ליקוטי הלכות · יורה דעה א · דם א
התאמת הקריאה
ובו יתבאר ענין פסח וספירת העמר
על-פי המאמר 'אית לן בירא בדברא' וכו', עין שם כל המאמר סימן לא: והכלל, כי הכסופין וההשתוקקות דקדשה הם יקרים מאד מאד, כי על-ידי הכסופין שמשתוקק וכוסף לדבר שבקדשה, להתקרב לה' יתברך באמת, על-ידי-זה נעשין נפשות. ועין עוד מענין כסופין בדף מד) מאמר המתחיל, זווגן והצטרפותן של אותיות וכו', עין שם. כי שם מדבר גם כן מענין זה, אך לא די לאדם בהשתוקקות לבד, רק הוא צריך להוציא בשפתיו ההשתוקקות והכסופין ואזי יוצא הנפש מכח אל הפעל. ועל-ידי-זה נעשין נקדות לאותיות התורה ונצטירין לטוב, כי אותיות בלא נקדות הם כגלם, כגוף בלא נפש. ועל-ידי הכסופין נעשין נפשות שהם בחינת נקדות. ועל-ידי-זה נצטרפין ונזדוגין ונצטירין אותיות התורה לעשות פעלתם כפי הכסופין וכו'. וזהו, "תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף וכו'" שיר השירים א, יא). וזה בחינת גלגולי הנפשות, כי עקר הדבור הוא שכלי הדבור מכין באויר, ואויר הזה פוגע באויר הסמוך לו, והסמוך בסמוך עד שמגיע לחברו וכו'. ואלו הכסופין וההשתוקקות דקדשה הם בחינת אהבה וחסד שזוכין על-ידי שמירת הברית, כמבאר שם). ועל-ידי שמירת הברית האמונה בשלמות, והאמונה היא שלמות כל הדברים, שלמות הצדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע וכו'. ועל-ידי-זה הוא תקון כל הדרכים, כי כל היסורים שיש לאדם בדרכים, הכל מחמת פגם הלוך גלגלי הרקיע שבא על-ידי פגם האמונה והצדקה, שכל זה תלוי בתקון הברית וכו'. וזה בחינת שמש בשבת צדקה לעניים, כי שבת היא בחינת אמונה וכו'. ומי שהוא בעל נפש, דהינו דרגיה דאברהם, שזכה לחסד הזה, לבחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה ועל-ידי-זה עשה נפשות. ומי שהוא בבחינה זו, אזי כל אכילותיו וסעדותיו הוא בבחינת לחם הפנים, ואזי כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם שהם תחתיהם, כלם טורחים בשביל פרנסתו בבחינת שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך וכו'. עין שם כל זה היטב היטב):
וזה בחינת פסח שהוא בחינת חסד, בחינת אברהם כמובא, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה, כי פסח הוא תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, כי אז הוא עדין קדם מתן תורה. ובתחלת ההתקרבות אזי העקר הוא רק ההשתוקקות והכסופין דקדשה, כי עדין אין יודעין כלל מה לעשות, כי עדין לא קבלו את התורה ואזי העקר הוא רק ההשתוקקות והכסופין דקדשה, ועל-ידי אלו ההשתוקקות והכסופין דקדשה שזהו בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת פסח, על-ידי-זה נעשין נקדות הכסף, ועל-ידי-זה מצירין אותיות התורה לטוב. ועל-כן על-ידי-זה זוכין אחר כך לקבלת התורה בשבועות, כי אי אפשר לקבל את התורה כי אם כשמצירין תחלה את אותיות התורה לטוב על-ידי הכסופין דקדשה, כי מקדם אותיות התורה הם כגלם ואין להם שום ציור, רק על-ידי הכסופין דקדשה, על-ידי-זה נזדוגין ונצטירין ונצטרפין אותיות התורה ואזי יכולין לקבל את התורה. ובשביל זה לא נתנה התורה עשרים וששה דורות עד שבא משה רבנו עם דורו וקבלו את התורה, כי לא היה אפשר לקבל את התורה עד שנצטירו ונצטרפו תחלה אותיות התורה על-ידי הכסופין דקדשה, וכל הצדיקים הקדמונים שהיו קדם מתן תורה כלם עסקו בזה, שהיה להם השתוקקות וכסופין דקדשה לה' יתברך שזה היה עקר עבודתם. וזה בחינת כ"ו כי לעולם חסדו, הנאמר על עשרים וששה דורות שקדם מתן תורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי אז היה מתקים העולם רק בחסדו לבד. שזהו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שהיה אז להצדיקים שבכל דור. ועל-כן עקר התחלת התגלות התורה התחיל מאברהם אבינו, עליו השלום, שהיה ראש למאמינים וראש לנמולים, והוא התחיל לגלות אלקותו בעולם. והוא קים את כל התורה עד שלא נתנה, כי אברהם היה מדתו חסד, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה, ועל-כן על ידו עקר התחלת התגלות התורה, כי עקר התגלות התורה הוא על-ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה, שעל-ידי-זה נצטירין אותיות התורה לטוב וכו' כנ"ל. ועל-ידי אברהם אבינו היה עקר ההתחלה שהתחילו אותיות התורה להצטיר לטוב. וכן שאר האבות והשבטים כלם היו מצירים ומצרפים אותיות התורה לטוב על-ידי כסופין דקדשה שלהם. עד שבא משה רבנו, שהיה כלו טוב, עם דורו שהיו כלם צדיקים, עד שעל-ידי השתוקקות וכסופין דקדשה שלהם נשלם כל התורה כלה, כי הם זכו לציר ולצרף כל אותיות התורה לטוב. ועל-ידי-זה זכו הם לקבל את התורה, כי אי אפשר לקבל את התורה כי אם על-ידי השתוקקות וכסופין דקדשה, שעל-ידי-זה בונים ומצרפים ומצירים אותיות התורה לטוב, ואזי יש להאותיות חיות ואז יכולים לקבלה. וזה בחינת פסח שהוא קדם שבועות שהוא מתן תורה, כי מקדם צריכין לבחינת חסד שהוא בחינת פסח, דהינו אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזהו בחינת חסד לאברהם כנ"ל, כדי לציר אותיות התורה לטוב. ועל-ידי-זה דיקא יכולין לקבל את התורה כנ"ל:
וכן בכל אדם ובכל זמן, כל אחד ואחד קדם שזוכה לאיזה התגלות בתורה או לאיזה עבודה מעבודת ה' יתברך, כל אחד כפי מה שהוא, שזהו בחינת קבלת התורה, כי כל אחד מישראל אפלו הפחות שבפחותים צריך לקבל את התורה בכל דור ודור, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק, "אשר אנכי מצוך היום" דברים ו, ו), בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, וכמו שכתוב, "היום הזה נהיית לעם". ופרש רש"י, שיהא דומה בעיניך כאלו היום באת עמו בברית, הינו שכל אחד מישראל כפי מה שמקבל על עצמו על מלכות שמים, שמקבל על עצמו מעתה לחדש כנשר ימיו שעברו בחשך ורוצה מעתה לכנס בתורה ועבודה באמת זהו בחינת קבלת התורה אצלו. ואי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי החסד הנ"ל בחינת פסח, הינו על-ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה שצריך להרגיל עצמו מאד שיהיה לו כסופין והשתוקקות דקדשה שיכסף וישתוקק ויתגעגע מאד תמיד מתי יזכה להתקרב לה' יתברך באמת, לצאת ממדרגתו הפחותה והשפלה ולכנס אל הקדשה באמת לשוב אליו יתברך. וצריכין להוציא בפה הכסופין וההשתוקקות והגעגועים דקדשה הנ"ל. ואז זוכים לציר אותיות התורה לטוב, ואז זוכין לבחינת קבלת התורה כפי ההשתוקקות והכסופין דקדשה שהיה לו, הינו שזוכה אחר כך באמת שיתמלא רצונו שיזכה לקבל את התורה, דהינו לקים את כל דברי התורה באמת, שזה עקר בחינת קבלת התורה כנ"ל:
ועל-כן עקר בחינת פסח הוא על-ידי תקון הברית, שעל-ידי-זה נגאלו, כי בליל יציאת מצרים נמולו כלם, כמו שכתוב, "וכל ערל לא יאכל בו", כי על-ידי תקון הברית זוכין לאלו הכסופין וההשתוקקות דקדשה שהם בחינת חסד דמתגלה בפומה דאמה, שזהו בחינת פסח כנ"ל. ועל-כן נקרא פסח בחינת פה סח כמובא, כי צריכין להוציא הכסופין בפה דיקא לדבר ולשיח בפה דיקא את כל הכסופין דקדשה שבלבו כנ"ל. ועל-ידי תקון הברית שזכו אז כנ"ל, על-ידי-זה זכו לאמונה שזה היה עקר יציאת מצרים, שהאמינו בה' ויצאו אחריו אל המדבר, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו וכו'. וזה בחינת זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שזה נאמר על יציאת מצרים, שהאמינו בה' והלכו אחריו במדבר וכו', שכל זה זוכין על-ידי תקון הברית שזכו אז, שעל-ידי-זה זוכין לחסד ואהבה, בחינת כסופין דקדשה כנ"ל וזה בחינת חסד ואהבה הנ"ל שהוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שזה בחינת פסח, בחינת חסד לאברהם כנ"ל. וזהו לכתך אחרי במדבר וכו', כי על-ידי האמונה, על-ידי-זה נתתקנין הדרכים, כי על-ידי-זה מאירין הכוכבים והמזלות ועל-ידי-זה נצולין מן עכוב הדרך כנ"ל. וזהו "לכתך אחרי במדבר". 'לכתך' דיקא, כי על-ידי-זה בעצמו שהאמינו בה' והלכו אחריו במדבר, על-ידי-זה זכו לתקון הדרך והאיר להם ה' יתברך הדרך ללכת במדבר, כמו שכתוב, "אף אשים במדבר דרך וכו'". וכמו שכתוב, "וה' הולך לפניהם יומם לנחתם הדרך וכו'", כי תקון הדרכים הוא על-ידי אמונה כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשביל ארבעה דברים נגאלו, על שלא שנו את שמם ולא שנו את לשונם, והיו גדורים מן העריות ומן העבודה זרה. ואל יתפלא המעין, אשר נמצא בכמה מקומות בדברי רבותינו זכרונם לברכה, מבאר שלא היו גדורים מעבודה זרה וכאן מבאר להפך, אבל נמצא במדרש רבה במדבר פרק ג על פסוק, "מוציא אסירים בכושרות", שבזכות הכשרים שבהם שלא עבדו עבודה זרה נגאלו, עין שם. נמצא, שאלו ואלו דברי אלקים חיים שנגאלו גם בזכות שהיו גדורים מעבודה זרה). שלא שנו את שמם זה בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שעל-ידי-זה נעשין נפשות כנ"ל. והשם הוא הנפש, כמו שכתוב נאמר, "נפש חיה הוא שמו". כמו שפרש רבנו, זכרונו לברכה, במקום אחר סימן נט). וצריכין להוציא הכסופין בפה, וזה לא שנו את לשונם, דהינו לשון הקדש, שהוא בחינת קדשת הלשון, דהינו מה שמדברים בפה דברי קדשה שהם ההשתוקקות והכסופין דקדשה, שזהו בחינת לשון הקדש שהוא הלשון של ישראל עם קדוש, כי עקר הדבור והלשון של ישראל הוא רק הכסופין וההשתוקקות דקדשה, מה שישראל משתוקקים ומתגעגעים תמיד לה' יתברך שצריכין להוציא בפה כסופין אלו, שזהו עקר קדשת הלשון בחינת לשון הקדש של ישראל. וזהו שלא שנו את שמם, שהוא הנפש דקדשה שנעשה על-ידי הכסופין דקדשה כנ"ל. ולא שנו את לשונם, דהינו שהיו מדברים תמיד בלשון הקדש שהוא בחינת קדשת הדבור, דהינו שהיו מדברים בפה את הכסופין דקדשה שלהם, שזהו בחינת לשון הקדש כנ"ל. וכל זה זוכין על-ידי שמירת הברית, שעל-ידי-זה זוכין לאמונה כנ"ל. וזהו ושהיו גדורים מן העריות ומן העבודה זרה, הינו תקון הברית ותקון האמונה שעל-ידי-זה זכו להשתוקקות וכסופין דקדשה ועל-ידי-זה היתה עקר הגאלה בחינת פסח, שהוא בחינת חסד לאברהם כנ"ל:
ועל-ידי ההשתוקקות וכסופין דקדשה שעל-ידי-זה עושין נפשות. על-ידי-זה האכילה הוא בבחינת לחם הפנים. וזה בחינת מצות שצריכין לאכל בפסח. וזה בחינת לחם הפנים שהיו באים מצה. כי לחם הפנים הוא לחם חם דרגיה דאברהם, בחינת כחם היום וכו' כמבאר במאמר הנ"ל), כי אברהם זכה לבחינה זו, בחינת כחם היום, על-ידי תקון הברית, על-ידי מצות מילה, כי אז אחר שנמול נאמר שם אצלו, "כחם היום", כי הוציא הקדוש ברוך הוא אז חמה מנרתיקה, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה, כמו שיהיה לעתיד שתתגלה החמה בתקפה. כמבאר במאמר הנ"ל) ואז באותו היום אפה מצות, כמו שכתוב שם בענין, "מהרי שלש סאים וכו', לושי ועשי עגות", פרש רש"י, פסח היה וכו', כי מצות הוא בבחינת לחם הפנים שזוכין על-ידי שמירת הברית כנ"ל שהם בחינת לחם חם דרגיה דאברהם, בחינת כחם היום, שאז אפה אברהם מצות כנ"ל:
וזה בחינת ספירת העמר, כי עקר הספירה הוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שכל אחד נכסף ומשתוקק ומתגעגע לזכות לקבלת התורה בשבועות. וזהו בחינת ספירה שהוא בחינת השתוקקות וגעגועים. כמו מי שסופר הימים מחמת שמתגעגע וכוסף ומשתוקק מאד לאיזה דבר, מחמת זה סופר הימים מתי יזכה לבוא לאותו הדבר. כי בפסח עקר הגאלה על-ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה כנ"ל, אבל אז היה הכל על-ידי אתערותא דלעלא לבד כידוע, אבל אחר כך צריכים שנתעורר אנחנו מעצמנו בבחינת אתערותא דלתתא וזה בחינת ספירה שאנחנו בעצמנו צריכים להתעורר, לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע, להתקרב אליו יתברך שזהו בחינת ספירה כנ"ל. ועל-כן בשעת ספירה הוא התעוררות גדול והשתוקקות נמרץ מאד לה' יתברך, כי עקר הספירה הוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה כנ"ל. וזה בחינת מה שסופרין לעמר, כי הנפת עמר שעורים זה בחינת מה שמבררין ועושין נפשות מן האויר על-ידי הכסופין דקדשה, על-ידי שמוציאין בפה הכסופין דקדשה. כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם היטב בענין גלגולי הנפשות, עין שם, ובדף מה), כי שעורים זה בחינת כשעירים עלי דשא דברים לב, ב) בחינת רוח סערה. ומשם צריכין לברר הדבור שמשם יוצאין הנפשות בבחינת רוח סערה עשה דברו תהלים קמח), כי עקר הדבור נעשה מן האויר כנ"ל. שהחמשת מוצאות הפה מכים באויר וחותכין הדבור. והאויר הוא חיות האדם, כי אי אפשר לחיות בלא אויר והוא בחינת רוח החיים בחינת נפשות. ועל-ידי שמדברים דבורים קדושים בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, על-ידי-זה עושין ממנו נפשות דקדשה שהם בחינת דבורים קדושים, בחינת רוח סערה עשה דברו. וזה בחינת עמר שעורים כנ"ל, כי שעורים הוא בחינת חמשת אותיות מנצפ"ך כמובא בכונות ), שמשם שרש הנפשות, שמשם, מחמשת אותיות מנצפ"ך, נעשים חמשת מוצאות הפה, שמשם יוצאים הנפשות כנ"ל. וכל זה נעשה על-ידי הכסופין דקדשה כנ"ל, כי שעורים הוא מאכל בהמה, כי קדם שמתקרבין לה' יתברך, קדם שזוכין לבחינת קבלת התורה אזי הוא בבחינת בהמה, כי זאת התורה אדם, אתם קרויים "אדם" וכו'. וכמו שאיתא בזהר; שבשביל זה מביאין אז עמר שעורים. ואז קדם ההתקרבות שאז הוא בבחינת בהמה, אז העקר הוא רק ההשתוקקות והכסופין דקדשה בבחינת כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלקים וכו' תהלים מב) ועל-ידי-זה זוכין לציר ולצרף אותיות התורה לטוב וזוכין לקבלת התורה ואז עולין מבהמה לאדם, כי עקר גדר האדם הוא הדבור. ועל-ידי הדבורים שעושין מן הרוח סערה כנ"ל, דהינו שמבררין ומזככין הרוח סערה ועושין משם דבורים קדושים, על-ידי-זה מבררין ומעלין מבהמה לאדם וזוכין לקבלת התורה כנ"ל:
וזה בחינת שבע שבתות, כי עקר הרצון וכסופין דקדשה שמזה נעשין נפשות, הוא בשבת, כי שבת הוא רצון וכסופין דקדשה, כמו שמתפללין, "באהבה וברצון הנחלתנו" ואז מתגלה רעוא דרעוין, רצון שברצונות. ועל-כן אז זוכין לנפש יתרה, כמו שכתוב, "כי בו שבת וינפש". ועקר הנפש יתרה זוכין בשבת על-ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה בבחינת כיון ששבת, וי אבדה נפש, שמתגעגעין אחר הנפש. ועל-ידי-זה זוכין לנפש היתרה כמו שכתב רבנו, זכרונו לברכה, עין שם ובדף מה), כי שבת כלול מכל הבחינות הנ"ל, כי שבת הוא בבחינת תקון הברית. כמו שכתוב, "ברית עולם ביני ובין בני ישראל". ואז הוא בחינת אמונה בשלמות, כי שבת מורה על חדוש העולם. כמו שמבאר במאמר הנ"ל). ואז זוכין לעשות נפשות על-ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה. וזהו בחינת הנפש היתרה שזוכין בשבת על-ידי השתוקקות וכסופין ורצון דקדשה, בחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות שמתגלה בשבת. ועל-ידי-זה זוכין שתהיה האכילה בבחינת לחם הפנים כנ"ל. ועל-כן עקר הלחם הפנים הוא בשבת, שאז עורכין ומסדרין את הלחם הפנים, כי בשבת נעשין כל הבחינות הנ"ל, שעל-ידי-זה זוכין ללחם הפנים כנ"ל: ועל-כן צריכין לספר שבע שבתות תמימות, כדי שיהיו נכללין כל שבעת ימי בראשית בשבת, שכל יום ויום יהיה נכלל בשבת, כדי שיקבל משבת בחינת הארת הרצון שהוא בחינת כסופין דקדשה, שעל-ידי-זה נעשין נפשות, שעל-ידי-זה עקר קבלת התורה כנ"ל:
וזה בחינת ארבעים ותשעה יום, כי על-ידי הכסופין דקדשה זוכין לבחינת לחם הפנים שהוא לחם חם, בחינת עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא החמה מנרתיקה כמבאר במאמר הנ"ל). ואז יתקים, "ואור החמה יהיה שבעתים", שהוא שבעה פעמים שבעה, שהוא בחינת שבעה שבועות של ספירת העמר שבהם משתוקקים ונכספים לה' יתברך, שעל-ידי-זה זוכין לאור החמה שבעתים וכו'. בחינת וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. מלאכי ג, כ), שכל זה זוכין על-ידי כסופין דקדשה שהוא בחינת ספירת העמר כנ"ל:
וזה בחינת אסור דם, כי הדם הוא הנפש. ועל-כן עקר יציאת מצרים היה על-ידי כסופין דקדשה כנ"ל, שעל-ידי-זה עושין נפשות דקדשה, ועל-ידי-זה עקר תקון הדמים שבזה היה תלוי עקר הגאלה, על-ידי תקון הדמים כידוע, בבחינת ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי. ועל-ידי כסופין דקדשה שעל-ידי-זה עושין נפשות, על-ידי-זה מזככין ומתקנין הדמים, כי הדם הוא הנפש ואז דם נעכר ונעשה חלב בכורות ו), שהוא בחינת נקדות הכסף, בחינת מחא חורתא ככספא. שמשם נמשך לבנונית הדמים בחינת דם נעכר ונעשה חלב. ועל-כן אסור לאכל דם, כי שם נפש הבהמיות שאי אפשר לאכלו כי אם כשמבררין ומזככין את הנפש מבהמה לאדם על-ידי כסופין דקדשה, שעל-ידי-זה נזדוגין האותיות והנקדות בבחינת זווגי הנפשות, שעל-ידי-זה דם נעכר ונעשה חלב, ואז דיקא נתברר הדם ונזדכך ונעשה ממנו חלב, ואז מתר באכילה, כי עקר תקון האכילה דקדשה של ישראל הוא על-ידי כסופין דקדשה, שעל-ידי-זה נעשין נפשות, שעל-ידי-זה זוכין שכל האכילה הוא בבחינת לחם הפנים שזה עקר תקון האכילה דקדשה. אבל הדם בעצמו אסור, כי הוא בחינת נפש הבהמיות שאסור לאכלו קדם שנתתקן ונתברר ונזדכך מדם לחלב, שזהו עקר בחינת פסח יציאת מצרים, שאז דם נעכר ונעשה חלב כידוע, שזה זוכין על-ידי כסופין דקדשה כנ"ל:
וזה בחינת מליחה והדחה, כי עקר תקון הנפש שהוא הדם הוא על-ידי כסופין דקדשה כנ"ל. וזה זוכין על-ידי תקון הברית דיקא כמבאר שם היטב), שעל-ידי שמירת הברית אזי חסד מתגלה, שהוא אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שעל-ידי-זה נעשין נפשות וכו'. ועל-ידי-זה נצטירין אותיות התורה לטוב וכו', עין שם. ושמירת הברית זהו בחינת מלח, בחינת ברית מלח עולם כמובא. ובשביל זה בעצמו נקרא הצדיק, שהוא בחינת שמירת הברית בשם "ברית מלח", על שם שזוכה על-ידי-זה לכסופין דקדשה, שעל-ידי-זה נעשין נפשות, כי כסופין דקדשה זה בחינת מלח שגורם צמאון בחינת צמאון הנפש, דהינו כסופין והשתוקקות דקדשה, שעל-ידי-זה נעשין נפשות. בחינת צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים תהלים סג), בחינת צמאה נפשי לאלקים וכו' תהלים מב) ועל-כן על-ידי המלח, שהוא בחינת ברית מלח, בחינת שמירת הברית, בחינת צמאון הנפש, כסופין דקדשה, על-ידי-זה מתקנין ומטהרין את הבשר מדם הבהמיות שהוא נפש הבהמיות בחינת כסופין דסטרא אחרא, כי על-ידי המלח שהוא בחינת שמירת הברית זוכין לכסופין דקדשה בחינת צמאון הנפש לה', שעל-ידי-זה עושין נפשות דקדשה ומכניעין ומבטלין ומוציאין נפשות וכסופין דסטרא אחרא שהוא בחינת דם הבהמיות, כי הצדיק בחינת ברית מלח הוא מפליט כל הדמים רעים שהם הנפשות והכסופין רעים, כי על-ידי ברית מלח זוכין לכסופין דקדשה צמאון הנפש לה', שעל-ידי-זה נעשין נפשות דקדשה כנ"ל: וזה בחינת ההדחה במים, כי הכסופין דקדשה הם בחינת חסד, שהוא בחינת אהבה והשתוקקות כנ"ל במאמר הנ"ל), ואזי מכניעין ומתקנין הדמים שהם הנפשות ונמתק הדם שהוא בחינת דין ונתהפך למים שהוא בחינת חסד, בבחינת גדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים כמו שפרש רש"י, בראשית ח), כי כסופין דקדשה לה' יתברך שזהו בחינת חסד, בחינת אהבה והשתוקקות, זהו בחינת מים, בבחינת איכה ב) שפכי כמים לבך נכח פני ה', שזהו בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שהלב כוסף לה' יתברך עד ששופך את לבו כמים נוכח פני ה'. ואז נתהפך לב האבן ללב בשר שהוא רך כמים בחינת תהלים קיד), ההפכי הצור אגם מים, הינו בחינת צור לבבי שנתהפך לב האבן למים, שנתרכך הלב בבחינת לב בשר עד ששופכין את לבם כמים לפני ה'. וכל זה זוכין על-ידי כסופין דקדשה שהם בחינת כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים וכו'. בחינת צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, כי אין מים אלא תורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ואי אפשר לזכות לתורה, דהינו לציר אותיות התורה לטוב כי אם על-ידי כסופין דקדשה, שעל-ידי-זה עושין נפשות שהם בחינת נקדות הכסף, ועל-ידי-זה מצירין אותיות התורה לטוב כנ"ל. נמצא, שעל-ידי הכסופין דקדשה, על-ידי-זה זוכין לתורה בחינת מים, ועל-ידי התורה בעצמה, שהיא בחינת מים, על-ידי-זה מכבין צמאון הנפש שבא על-ידי ברית מלח, כי הנפש צמאה מאד לה' יתברך ואי אפשר לכבות צמאון הנפש כי אם על-ידי המים והמים נעשין על-ידי הצמאון בעצמו, כי על-ידי הצמאון של הנפש, על-ידי-זה בעצמו נעשין נפשות בחינת נקדות ועל-ידי-זה נצטירין ונזדוגין אותיות התורה לטוב, ואזי זוכה להתגלות התורה שהוא בחינת מים, בחינת ההפכי הצור אגם מים; שיוצאין מימי התורה על-ידי השתוקקות הלב כנ"ל. ובאלו המים בעצמו שהם בחינת התגלות התורה שזוכין על-ידי צמאון הנפש, על-ידי כסופין דקדשה, באלו המים בעצמן מכבין צמאון הנפש, בבחינת הוי כל צמא לכו למים. ועין מעין זה בדברי רבנו במקום אחר לענין יסורים, חס ושלום, במאמר ויאמר בעז אל רות, סימן סה, עין שם), כי אי אפשר לכבות צמאון הנפש שצמא מאד לה' יתברך כי אם על-ידי התורה, שהוא בחינת מים. והתגלות התורה בחינת מים זוכין על-ידי הצמאון בעצמו שהוא בחינת כסופין דקדשה וכו' כנ"ל. וזה בחינת הדחת הבשר במים כי המלח זה בחינת ברית מלח בחינת צמאון הנפש, בחינת כסופין דקדשה שזה מפליט הדמים רעים, דם הבהמיות, נפש הבהמיות, דהינו כסופין ותאוות הבהמיות כנ"ל, כי על-ידי בחינת ברית מלח זוכין לכסופין דקדשה וכו' כנ"ל. ואחר כך מדיחין אותו במים שהם בחינת מימי החסד, בחינת המים שנתגלין על-ידי צמאון הנפש, על-ידי כסופין דקדשה, שעקר טהרת הנפש ותקונה להטהר לגמרי מן הדמים רעים, מנפש הבהמיות הוא על-ידי בחינת המים, בחינת התורה שזוכין על-ידי צמאון הנפש שזה עקר גמר הטהרה, כי התורה מטהרת את האדם, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, "כנחלים נטיו" במדבר כד, ו), מה נחלים מעלין את האדם מטמאה לטהרה, אף דברי תורה מעלין את האדם מטמאה לטהרה:
ועל-כן בשעת יציאת מצרים הכה אותם ה' יתברך מכה הראשונה בדם, שנתהפך להמצרים המים לדם, כי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין, כי המצרים הם בהפך, כי הם ערות הארץ, פגם הברית, כסופין דסטרא אחרא. ועל-כן אצלם תקף הדמים בחינת נפש הבהמיות בחינת תקף הדם שבחלל השמאלי, שמשם כל התאוות והכסופין רעים, ועל-כן אצלם נתהפך המים לדם, כי מים יש להם שני כחות, כמו שפרש רש"י על פסוק, "כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר", כשרצה להפרע מדור המבול הביא עליהם מבול מים, כשרוצה לתן פרנסה, נותן על-ידי המים. משל לנחתום וכו'. וזה בחינת מה שאיתא בזהר תרומה, מים אנון לשמאלא וכו', עין שם, שכלולים מימין ומשמאל, הינו כנ"ל, ועל-כן עקר סוף מפלתם היה על-ידי המים בקריעת ים סוף, כי הם נטבעו במי ים סוף. ולפני ישראל נבקעו המים, כי עקר יציאת מצרים היה על-ידי תקון הדמים כנ"ל, תקון הנפשות על-ידי כסופין דקדשה כנ"ל. ועל-ידי-זה נמשכין המים בבחינת חסד, כי נתהפך דם למים כנ"ל. שזהו בחינת דם נעכר ונעשה חלב. ולמצרים להפך, כי אפלו המים נתהפך אצלם לדם בחינת דין. ונוקמין בהם על-ידי שפגמו בהם, על-ידי כסופין רעים שהם בחינת תקף הדם, בחינת נפש הבהמיות כנ"ל. ועל-כן נתקרבו ישראל לה' יתברך על-ידי הזאה וטבילה, כי הזאת דם הקרבנות זה בחינת שמבררין הטוב שיש בדם הבהמיות, כי בכל מקום נתערב טוב. ועקר התקון הוא לברר הטוב שיש בדם הבהמיות בנפש הבהמיות. ואזי נתתקנין ונמתקין הדמים ונתהפך מדם למים. וזה בחינת טבילה במי מקוה, כי מימי המקוה מטהרין מכל הטמאות שהם בחינת טמאת מצרים, טמאת הדמים רעים שמשם כל הטמאות, דהינו בחינת כסופין רעים שמשם כל הטמאות על-ידי שהאדם כוסף ומשתוקק חס ושלום, לתאוות רעות. וצריך להכניע את תאוות לבו, להרגיל עצמו לכסף ולהשתוקק תמיד כסופין דקדשה לה' יתברך ולעבודתו וזה עקר הטהרה, כי על-ידי-זה נתהפך מדם למים וזה בחינת טהרת המקוה שהוא בחינת מימי החסד שנעשה מכסופין דקדשה כנ"ל, שזה מטהר מכל הטמאות כנ"ל. וזה בחינת המקוה של שבועות, כי שבועות הוא מתן תורה. ועקר קבלת התורה בשבועות זוכין על-ידי כסופין דקדשה, שמשתוקקין וכוספין לה' יתברך כל ימי הספירה, כי זה עקר בחינת ספירת העמר, בחינת השתוקקות וכסופין להשם יתברך כנ"ל, שעל-ידי-זה נטהרין מטמאת מצרים, מפגם הדמים, מפגם הנפשות כנ"ל, וזוכין לעשות נפשות דקדשה, שעל-ידי-זה מצירין אותיות התורה לטוב וזוכין לקבלת התורה בשבועות וכנ"ל. ועל-כן המקוה של שבועות הוא קדשה גבה ויקרה מאד מאד, כמו שאמר רבנו, זכרונו לברכה, במקום אחר סימן נו), כי אז נמשכין מימי החסד שהוא בחינת מקוה שזה בחינת התורה שנעשה על-ידי כסופין דקדשה כנ"ל:
וזה בחינת ל"ג בעמר, כי אז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא שהיה ביניהם מחלקת, כי רבי עקיבא ותלמידיו היו צריכין להמשיך ולגלות תורה בעולם, כי כל צדיק וצדיק הוא ממשיך ומגלה תורה בעולם, בפרט רבי עקיבא, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עליו; שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו וכו'. ועקר המשכת התורה הוא על-ידי החסד בחינת אהבה והשתוקקות דקדשה כנ"ל. ובהם היה מחלקת בחינת דינים, בחינת התגברות הדמים, על-כן לא היה באפשר שתתגלה התורה על ידם ומתו כלם מפסח עד עצרת. ובל"ג בעמר פסקו למות ואז הוא יום הלולא רבא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא היה גם כן מתלמידי רבי עקיבא והוא וחבריו היו התקון שלהם, כמובא. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יבמות סב', עמוד ב), והיה העולם חשך עד שבא רבי עקיבא ושנאה לרבותינו שבדרום, והם, רבי שמעון וכו' ורבי שמעון היה קשת הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שלא נראה קשת בימיו וכו'. ועל-כן זכה לכסופין דקדשה כנ"ל, שעל-ידי-זה מצירין אותיות התורה לטוב כנ"ל, שעל-ידי-זה עקר התגלות התורה כנ"ל. ועל-כן זכה רבי שמעון לגלות סתרי תורה בעולם, שלא נתגלה מכמה דורות, כי ליה יהבי רשותא וכו', כי עקר התגלות סתרי תורה הם על-ידי כסופין דקדשה, כי סתרי תורה שמשגין הצדיקים זה בחינת ארבע מאות שקל כסף דמתמן ירתי צדיקיא ת ארבע מאות) עלמין דכסופין וכו'. ועל-כן אי אפשר לזכות להם כי אם על-ידי כסופין דקדשה להשם יתברך, שזה זוכין על-ידי שמירת הברית, שעל-ידי-זה דיקא זוכין לסתרי תורה בחינת ת ארבע מאות) עלמין דכסופין וכו', ועל-ידי-זה המתיק ותקן תקף הדמים בחינת דינים שנתאחזו בתלמידי רבי עקיבא, כי זכה להוציא ולגלות מימי החסד שנתגלין על-ידי כסופין דקדשה כנ"ל. וזה בחינת ל"ג בעמר, בחינת מים, בחינת גלת עליות וגלת תחתיות, בחינת גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, בחינת ויגל את האבן מעל-פי הבאר, כי האבן גדולה על-פי הבאר, דהינו בחינת לב האבן שהיה מנח על-פי הבאר שעל-ידי-זה, על-ידי שאין האדם מסלק ממנו חס ושלום, לבו האבן, על-ידי-זה אינו יכול לשאב מים חיים מבאר העליון. ואי אפשר לגל את האבן מעל-פי הבאר כי אם על-ידי כסופין והשתוקקות דקדשה; לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד לה' יתברך ולעבודתו, ורבי שמעון בר יוחאי זכה לזה בחינת ויגל את האבן מעל-פי הבאר, כי זכה לגלות סתרי אורייתא היוצאים מבאר מים חיים. וזה בחינת ל"ג בעמר כנ"ל, בחינת ויגל את האבן וכו', בחינת גלת עליות וכו', בחינת "גל עיני" וכו' וכנ"ל: וזה שנתנו הקדמונים סימן שביום שחל פורים, יהיה ל"ג בעמר, והסימן, "פלג". כמו שמבאר בשלחן ערוך) בחינת פלג אלקים מלא מים וכנ"ל: וזה שאמר רבי שמעון בהתחלת האדרא, ה' שמעתי שמעך יראתי, תמן יאות הוי למדחל אנן בחביבותא תליא. 'תמן יאות הוי למדחל', כונתו על תלמידי רבי עקיבא שעליהם נאמר הפסוק הזה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. ומובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, סימן סא), הינו שעקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שהוא בחינת השתוקקות וכסופין, שעל-ידי-זה עקר המשכת התורה שהיו צריכין להמשיך מרבי עקיבא רבם שהיה בחינת התגלות התורה כנ"ל. ועל-כן אמר רבי שמעון בר יוחאי, אנן בחביבותא תליא, שאנו צריכין שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העקר. וכמובא בתלמידי הארי ז"ל שהזהירם האר"י ז"ל כמה וכמה פעמים שיהיה ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאלה על ידם, אך שנתקלקל על-ידי מעט המחלקת שנעשה בין החברים על-ידי נשותיהם כמבאר בשבחי האר"י ), כי עקר המשכת התורה הוא על-ידי אהבה וחסד שהוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שעל-ידי-זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב וכנ"ל: