ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · סוכה ו
התאמת הקריאה
על-פי המאמר "תקעו-ג'" (בלקוטי תנינא סימן ח) המתחיל, אף-על-פי שתוכחה היא דבר גדול וכו', עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו, עין שם היטב:
וזה בחינת סכה, כי דפנות ומחצות הסכה הם בחינת מחצות פרוסות של המחין, כי שלשה מחין הם שלש מחצות פרוסות בפני התאוה של נאוף, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). וזה בחינת מחצות ודפנות הסכה. ועל-כן הם שלש דפנות, כי עקר הסכה היא שלש דפנות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כנגד שלשה מחין שהם מחצות פרוסות בפני תאות נאוף, כי סכה הוא בחינת שכל ומחין, בחינת אמא דמסככא על בנין שהוא בחינת אם לבינה בחינת התבוננות ושכל, בחינת מחין. ועל-כן עושין הסכה אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי בראש השנה אז התפלה בבחינת דין ועל-ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל מימי הדעת והקדשה שבלעה וכו' ואז הסטרא אחרא, שהוא בחינת עננים, בחינת סכתה בענן לך וכו' כלה והולכת, ונעשין גרים ונתגלה הכבוד ונעשין רעמים, בחינת ענני דשפכי מיא, בחינת מימי הדעת, בחינת וכבוד ה' נראה בענן. ועל-ידי זה נמשך התפשטות הנבואה שבאה מנפשות ישראל ששרשם בכבוד. ועל-ידי הנבואה נתברר ונתחזק האמונה דקדשה ונתבטל אמונות כוזביות, כי עקר ברור האמונה היא על-ידי תקון המדמה וכו'. ועל-ידי אמונה נתגלה חדוש העולם ועקר חדוש העולם לעתיד יהיה על-ידי בחינת אמונה. וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל הוא על-ידי בחינת כח מעשיו וכו'. ואז יתנהג רק על-ידי השגחה ונפלאות כמו ארץ ישראל. ואז יתער השיר של נפלאות שהוא השיר שיתער לעתיד, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע שיתנגן על ע"ב נימין, בחינת חסד, בחינת עולם חסד יבנה. וזה השיר הוא בחינת קול המוכיח, בחינת קול יעקב, בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן שעל ידו גדלים כל הריחות והיראות ועל-ידי זה יכולים להוכיח בחינת נרדי נתן ריחו וכו', עין שם כל זה היטב היטב ותבין ותראה פלאי פלאות וכו', והסתלקות ובטול העננים והסטרא אחרא זה בחינת סליחות עונות, בחינת מחיתי כעב פשעיך וכו', עין שם:
ועל-כן אחר ראש השנה שאז התפלה בבחינת דין ואז מוציאין מהסטרא אחרא כל הקדשה שבלעה, והסטרא אחרא, שהוא בחינת עננים כלין והולכין, ועל-כן אחר ראש השנה הוא יום הכפורים שהוא סליחת עוונות בחינת הסתלקות ובטול העננים שהם הסטרא אחרא, בחינת מחיתי כעב פשעיך וכענן חטואתיך וכו' כנ"ל. ואז נתתקן פגם המח והתפלה, כי על-ידי ראש השנה, שהוא בחינת תפלה, בבחינת דין מוציאין מהסטרא אחרא מימי הדעת וכו' וחוזרין ונתתקנין המחין, שהם בחינת מחצות פרוסות בפני תאות נאוף. וזה בחינת מצות סכה שזוכין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי על-ידי התקון שנעשה בראש השנה ויום הכפורים שעל-ידי זה נתתקנין המחין כנ"ל, על-ידי זה נעשה בחינת דפנות ומחצות פרוסות של המחין שהם בחינת שלש דפנות הסכה שהם מחצות פרוסות להגן בפני תאות נאוף, שהוא בחינת מלחמות עמלק, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). כי מחצות הסכה פרוסות להגן בפני טמאת עמלק, כי עקר הכנעת עמלק הוא על-ידי בחינת סכה, שהוא בחינת ענני כבוד, (כמבאר בזהר הקדוש. כי בעמלק נאמר, "וישמע הכנעני מלך ערד", שהוא עמלק, "כי בא ישראל וכו'". ופרש רש"י, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, אבל על-ידי סכה, שהוא ענני כבוד, נכנע ונתבטל בחינת עמלק, שהוא בחינת תאוה הנ"ל, בחינת אשר קרך בדרך. כי דפנות הסכה הם בחינת מחצות פרוסות בפני זאת התאוה, בחינת שלשה מחין שהם מחצות פרוסות וכו' כנ"ל:
ועל-כן מתחילין לעסק בסכה תכף אחר יום הכפורים, כי אז נתבטלין וכלין העננים של הסטרא אחרא שהם בחינת עוונות כנ"ל ואז תכף כשזה נופל זה קם, הינו על-ידי שנתבטלין וכלין כל העננים של הסטרא אחרא, על-ידי זה נתגלין בחינת הענני כבוד, בחינת וכבוד ה' נראה בענן, שהם בחינת דפנות הסכה שבאין על-ידי תקון מחצות המחין שעל ידם זוכין לבחינת וכבוד ה' נראה בענן, בחינת ענני כבוד, (כמבאר שם במאמר הנ"ל). וזה בחינת סכה כנ"ל, בחינת ופרס עלינו סכת שלומך, בחינת מחצות פרוסות כנ"ל:
ואז יוצאין מימי הדעת, בחינת כי תמלא הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים ונתגירין גרים (כנ"ל במאמר הנ"ל). וזה בחינת שמחת בית השואבה שזוכין בסכות, בחינת ושאבתם מים בששון. ותרגומו, ותקבלון אולפן חדת, בחינת רבוי מימי הדעת שיוצאין עכשיו בשפע גדול על-ידי התקון שנעשה בראש השנה על-ידי התפלה בבחינת דין שעל-ידי זה הסטרא אחרא מקיאה כל הקדשות וכל הדעת שבלעה וכו' כנ"ל. ואז יוצאין מימי הדעת בשפע גדול בחינת כמים לים מכסים, בחינת אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים. ועל-כן עושים שמחת בית השואבה, כי שואבין מימי הדעת אז על-ידי התקון שנעשה על-ידי תפלות ראש השנה ויום הכפורים וכו' כנ"ל. ועל-כן אז שואבין המים בשמחה גדולה מאד ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, כי על-ידי זה הדעת ששואבין עכשיו שנתגלה על -ידי התפלה של ימים נוראים כנ"ל, על-ידי זה זוכין שיתער השיר שלעתיד כנ"ל שמשם עקר השמחה, כי עקר השמחה יהיה בעת שיתגלה השיר הנ"ל, כי אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, כי עקר השמחה יהיה לעתיד בעת שיתער השיר הנ"ל. ועכשיו בשמחת בית השואבה מתעורר אז השמחה של לעתיד על-ידי שמתעורר עכשיו השיר שיתער לעתיד וכו' כנ"ל:
וזה בחינת התפשטות הנבואה הנ"ל שזוכין על-ידי הכבוד שנתגלה על-ידי שיוצאין מימי הדעת ונתתקנין המחצות פרוסות של המח שהם בחינת דפנות הסכה, כי מבחינת סכה, משם מקבלין רוח הקדש, רוח נבואה, כי סכה היא בחינת שסכה ברוח הקדש, (כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בסימן כא). כי שעור סכה עשרה טפחים למדו רבותינו זכרונם לברכה מהכרובים שהיו סוככים בכנפיהם על הכפרת שמשם מקבלין רוח נבואה, כמו שכתוב, וישמע את הקול מבין שני הכרבים. ועל-ידי רוח נבואה נתברר המדמה ועל-ידי זה זוכין לאמונה ונתגלה חדוש העולם וזוכין לחסדים שעל-ידי זה יהיה חדוש העולם לעתיד בחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, בחינת עולם חסד יבנה. וכל זה הוא בחינת סכה, כי משם הרוח נבואה כנ"ל. שעל-ידי זה מתברר המדמה והאמונה. וזה בחינת שנה בסכה, כי המדמה הוא בחינת שנה שאז מסתלק השכל ונשאר רק המדמה. ואז בשנה, בחינת מדמה, עקר ברור ותקון האמונה, (כמבאר במקום אחר. בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. ועל-כן חיוב לישן בסכה כדי לתקן בחינת המדמה שעל-ידי זה מתברר ונתתקן האמונה כנ"ל, כי על-ידי הסכה שמשם נמשך הנבואה כנ"ל, על-ידי זה עקר ברור ותקון המדמה והאמונה כנ"ל:
וזה בחינת שעקר הסכה הוא מפסלת גרן ויקב, 'פסלת גרן ויקב' הוא בחינת מדמה. וזה בחינת שצריכה להיות הסכה צלתה מרבה מחמתה, כי חמה זהו בחינת השכל כמובא בסימן א, שמש הוא בחינת אור השכל בחינת יעקב, עין שם. וצל המחשיך אור השמש זה בחינת אמונה, בחינת שנה, בחינת מדמה. ועקר ידיעת השם יתברך הוא רק על-ידי בחינת אמונה כידוע. וזה בחינת ה' צלך, כי אי אפשר לדעת מהשם יתברך כי אם על-ידי בחינת אמונה, שהוא בחינת לילה, בחינת צל, בחינות מדמה. ועל-כן הסכה, שהוא בחינת נבואה ורוח הקדש כנ"ל, שעל-ידי זה מתברר המדמה והאמונה, על-כן צריכה להיות צלתה מרבה מחמתה, כי עקר ההשגה והידיעה זוכין רק על-ידי אמונה בחינת צל. ועל-כן העקר לברר המדמה, שהיא בחינת צל כנ"ל. וזה בחינת שהסכך צריך להיות מפסלת גרן ויקב, זה בחינת מדמה שהוא בחינות כח הבהמיות, בחינת פסלת גרן ויקב שהוא מאכל בהמה, כי האכילה הוא בחינת דעת, כי המח כפי האכילה, (כמובא במקום אחר). ומאכל אדם זה בחינת דעת שהוא גדר האדם. ופסלת האכילה, דהינו פסלת גרן ויקב, שהוא מאכל בהמה, זה בחינת מדמה שהיא כח הבהמיות, (כמובא במקום אחר). ועקר הברור הוא בבחינת הבהמיות שהוא המדמה ששם עקר הברור כידוע ועל-ידי זה עקר ברור האמונה. ועל-כן הסכה הוא מפסלת גרן ויקב שהיא עקר הסכך שעל ידו צלתה מרבה מחמתו, שהוא בחינת ברור המדמה והאמונה כנ"ל:
ועל-ידי האמונה זוכין לבחינות התקבצות החסדים שעל ידם יהיה חדוש העולם לעתיד, בחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות וכו' כנ"ל. וזה בחינת סכה, כי סכה הוא בחינות חסד כידוע, בחינת חבוק יד ימין כידוע שאז בסכות מתקבצין כל החסדים, (כמבאר בכונות). ועל-ידי התקבצות כל החסדים יהיה חדוש העולם בחינת עולם חסד יבנה. ועל-כן סכה מרמז על חדוש העולם, כמובא בספרים שסכה מרמז על עלמא דאתי, כי עולם הבא מכנה בשם סכה, כמו שכתוב, וסכה תהיה לצל יומם. ועל-כן אמרה התורה, צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. לרמז על חדוש העולם. שאין קביעות לעולם הזה חס ושלום, רק השם יתברך חדש את עולמו, ועתיד לחדש עולמו כמובא שסכה מרמז על זה. נמצא, שסכה מרמז על חדוש העולם לעתיד לבא שאז נזכה לישב בסכה של לויתן בסכות ענני כבוד, בחינת וסכה תהיה וכו'. ועל-כן כל אמות העולם כשירצו אז לזכות לגדלה וכבוד של ישראל יתנסו במצות סכה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עלמא דאתי הוא בחינת סכה כנ"ל:
כי סכה היא בחינות דפנות ומחצות המחין שזוכין על ידם לשמירת הברית שעל-ידי זה זוכין לבחינת כבוד, בחינות נבואה, שעל-ידי זה נתברר המדמה כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לאמונה כנ"ל, שעל-ידי זה מתקבצין החסדים וזוכין לחדוש העולם שיהיה לעתיד וכל זה הוא בחינת סכה כנ"ל. ואז יתער השיר של לעתיד, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע שיתנגן על ע"ב נימין, בחינת חסד וכו' כנ"ל. וזה בחינת השמחה של סכות, כמו שכתוב, זמן שמחתנו. כי משם עקר כל השמחות שבעולם שכלם נמשכין מבחינת השמחה שיהיה לעתיד, בחינת כי בשמחה תצאו, בחינת ששון ושמחה ישיגו וכו', כי אז יתער חדוה ונגונא בעלמא בעת שיתער בחינת שיר חדש הנ"ל. ועל-כן מחמת שבסכות זוכין שיתער שיר הנ"ל שמשם כל השמחות, על-כן הוא זמן שמחתנו. וזה בחינת שמחת בית השואבה הנ"ל. ועל-ידי הנגון הנ"ל, על-ידי זה גדלים כל הריחות והיראות שהם מזונא דנשמתא ועל-ידי זה נכנע מזונא דגופא, (כמבאר במאמר הנ"ל). וזה בחינת מצות אכילה בסכה שזה עקר מצות סכה, כי על-ידי מצות סכה, שעל-ידי זה זוכה לקול הנגון הנ"ל, שהוא בחינת הקל קול יעקב, על-ידי זה נכנע עקב עשו שהיא עקב דסטרא אחרא שמתגבר על-ידי האכילה שהוא מזונא דגופא, כי זוכין על-ידי הקול הזה לבחינת ריח שהוא מזונא דנשמתא. ועל-כן יכולין לאכל בקדשה שתהיה האכילה בבחינת מזונא דנשמתא. ועל-כן מצוה לאכל בסכה, כי אז האכילה בבחינת מזונא דנשמתא על-ידי מצות סכה שעל ידה זוכין לקול הנגון הנ"ל שעל ידו גדלים כל הריחות הנ"ל. ועל-כן סכה היא בבחינת יעקב, כמו שכתוב, ויעקב נסע סכתה, (כמובא בזהר הקדוש כי סכה היא בבחינת הקל קול יעקב שהיא קול הנגון הנ"ל כנ"ל:
נמצא, שסכה היא בחינת חדוש העולם שזוכין על-ידי החסד שזוכין על האמונה וכו' כנ"ל. ועל-ידי זה מעוררין קול הנגון שיתער לעתיד, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע, שהם בחינת ע"ב נימין וכו' כנ"ל. וזה בחינת ארבעה מינים שנוטלין בסכות שהם כנגד ארבעה אותיות השם י'ה'ו'ה', שהוא בחינת שיר פשוט וכו' כידוע. ועל-כן לולב אחד וערבות שתים והדסים שלשה זה שיר פשוט כפול משלש. והאתרוג כלול מכל הארבע כידוע, כי הוא בחינת ה' אחרונה, בחינת מלכות שכלול מכלם, והוא בחינת שיר מרבע, ועל-כן מברכין 'על נטילת לולב', כי הלולב הוא בחינת צדיק כתמר יפרח, שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כידוע שעל ידו גדלים כל הריחות והיראות כנ"ל. וזה בחינת הנענועים כדי לעורר הריח מהדעת, כי עקר הריח על-ידי שלמות הדעת כידוע, כי על-ידי הדעת זוכין לנגון הנ"ל שעל ידו גדלים כל הריחות ועל-כן מנענעין בלולב ומיניו לעורר הריח מהדעת, ועל-כן הם ע"ב ]שבעים ושנים[ נענועים כנגד ע"ב נימין בחינת חסד שעליהם יתנגן השיר הזה כנ"ל. וזה בחינות נענועים, כי עקר הנגון על-ידי בחינת נענועים שמנענעים בנימין שבכנור, בחינת מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, (כמבאר בסוף מאמר הנ"ל). ועל-כן עקר מצות נטילת לולב ומיניו הוא בשעת אמירת הלל, כי זה עקר בחינת ארבעה מינים, שהם בחינת שיר פשוט כפול וכו' שיתער לעתיד שזה בחינת הלל והודאות שירות ותשבחות שיתער אז. נמצא, שארבע מינים והלל הם בחינה אחת, בחינת שיר והלל והודאה שיתנגן לעתיד כנ"ל, על-כן עקר נטילת ארבעה מינים היא בשעת ההלל:
ועל-ידי כל זה זוכין תכף ליום שמיני עצרת שהוא שמחת תורה, כי על-ידי כל הבחינות הנ"ל זוכין לשיר הנ"ל שהוא בחינת שמחה, כי משם עקר השמחה כנ"ל. ועל-כן זוכין אחר כך תכף לשמחת תורה שאז אתער חדוה ונגונא בעלמא וכל ישראל שמחים וששים בו יתברך ובתורתו הקדושה, שזה בחינת עלמא דאתי שאז יתער שיר הנ"ל. וכל זה זוכין על-ידי כל הנ"ל, על-ידי התפלה של ראש השנה, שעל-ידי זה זוכין לסליחות עוונות שהוא יום הכפורים ועל-ידי זה נשלם הדעת וזוכין לסכה וזוכין לכל בחינות הנ"ל עד שמעוררין קול הנגון הנ"ל בכל שבעת ימי הסכות על-ידי הארבעה מינים כנ"ל ואז יוצא ונתגלה בחינת שיר ונגון ושמחה הנ"ל ביום שמחת תורה שזוכין תכף אחר סכות על-ידי כל הבחינות הנ"ל כנ"ל:
ועל-כן נוטלין הארבעה מינים בידים זה בחינת וידו אחזת בעקב עשו, כי על-ידי הארבעה מינים נתעורר קול הנגון הנ"ל שהוא קול יעקב שהוא מכניע עקב עשו בבחינת וידו אחזת בעקב עשו ועל-כן מצות ד' מינים הוא בידים דיקא, כי העקר הוא לברר המדמה כדי לזכות לאמונה שלמה שעל-ידי זה נתגלה חדוש העולם וכו', (כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם). ועקר ברור המדמה הוא על-ידי הידים דיקא בבחינת וביד הנביאים אדמה, כמבאר בהתורה הנ"ל. 'ביד' דיקא. וכמבאר בהתורה "ויהי מקץ זכרון" (בסימן נד), עין שם היטב, ומבאר שם בסוף שעקר הכנעת המדמה על -ידי בחינת יד, כי עקר ברור המדמה להכניע הרע שבו ולברר ולזכך הטוב שבו כדי לזכות לאמונה שלמה כנ"ל הוא רק על-ידי בחינת הידים שהם כלליות מצות התורה שכלולים בידים שהם כלי המעשה, בחינת מצוות מעשיות, כי עקר האמונה הוא לקים כל המצות במעשה דיקא ועשיה הוא בידים, ועל-כן כל התורה כלולה בידים, כמו שאמר רבי אליעזר קדם הסתלקותו, שהרים שתי ידיו ואמר, ווי לתרין תורות שיסתלקו מעלמא. כי יד ימין ויד שמאל הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כמובא. גם שתי הידים מרמזין על שתי הלוחות שקבל משה בשתי ידיו, כמו שכתוב, ושני הלוחות על שתי ידי. כי יש בשתי הידים עשר אצבעות חמש בימין וחמש בשמאל כנגד עשרת הדברות שבשני הלוחות חמשה בלוח אחד וחמשה בלוח השני, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה, (כמו שמבאר בהתורה הנ"ל). שעקר ברור המדמה על-ידי זה, כמו שמבאר שם). כי עקר ברור המדמה הוא על-ידי התורה, שהוא בחינת רוח נבואה שכלולה בידים דיקא, כי עקר האמונה הוא מצות מעשיות לקים כל המצות במעשה בפשיטות בלי חכמות אף-על-פי שאי אפשר להבין טעמם, שזה בחינת ויהי ידיו אמונה, 'ידיו' דיקא, כי עקר האמונה בבחינת הידים שהם כלי המעשה כנ"ל. וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה על פסוק זה לענין הרחקת למוד ספרי המחקרים, כי הם מביאין לידי אפיקורסית גדול, שהוא בחינת עמלק וכו', עין שם בלקוטי תנינא במאמר המתחיל, עקר התכלית וכו' (בסימן יט). כי המדמה הוא בחינת עשיה, בחינת כח הבהמיות שהוא כח הגוף, שהוא בחינת עשיה, כי עקר פנימיות השכל האמת בעצם רחוק מהגוף מאד ואין יכול להתלבש בהגוף העכור מהתאוות כלל. ואין מי שיזכה אליו כי אם הצדיקים האמתיים ששברו לגמרי את כל תאוות הגוף עד שבטלו את גופם לגמרי בתכלית הבטול בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו. אבל כל השכל של כל העולם ומלאו הכל הוא רק בחינת כח המדמה ואפלו כל החכמות הגדולות שהמציאו החכמים והמחקרים הכל על-ידי הכח המדמה שמדמה מלתא למלתא עד שבאים על המצאות חדשות. אבל פנימיות השכל העיוני בעצמם שהוא להכיר את מי שאמר והיה העולם זה אי אפשר לזכות בשום שכל כי אם כשמשברין לגמרי לגמרי את כל תאוות הגוף בתכלית הבטול ואף-על-פי שאי אפשר להעולם להשיג בשכלם השגות אלקות מחמת שרבם לא שברו לגמרי את תאוות הגוף אף-על-פי-כן חמל השם יתברך על העולם ונתן בהמדמה כח האמונה שיהיה להם כח להמשיך על עצמן אמונה שלמה אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו. כי אף-על-פי שאי אפשר להבין מחמת שלא זכו עדין לפנימיות השכל מחמת שלא בטלו לגמרי את הגוף, אף -על-פי-כן אם על כל פנים יכירו את מקומם באמת שהם רחוקים משכל העצם וימשיכו את עצמן לאמונה להאמין לקול דברי אבותינו קדושים שבטלו את החמר לגמרי כמו משה והאבות וכו' אז יכולים לזכות לאמונה שלמה בתכלית ועל-ידי זה יזכו לכל טוב. והעקר האמונה על-ידי ברור המדמה שזוכין על-ידי התקרבות לצדיקים אמתיים שיש להם רוח נבואה (כמו שמבאר שם עין שם). ועקר ברור המדמה הוא על-ידי בחינת יד, הינו בחינת מצות מעשיות והנהגות ישרות שמקבלין מהצדיקים אמתיים שזה בחינת כלליות כל התרי"ג מצוות שקבלנו על-ידי משה רבנו עליו השלום, וכן בכל דור ודור על-ידי שמתקרבין לצדיקים אמתיים שמוליכין אותנו בדרך הישר ומלמדין ומזהירין אותנו לקים כל המצות עם פרטיהן ותנאיהן וכו', ועל-ידי זה עקר ברור האמונה שעקר חיות עולם העשיה הזה על ידה, כמו שכתוב, וכל מעשהו באמונה. ועל-כן אפלו אם ירצה האדם לעסק בדבקות לבד בלי עשית מצוות מעשיות גם זה הבל וגם יכול להכשל על-ידי זה הרבה, כאשר כבר נכשלו על -ידי זה רבים, ועל זה נאמר, אל תחכם הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, כי צריך לאחז בשניהם לעשות הרבה, לעבד השם יתברך בתורה ותפלה ומצוות מעשיות הרבה וזהו העקר ואם יזכה גם לבחינת דבקות טוב אשר תאחז בזה וזה. ובאמת העבודה והעשיה בעצמה של תורה ומעשים טובים זהו עקר הדבקות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'ובו תדבק' וכי האיך אפשר להדבק בו והלא אש אוכלה הוא? אלא הדבק במדותיו וכו' שהם כלליות התורה והמצות, וכמו שכתוב, אחרי ה' אלקיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון. מבאר בפסוק זה שצריכין לקים הכל, עשית מצוות מעשיות ודבקות, ובאמת הכל אחד למי שזוכה לעבודה שלמה (וכמובן מדברי רבנו זכרונו לברכה):
נמצא שעקר ברור המדמה שהוא ברור האמונה הוא על-ידי הידים, על-כן נוטלין לולב ומיניו בידים דיקא, כי מצות נטילת ארבעה מינים נמשך מבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא בחינת מטה עז שזהו בחינת ראש השנה, שעל-ידי התפלה הזאת מכניעין את הסטרא אחרא ומוציאין ממנה כל חיותה כל הדעת והקדשה והתפלה והרחמנות שבלעה וכו' ונעשין גרים ונתרבה כבודו שמשם שרש נפשות ישראל. ומשם נמשך הנבואה שעל-ידי זה נתברר המדמה והאמונה שעל-ידי זה זוכין להנגון הנ"ל וכו' כנ"ל וזהו בחינת נטילת ארבעה מינים, כי הלולב שעליו מברכין 'על נטילת לולב', הוא בחינת מטה עז הנ"ל, בחינת צדיק כתמר יפרח, הינו שעל-ידי נטילת לולב ומיניו אנו מראין שאנו נצחנו המלחמה בראש השנה שזכינו לקבל מהצדיקי אמת כח התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עז, שזהו בחינת הלולב ומיניו שאנו נוטלין בסכות, וכמו שכתוב בזהר הקדוש, מאן נצח? מאן דאחיד מאני קרבא שהם הארבעה מינים. נמצא שהארבעה מינים הם בחינת כלי זין שלנו, בחינת מאני קרבא, שזהו בחינת מטה עז שמתפלל בראש השנה, ומשם נמשך לנו מצוה הקדושה הזאת, שאנו זוכין אחר כך בסכות לטל הלולב הקדוש ומיניו הקדושים בידינו שהם המאני קרבא הנמשכין על-ידי בחינת המטה עז הנ"ל. ובזה אנו שמחין עכשיו שזכינו לנצח המלחמה, כמו שכתוב, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם, שעקר השמחה היא בלולב ומיניו שנמשכין מהמטה עז הנ"ל, שמשם נמשך הנגון הנ"ל, שמשם כל השמחות כנ"ל. וזה בחינת ערבי נחל שמקשרין יחד בתוך הארבעה מינים, כי ערבי נחל מרמז על בחינת פושעי ישראל וגרים שכלם חוזרים להשם יתברך על-ידי המטה עז הנ"ל. וזה בחינת ההדס שהוא כנגד השלשה אבות כידוע, כי האבות הם בחינת שרשי נפשות ישראל שמשם הנבואה, בחינת "בשבעים "נפש "ירדו "אבתיך, ראשי תבות נ'ב'י'א, כמו שמבאר שם. "אבתיך" דיקא. ועל-ידי זה זוכין לנבואה, שעל-ידי זה נתברר המדמה והאמונה. וזה בחינת האתרוג שהוא העקר, כי האתרוג פרי עץ הדר הוא בחינת אמונה-מלכות כידוע, שהוא בחינת כלך יפה רעיתי, כי עקר היפי וההדור של כנסת ישראל הוא האמונה הקדושה שיש להם, כי כל הארבעה מינין מאירין להאתרוג, כי עקר כונת הנטילה הוא להמשיך כל התקונים הנ"ל הנמשכין מהתפלה הנ"ל מבחינת מטה עז הנ"ל בשביל לגלות ולהאיר האמונה הקדושה בעולם, שזהו בחינת האתרוג שהוא בחינת מלכות-אמונה כנ"ל. ועל-כן נוטלין הארבעה מינים בידים, כי עקר ברור המדמה והאמונה הוא בידים דיקא כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין לשיר הנ"ל, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע, שזהו גם כן בחינת הארבעה מינים כנ"ל, שזהו בחינת ההלל שאומרים עם הארבעה מינים, כי הלל הוא בחינת שיר הנ"ל כנ"ל, כי הלל מרמז על לעתיד לבא, כמו שפרש רש"י על פסוק, ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך ה', שהוא בחינת הארבעה מינים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך, פרש רש"י, זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא. נמצא, שהלל כלול מכל הנפלאות עד לעתיד, כי הוא בבחינת השיר של נפלאות שיתער לעתיד שהוא השיר הנ"ל, שנתעורר בסכות על-ידי הארבעה מינים. ועל-כן גומרין עליהם את ההלל:
ועל-כן מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף, כי עקר הנענועים הם בבחינת חסד כנ"ל. ועל-כן הם שבעים ושנים נענועין לעורר בחינת שיר של חסד הנ"ל כנ"ל, ועל-כן מנענעין בהודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו תחלה וסוף, להמשיך בחינת השיר של חסד כנ"ל:
וזה שנוהגין להיות נעורין כל הלילה בליל הושענא רבא, זה בחינת תקון וברור המדמה שנתתקן על-ידי המטה עז הנ"ל כנ"ל, כי עקר השנה הוא בבחינת המדמה, (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל), הינו מחמת שאין המדמה מברר כראוי בשלמות עד לעתיד, על-כן צריכין שנה, כי עקר השנה היא בשביל ברור המדמה שלא יבלבל את המח לגמרי חס ושלום, ועל-כן הצדיקים שעוסקים בתורה, שהוא בחינת רוח נבואה, שעקר ברור המדמה על-ידי זה כנ"ל, על-כן הם מנדדים שנה מעיניהם בלילה ועוסקים בתורה, כנזכר לעיל, ועל-כן נעורים בליל הושענא רבא ועוסקים בתורה, זהו בחינת ברור המדמה על-ידי התורה כדי לזכות לאמונה ברורה בתכלית השלמות, כי אז בהושענא רבא נגמר שלמות תקון האמונה הקדושה בבחינת תקון חותם בתוך חותם שלא יוכל שום זר, שהם הכופרים והאפיקורסים לגע בהאמונה הקדושה לעולם. ותקון זה בשלמות הוא על-ידי ברור המדמה. ועל-כן נעורין בלילה ועוסקין בתורה, שהוא בחינת רוח נבואה, שזהו בחינת ברור המדמה כנ"ל. ועל-כן עוסקים אז בספר 'ואלה הדברים', כי אלה הדברים הם דברי תוכחה, כמו שפרש רש"י שם, בכל מקום שנאמר 'דברי' הוא תוכחה. הינו בחינת התוכחה של משה שזוכין לזה בסוף סכות, כי אי אפשר לזכות לתוכחה זאת כי אם כשנתעורר קול השיר הנ"ל, (כמבאר היטב בהתורה הנ"ל). ועל-כן עכשיו בסוף סכות מעוררין התוכחה של משה, כי אנו זוכין לתוכחה זאת על-ידי התפלה של הבעל כח שקבלנו בראש השנה. ועל-ידי זה נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל עד שזוכין לקבל השיר הנ"ל, שהוא קול תוכחה הנ"ל, כי בהושענא רבא הוא גמר הדין שהתחיל בראש השנה ויום הכפורים. ואז חוזרין ומעוררין כח התפלה של הבעל כח הנ"ל, שהוא תפלות ראש השנה כנ"ל. בבחינת מה שכתוב בזהר הקדוש בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים וכו'. יצחק הוא בחינת גבורות ודינים קדושים, בחינת התפלה של הבעל כח, שהוא בבחינת דין, שהוא תפלות ראש השנה, שהוא בחינת גבורות יצחק כידוע, שעל-ידי זה נתעוררין ונתגלין הבארות מים קדושים שהם בחינת מימי הדעת שנתגלה על-ידי התפלה הזאת בבחינת אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים, (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). ובהושענא רבא חוזרין וחופרין הבארות הנ"ל. בבחינת בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים, כי אז חוזרין לעורר התפלה בבחינת דין הקדוש, שזהו בחינת החמשה בדי ערבות, הם בחינת ה' גבורות שלוקחים אז בשעת התפלה שהוא מנהג נביאים. 'מנהג נביאים' דיקא, כי נביאים דיקא צריכים להנהיג הנהגה זאת כדי לקבל כח מהתפלה בבחינת דין וגבורה של הבעל כח הנ"ל שמשם כל נבואתם האמתית כנ"ל. ועל-ידי זה נתברר המדמה, שהוא בחינת נדוד השנה בלילה לעסק בתורה שמנדדין השנה ונעורין בליל הושענא רבא כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין להמשיך קול השיר הנ"ל שאנו צריכין לשמח על ידו בשמיני עצרת ושמחת תורה, שהוא בחינת קול התוכחה של משה כנ"ל ועל-כן עוסקים אז בספר אלה הדברים שהוא בחינת קול התוכחה של משה וכנ"ל. וזהו גם כן בחינת כל ספר תהלים שאומרים אז, כי תהלים כלול מכל העשרה מיני נגינה, שהם בחינת השיר הנ"ל שכלול מכל היו"ד מיני נגינה שאנו עוסקים עתה לעוררו ולהמשיכו שעל ידו עקר השמחה של שמיני עצרת ושמחת תורה כנ"ל:
וזהו בחינת מה שמסימין את התורה בשמחת תורה ומתחילין מיד בראשית, כי נעוץ תחלתו בסופו, כי עקר הכל הוא להמשיך ולגלות האמונה הקדושה למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד, לידע ולהודיע ולהודע שהוא האל, הוא היוצר, הוא הבורא הכל יש מאין המחלט להאמין בחדוש העולם באמונה שלמה, שהוא בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. שמשה רבנו עליו השלום, פתח את התורה הקדושה בפסוק זה להודיע שאין צריכין ואסור לחקר שום חקירה מה לפנים ומה לאחור וכו', רק קבלת התורה מתחיל מזה להאמין באמונה שלמה לקול דברי אלקים חיים היוצאים מפי משה שפתח לנו את התורה בלי שום חקירות וחכמות רק הודיע לנו מיד שרש ויסוד האמונה הקדושה שהוא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. וכמו ששמעתי זאת מפי רבנו הקדוש זכרונו לברכה לענין הרחקת הפילוסופיא והחקירות רק להאמין לקול אבותינו בפשיטות כאשר פתח לנו משה בראשית וכו', (כמובא מזה בספריו הנדפסים, עין שם). ועקר האמונה הזאת בחינת בראשית ברא אלקים וכו' שהוא אמונת חדוש העולם זוכין על-ידי בחינת רוח נבואה שהוא כלליות התורה. ובזה מקשר היטב התחלת התורה בראשית להסיום לעיני כל ישראל, כי אנו מסימין, ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל שהוא בחינת הלוחות שקבל מידיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שפרש רש"י שם על פסוק ולכל היד החזקה, שקבל את התורה שני לוחות בידיו. שעל-ידי זה נתברר המדמה כנ"ל, שעקר ברור המדמה על-ידי רוח נבואה, שהוא בחינת הלוחות, בחינת עשרת הדברות כנ"ל, ועל -ידי זה נתגלה האמונה הקדושה, שזה בחינת האותות והמופתים הנוראים שעשה משה, שעל-ידי זה גלה אמונה בעולם שהשם יתברך ברא את העולם והוא מנהיג את העולם כרצונו ובידו לשנות הטבע בכל עת. וזהו בחינת, ולכל המורא הגדול וכו'. כמו שפרש רש"י שם שהם נסים וגבורות וכו' ועל-ידי כל זה נתגלה לעיני כל ישראל האמונה הקדושה שהוא אמונת חדוש העולם כנ"ל. וזה שמתחילין מיד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, כי על-ידי היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שהוא קבלת התורה, שהוא רוח נבואה. ועל-ידי האותות והמופתים נוראים וכו', על-ידי כל זה נתברר ונתגלה אמונת חדוש העולם בחינת בראשית ברא אלקים וכו' שהוא התחלה ויסוד ועקר כל התורה כלה שמתחילין מיד וכנ"ל. השם יתברך יזכנו לגלות האמונה הקדושה לכל באי עולם שיקים מהרה, כי אז אהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אמן ואמן: