ליקוטי הלכות · יורה דעה א · חלב ודם ב
התאמת הקריאה
על-פי המאמר 'תקעו בחדש שופר', המתחיל מאמונה בלקוטי תנינא, סימן ה, עין שם כל המאמר היטב: ויוצא משם, שעל-ידי הגרים שמכניסין גאוה, על-ידי-זה נעשה תאות נאוף בחינת ויקרא טו), החתים בשרו. והמגני ארץ הם מעלים ומתקנים זאת ועושין מזה בחינת חותם דקדשה, בחינת מחין תפלין, כי קיום המח משמנונית הגוף שעולה אל המח וכו'. וכשנתתקן המח בבחינת תפלין אזי הוא בחינת חלום על-ידי מלאך שהוא בחינת אדם, ולהפך, הוא בחינת חלום על-ידי שד, שהוא בחינת בהמה, אבל יש להמאכלים חלק בחלום, על-כן צריכין לחזק את המלאך וכו'. ולפעמים באה הטמאה הזאת מפגם המשפט, ופגם המשפט הוא על-ידי שמעלין טפת עשו וישמעאל. ועל-ידי-זה בא פגם המשפט ואזי נופלין אהבות וכו'. ולזה צריכין קשור המרכבה וכו', עין שם:
וזה בחינת אסור חלב שאסור להדיוט, ולגבה עולה בקרבנות, כי עקר הקרבן הוא החלב, כי הא בהא תליא, כי כל חלב לה', כי חלב הוא בחינת גאות כמו שכתוב, "חלבמו סגרו פימו דברו בגאות", כי חלב הוא שמנונית, שזה בא על-ידי גאוה, כי על-ידי גאוה בא תאות נאוף, דהינו שנתרבה החלב והשמנונית של הגוף. וכמובן במאמר הנ"ל), כי המגנים הנ"ל מעלין זאת השמנונית של נאוף שבא על-ידי גאוה. נמצא, שהשמנונית והחלב הוא בחינת גאוה שהיא בחינת רבוי. ומאחר ששרש החלב הוא מבחינת גאוה, על-כן אסור לנו באכילה, כי אסור הגאוה היא מחמת שהיא מנפילת התפארותו שהוא לבושו של ה' יתברך, כמו שכתוב, "ה' מלך גאות לבש", כי הגאוה אינה ראויה רק לו לבדו יתברך, כי לה' המלוכה ואסור לנו לקח לעצמנו כלל מן הגאוה, כי היא באה מנפילת לבושו יתברך, רק צריכין להעלות כל הגאוה לשרשה, דהינו אל המח שהוא שרש הגאוה, כנודע, ששרש הגאוה הוא בחינת מחין, כמובא. וזה בחינת אסור חלב, שהוא משרש הגאוה, כי כל חלב לה', כי צריכין להעלות החלב שהוא בחינת גאוה לה' לבדו, על-ידי הקרבן שעולה לגבה, שזה בחינת העלאת הגאוה לשרשה אליו יתברך, אבל לנו הוא אסור, כי אסור לנו לקח לעצמנו כלל מן הגאוה, כדי שלא נפגם בלבושו יתברך, כביכול, שהוא בחינת ה' מלך גאות לבש כנ"ל:
ועל-כן החלב הוא בחינת לבוש, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, איזהו חלב? כל שהוא תותב, קרום ונקלף, ופרש רש"י כשמלה הוא פרוש, כי שרשו מנפילת הגאוה שהוא בחינת נפילת לבושו יתברך כנ"ל:
ועל-כן עקר החלב על הכליות שהוא מקום העצה, כי כליות יועצות ברכות סא), כי התחלת התקון הוא על-ידי העצות, שעל ידם גדלה האמונה, שעל-ידי-זה באין גרים ומהם בא הגאוה שהוא בחינת חלב כנ"ל: וזה בחינת אסור דם, וזה בחינת מליחה, [לא נכתב בזמנו ונשכח]: