחינת ובורא חשך כנ"ל. וכשיורד ליצירה שם מצטיר יותר בבחינת אור עד שיורד ובא למטה בעולם העשיה ששם גמר הציור נמצא שעקר הציור הוא בשלשה עולמות, בריאה, יצירה, עשיה כי הציור הוא בשלשה בחינות בחינת אור, מים, רקיע, כידוע וכנגד כל זה הם בחינת השלש שעות ראשונות של היום שהם זמן קריאת שמע כי בהם נצטיר האור כי הם שלש שעות כנגד כל השלש בחינות הנ"ל וגם למטה צריכין שיצטיר האור בשלשה בחינות שהם מקום וציור זמן כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר ( סימן סו) ועל-כן הם שלש שעות כנ"ל וזהו שאנו מבקשין הושענות הושענא שלש שעות שלש שעות דיקא כי בהם צריכין ישועה גדולה כדי לציר האור לברכה כנ"ל:
וזה בחינת עסק התורה של השם יתברך שהוא עוסק בתורה בשלש שעות הראשונות של היום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בעבודה זרה דף ד) ולכאורה תמוה הענין מאד איך שיך אצלו יתברך עסק התורה הלא כל התורה מאתו תצא. והוא יתברך יודע כל התורה בידיעה אחת ברגע אחת אך כל זה הוא בחינה הנ"ל כי מצד רחמיו המרבים על ישראל על -כן הוא יתברך בעצמו עוסק בתורה שלש שעות כדי להמשיך אור התורה בבחינת ציור לטובה ולברכה מלמעלה קדם שירד למטה וזהו בחינת עסק התורה של השם יתברך כמו שלמטה צריכים לעסק בתורה כדי לברר הדין וההלכה כי מקדם הברור עדין האור התורה קמיץ וסתים ממנו וכפי מה שזוכה לברר הדין כן מציר האור לפי בחינתו כמו כן השם יתברך בעצמו כביכול עוסק בתורה לטובת ישראל לברר ולציר אור העליון מאד שהוא בחינת קמיץ וסתים מכל העולמות והקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה שלש שעות ומציר האור לברכה. ועל-כן צריך משך זמן דיקא כי הציור הוא בזמן דוקא. כי למעלה מהזמן אין משיגין הציור ועל-כן נמשך הזמן שלש שעות ראשונות דיקא כי אלו השלש שעות ראשונות של היום הם זמן קריאת שמע שבהם מצירין ישראל האור לברכה למעלה קדם שירד למטה על-ידי מצות קריאת שמע בעונתה כנ"ל ועל-כן גם הקדוש ברוך הוא יושב אז ועוסק בתורה כדי לציר האור לברכה ולטובה קדם שירד למטה כדי שיהיה בנקל להם לישראל לציר האור לברכה גם כשירד למטה:
וזה בחינת אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה הינו, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שהם מצירין האור שלמעלה להפך שמשם נמשכין עצות רעות של רשעים והדרך של החטאים וכו' כי זהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות בחינת ( הושע יד) ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וצריכין לשמר מזה מאד לבלי לילך בדרך עצתם שמהפכין האמת ופוגמין באור התורה על-ידי כליהם הרעים והפגומים שעל-ידי זה נתהפך להם אור התורה לעצות רעות בחינת עצת רשעים כי לא זכה וכו' כנ"ל וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו' שצריך האדם שיהיה כל חפצו ומגמת נפשו לזכות לתורת ה', שיצטיר האור לטובה ולברכה כפי האמת כרצונו יתברך באמת שזהו בחינת תורת ה' מה שהשם יתברך בעצמו עוסק בתורה ומציר האור לטובה ולברכה וזהו ובתורתו יהגה, בתחלה היא תורת ה' ואחר כך נעשית תורתו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין לב) דהינו שיהיה נעשה תורתו מתורת ה' דהינו שאפלו כשנעשית תורתו, דהינו כשהוא מציר האור למטה, יהיה תורתו נעשית מתורת ה' שיהיה הציור של תורתו כמו הציור של תורת ה' שהוא בחינת עסק התורה של הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יתברך בעצמו מציר האור בודאי לטובה ולברכה כנ"ל וזהו שסים והיה כעץ שתול וכו' וכל אשר יעשה יצליח כי יזכה שיצטיר האור תמיד לברכה. ועל-כן כל אשר יעשה יצליח בודאי לא כן הרשעים וכו'. כי הם מצירין האור להפך וכו' כנ"ל וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד דרך דיקא בחינת ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם שזהו בחינת ושמתם זכה נעשית לו סם חיים וכו' שזהו בחינה הנ"ל כפי מה שמציר האור כפי מה שזוכה לתקן כלי המחין שלו על -ידי אמונה ותקון הברית כנ"ל וזה שאנו מבקשין קדם קריאת שמע והאר עינינו בתורתך שנזכה שיאיר עינינו בתורתו שנזכה לכון האמת תמיד להוציא מכל למודי התורה הקדושה עצות ודרכים ישרים לעבודתו יתברך, ולא יצטיר אור התורה אצלנו להפך חס ושלום בבחינת לא זכה וכו'. וזהו והאר עינינו, עינינו דיקא כי העקר תלוי בתקון העינים שהם בחינת שבעים פנים לתורה שזוכין כפי מה שמשברין תאות ניאוף התלוי בעינים שהיא תאוה רעה שכולל הרע של כל השבעים אמין כמבאר בהתורה הנ"ל ועל -כן עקר הבקשה שנזכה לתקון העינים לשבר תאוה הנ"ל ולזכות לשבעים פנים של תורה בחינת והאר עינינו בתורתך כנ"ל וזה שאומרים קדם קריאת שמע של ערבית ונשמח בדברי תורתך וכו' כי הם חיינו וכו' חיינו דיקא בחינת כי היא חייך וכו' הינו שאנו רוצים לקבל התורה בבחינת חיים, בבחינת זכה נעשית לו סם חיים ולא להפך חס ושלום כי אנו עוסקים עכשיו לומר קריאת שמע וליחד שמך ולכלל באחדותך, שעל-ידי זה נזכה שיצטיר האור למעלה בבחינת ברכה וחיים וכו' כנ"ל עד שנזכה לקבלו גם למטה בבחינת ברכה, בבחינת זכה נעשית לו סם חיים כנ"ל:
וזה בחינת ותן טל ומטר לברכה שזה זוכין על-ידי אמונה על-ידי קריאת שמע כמו שכתוב בקריאת שמע השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' הינו כשפוגמין באמונה אין מצירין האור לברכה, ומשם נמשכין כל הקללות חס ושלום שנתקללה האדמה בעבור האדם שפגמה באמונה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואז נעצר המטר כי אין הגשמים יורדין אלא בזכות האמונה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( תענית ח) שעל-ידי זה נצטיר האור לברכה, בחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה וזה בחינת הזכרת גשמים ושאלת גשמים ובין ההזכרה והשאלה נמשך המשך זמן כי מתחילין לזכר הגשמים בשמיני עצרת והשאלה היא ששים יום אחר התקופה כי בתחלה מזכירין הגשמים לבד ואין מבקשין עליהם ואז ממשיכין אור השפע של בחינת הגשמים בבחינת קמיץ וסתים שזהו בחינת הזכרה שמזכירין רק גבורותיו שהוא יתברך יכול להוריד גשמים אבל אין מצירין עדין האור שיוכל לירד למטה כי אין מבקשין עדין עליהם שירדו ויצטירו עד השאלה שאז מבקשין שירדו הגשמים, דהינו שיצטיר האור למטה בבחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה ועל-כן נמשך זמן בין ההזכרה והשאלה כי ציור האור צריך המשך זמן כנ"ל וזה בחינת ששים יום אחר התקופה שאז השאלה כנגד ששים אותיות שבברכת כהנים שעל-ידי זה נצטיר האור לברכה כדלקמן:
וזהו בחינת עשרה בטבת בחינת השלש צרות שארעו בטבת שחושב שם בהסליחות שמת עזרא הסופר ונכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והתחיל חרבן בית המקדש כי כלם הם בחינה אחת, בחינת פגם הנ"ל הינו שקשה לציר האור לברכה מחמת השלש צרות הנ"ל כי מת עזרא הסופר שהיה כותב ספר תורה והוא לגדל קדשתו היה כותב הספר תורה בקדשה גדולה והיה מציר האור לברכה בודאי. ועכשיו מי יקום בעדנו ואיך מוצאין סופר כזה שיכתב ויציר לנו אותיות התורה הקדושה בבחינת ברכה עד שכל העוסקים בספר תורה כזאת יאיר עיניהם בהתורה ובנקל יצירו האור לברכה כי כבר נצטיר לטובה על-ידי הסופר ההגון ולא די שאבדנו סופר כזה שהוא עזרא הסופר שהיה מציר בכתיבתו האותיות של התורה לברכה, אף גם בעוונותינו הרבים נכתבה התורה יונית שהוא ההפך ממש מכתיבת ספר תורה של עזרא הסופר מהפך אל הפך כי הם בודאי מצירים אור התורה להפך על-ידי כתיבתם והעתקתם שמזה נמשך כל האפיקורסות והכפירות של המחקרים והפילוסופים שמהפכים דברי אלהים חיים ומהפכים דברי התורה הקדושה לאפיקורסות וכפירות שלהם רחמנא לצלן ועל-כן הם רוצים לחנך את הבנים בלמוד מקרא לבד בלי פרוש רבותינו זכרונם לברכה שבגמרא ומדרשים ואגדות כי הם רוצים לציר חס ושלום אור התורה כפי כליהם הרעות כפי מחיהם הפגומים והמקלקלים מאד מאד על-ידי רבוי תאות נאוף שהם משקעים בה מאד כמפרסם וכאשר הם יודעים בעצמם ועל-כן אינם רוצים שיעסקו בניהם בגמרא ומדרשים של רבותינו זכרונם לברכה שכבר התחילו לציר אור התורה קצת ולפרשה לטובה וזה בחינת חרבן בית המקדש כי בבית המקדש היו כהנים עוסקים בעבודתם ועל -ידי זה היו ממשיכין כל ההשפעות והברכות כי היו מצירים האור לברכה כי הכהנים הם מבחינת קמץ בחינת וקמץ הכהן ויש להם כח על-ידי עבודתם להמשיך האור מבחינת קמץ לצירי לצירו בבחינת ברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים שמסרה התורה להם לברך את ישראל כי הם יכולים להמשיך האור מקמץ לצירי לצירו לברכה כנ"ל. וכמבאר מזה לעיל בהלכות ברכת התורה ובהלכות פסח עין שם:
וזה בחינת קרבנות שאומרים קדם התפלה ואז אומרים קריאת שמע וזה בחינת מה שצריכין לראות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יותר ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד כמבאר מזה בהתורה מישרא דסכינא ( בסימן ל) הינו על-פי המבאר למעלה כי הצדיק צריך אמנות גדולה וחכמה יתרה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים מחמת שכליהם פגומים מאד וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על-ידי כליהם הפגומים על-ידי פגם הברית שלהם כי אין יכולין לתפס דבוריו של הצדיק כי אם כפי תקון הברית שהוא תקון המחין שהם הכלים לתפס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם על-כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתו איך לצאת מאפלה לאורה וכל זה הוא בחינה הנ"ל הינו שהצדיק בגדל קדשתו ותקף מעלתו הרמה למעלה למעלה במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם זה הצדיק יכול לציר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקלפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתקן ומציר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולצירו להפך אדרבה זה האור המתקן והמציר לטובה יתקן ויזכך כליהם כי יזכו על-ידי האור הזה לתקון הברית שהוא בחינת תקון הכלים של האור שהם בחינת המחין כנ"ל והעקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלמה שעל-ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שצירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה:
כי כבר מבאר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדרגה הגבוה יותר הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל ועל-כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדרגה גבוה מאד הוא יכול לציר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלנו לבחינת קמיץ וסתים כי מדרגתו גבוה מאד ועל-כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסק בתקון נפשו הינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לציר האור למעלה למעלה יותר ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו לגע בו ידי זרים כי האדם על-ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה שמסלק האור מהעולמות השיכים לשרש נשמתו והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה למשל כשחס ושלום פוגם בעברה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש שאינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך וכשחס ושלום פוגם יותר אזי מגיע הפגם חס ושלום בעולם גבוה יותר וגורם אחיזת הקלפות וסטרא אחרא גם שם ואזי ירידתו גם כן עמקה יותר חס ושלום וכן להלן חס ושלום נמצא זה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץ וסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטיר ביצירה כנהוג תמיד, לא היה אפשר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה' כי כשיצטרך לציר האור ביצירה יצטיר להפך חס ושלום על-ידי הסטרא אחרא והקלפות שגרם להתאחז שם על-כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר ולציר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על-ידי חטאו באפן שלא יגעו בו ידי זרים שהם הקלפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפך דעתו מן האמת שלא יוכלו לציר האור להפך חס ושלום וכן כשפוגם יותר ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יותר ויותר לציר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יותר למקום שנפל לשם חס ושלום וכן להלן חס ושלום עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עקר בחינת קמיץ כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה וכשפגמו כל כך גם ירידתם עמקה מאד מאד עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא לצלן ואז אי אפשר לתקנם כי אם על-ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד שיכול לעלות למעלה למעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית והוא יכול לציר האור גם למעלה מעלה כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו שהוא בחינת כתר עליון, שהוא למעלה מכל העולמות והספירות, ומשם הוא ממשיך האור ומצירו שם בבחינת ברכה כי בגדל כחו וחכמתו יש לו כח לציר האור גם שם והוא ממשיך האור בגדל כחו דרך כל העולמות. ומצירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מציר לברכה למטה למטה עד שמגיע הארה ותקון אפלו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יותר ומציר האור למעלה יותר הוא יכול להמשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה ועל-כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל:
וזה בחינת קרבנות וקטרת כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף ואף-על-פי-כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע הינו כנ"ל כי קרבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן ולציר האור שם במקום שאין יד הקלפות יכולה להגיע לשם על-ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה כי הקרבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומצירין האור שם למעלה למעלה ומשברין כח הקלפות עד שמורידין האור למטה למטה ומבטלין ומשברין כל הקלפות והסטרא אחרא הנאחזין אפלו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר גם אותן מבטלין הקרבנות על-ידי גדל כחם על-ידי עצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל וזה בחינת קטרת שהוא המבחר מכל הקרבנות כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמציר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקלפות ומוציא כל הנפשות וכל ניצוצות הקדשה משם שזהו סוד אחד עשר סמני הקטרת הינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדשה שנפלה לעמקי הקלפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל הינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להניצוצות שבעמקי הקלפות יותר צריכין לעלות למעלה יתרה יותר ועל-כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקלפות חס ושלום על-כן היה צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינת מה שנכנס לפני ולפנים שאז נכנס למקום שנכנס לקדשה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב ( ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ירושלמי ברכות פרק א) וכל אדם העליון וכו' והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן אותם שנפלו לעמקי הקלפות כנ"ל והצדיק האמת הוא גדול יותר אפלו מן הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה ד) יקרה היא מפנינים-מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים כי יש עברות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא פרק ו) שיש עברות שיום הכפורים תולה ומיתה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול לכנס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותקון גם להם וכנ"ל וזה ( משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה הינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך חס ושלום עד שאין מועיל להם אפלו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת אבל ואיש חכם יכפרנה כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתיים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:
ועל-כן אומרים קריאת שמע קדם פרשת הקרבנות כי עקר התקון של הקרבנות וקטרת שיש להם כח לעלות למעלה למעלה ולציר שם האור לברכה וכו' כל זה זוכין על-ידי קריאת שמע שהיא אמונה שזהו העקר שעל-ידי זה נכללין בו יתברך ובצדיקיו האמתיים ובתורתם הקדושה וזוכין להמשיך האור בבחינת ציור מלמעלה לטובה ולברכה שעל -ידי זה זוכין אחר כך שיתתקן הכל כי זוכין אחר כך לקבל עצות נכונות, עד שיזכה לתשובה שלמה שזהו בחינת קרבנות שמכפרין שאומרין אחר הקריאת שמע כי הקרבנות הם בחינת תשובה כמו שכתוב ( ויקרא טז) והתודה עליו וכו' כי עקר בחינת תקון הקרבנות שהוא בחינת כפרת עוונות שזהו בחינת תקון התשובה זה זוכין רק על-ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע כנ"ל:
והנה מבאר בהתורה הנ"ל שקריאת שמע עם דמעות מכניעין תאות נאוף לגמרי ועל-כן זה שרגיל בהרהורים חס ושלום צריך לבכות בשעת קריאת שמע וכו' עין שם וזה סוד ( בראשית מו) ויבך על צואריו עוד, הנאמר ביוסף כשבא ליעקב ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב היה אז קורא את שמע זה בחינת סוד הנ"ל בחינת בכיה בשעת קריאת שמע כדי לבטל תאות נאוף שהוא רע הכולל מכלל ישראל שהיו תלויים בהם כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל-כן הבכיה של יוסף וקריאת שמע של יעקב נחשב לאחד וכל זה היה בשעת כניסת יעקב עם השבעים נפשות לגלות מצרים שעקר הגלות היה בחינת הנ"ל מה שצריכים הנפשות של בית יעקב להצטרף ולהתנסות בגלות של שבעים אמות ובתאוותיהן שהעקר הוא תאוה הכללית שהוא רע הכולל כנ"ל שזהו בחינת גלות מצרים ( וכמבאר בהלכות פסח). ועל-כן אז בעת כניסתן לשם קרא יעקב את שמע כי על -ידי קריאת שמע מכניעין זאת התאוה ויוסף הוסיף לבכות על צואריו אז כדי להשלים התקון הנעשה על-ידי הבכיה בשעת קריאת שמע כי יוסף ידע שהזהמא של מצרים גדולה כל כך עד שאין די לבטל זהמת מצרים שהוא רע הכולל הנ"ל על-ידי קריאת שמע לבד רק צריכין גם לבכות בשעת קריאת שמע, וכנ"ל כי עקר הבכיה שהוא לגרש המרה שחורה שפחה בישא וכו', שמשם תאות נאוף זה נעשה על -ידי יוסף דיקא כי הוא היה לו הנסיון עם השפחה בישא נשג"ז ]נדה, שפחה, גויה, זונה[ וכבש יצרו נמצא שעקר המלחמה עם השפחה בישא הוא על-ידי יוסף הצדיק ועל-כן הוא דיקא בכה לגרש בחינת השפחה בישא אמא דערב רב שהוא טחול מרה שחורה לגרשה על-ידי הדמעות ויעקב קבל אז על מלכות שמים בקריאת שמע שבכח הזה מגרש יוסף הצדיק השפחה בישא על-ידי הדמעות כי עקר בחינת קריאת שמע נמשך מבחינת יעקב ישראל בבחינת שמע ישראל ישראל סבא שהוא נכלל באחדותו יתברך בבחינת ה' אלקינו ה' אחד ובכחו יש לנו בני ישראל כח לקבל עלינו על מלכות שמים וליחד שמו יתברך בקריאת שמע בכל יום כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי ועקר תקון נפשות ישראל לזכות לעמד בנסיון בגלות מצרים שהוא בחינת הצרוף של התאוה הנ"ל, הוא על-ידי שניהם דיקא כי למחיה שלחו אלקים לפניהם כי על-ידי שעמד בנסיון על-ידי זה הכניע זהמת מצרים ועל-ידי זה יש כח לישראל לעמד בנסיון של תאוה זאת ועקר כחו לעמד בנסיון היה על-ידי יעקב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה לו) דמות דיוקנו של יעקב נזדמנה לו כי שניהם יעקב ויוסף כחדא חשיבי אך עקר בחינת המלחמה הוא בבחינת יוסף כנ"ל ועקר קבלת על מלכות שמים שעל-ידי זה יש לו כח להלחם הוא בחינת יעקב ועל-כן שניהם נכללו יחד בשעת קריאת שמע ויוסף בכה אז שעל-ידי זה גרש השפחה בישא רע הכולל הנ"ל בכח הקריאת שמע של יעקב שקרא אז שזהו בחינת בכיה בשעת קריאת שמע הנ"ל שעל -ידי זה מבטלין לגמרי תאוה הנ"ל וכל זה היה בשביל כלל ישראל כדי שיוכלו לעמד בנסיון בתאוה זאת ולזכות לשבעים פנים של תורה שהוא בחינת קבלת התורה אחר יציאת מצרים וכמבאר מזה בהלכות פסח:
וזה שמבאר שם בהתורה הנ"ל ששנים עשר תבות שבשמע וברוך שם הם כנגד שנים עשר שבטי י"ה כי עקר קריאת שמע נתגלה על-ידי שנים עשר שבטי י"ה עם יעקב אביהם שכלול מכלם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבה פרק צח) על פסוק ( בראשית מט) ויקרא יעקב לבניו וכו' שבקש לגלות את הקץ וכו' אמר שמא יש בכם וכו' פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד נמצא שעקר קריאת שמע נתגלה על -ידי יעקב ובניו שכלול מהם שהם שנים עשר שבטי י"ה. הינו כנ"ל כי שנים עשר תבות שבקריאת שמע הם כנגד שנים עשר שבטי י"ה כי עקר הקריאת שמע נתגלה על ידם כנ"ל ועל-ידי זה הכניעו זהמת מצרים עד שזכו ישראל לעמד בנסיון בצרוף בהתאוה הזאת ולצאת משם בשלום ולקבל את התורה בשבועות בחינת שבעים פנים לתורה וכנ"ל: