ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מליחה א
התאמת הקריאה
על-פי התורה 'תפלה לחבקוק' סימן יט הנ"ל בהלכות טרפות הלכה א:
וזהו ענין מליחה, כמו שאמר רבנו, נרו יאיר, בבאור בסימן כג; שהמלח הוא בחינת ברית מלח עולם, שהוא ממתיק מרירותא דעלמא. ועל ידו נפלט הדמים רעים שהם בבחינת פגם הברית, כנזכר לעיל בהלכות חלב ודם הלכה ה. וזהו בחינת ההדחה במים, להכשיר הבשר על-ידי שמכניסין ושורין אותו בתוך המים, כי המים מטהרין אותו מכל הטמאות, בפרט מפגם הברית בבחינת מקוה מים. כי המקוה הוא תקון גדול מאד לפגם הברית. כי המקוה הוא סוד התעלמות בתוך המים כמובא שזה בחינת תקון הברית בבחינת זרעו של יוסף, שהם בבחינת דגים שבים שהמים מכסה עליהם ואין עין הרע של שבעים אמות שולט בהם כנ"ל. בהלכות בשר שנתעלם מן העין ב). ועל-כן מתקנין ומכשירין הבשר על-ידי המים כדי להעביר מעליו טמאת הדמים שהם בחינת פגם הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, משום דם בעין שעליו, שהוא עובר ונופל על-ידי המים שהם בחינת תקון הברית, בבחינת דגים שבים כנ"ל. וזה בחינת הדחה ראשונה והדחה אחרונה. כי הנפש שבחי שנפל ממדרגתו, ממדבר לחי כנ"ל צריך כמה תקונים תקון אחר תקון עד שיעלה ויתתקן בשלמות להשיבו לשרשו בבחינת תשובה, כי כל תקוני הבשר שעושים הם בחינת תקוני התשובה. כי כן צריכין לתקן הנפש שבחי להשיבו לשרשו שזה בחינת תשובה. ועל-כן מתחלה צריך לה שחיטה להכניע ולשבר רע הכולל כנ"ל, שזהו ראשית התשובה לסור מרע הנ"ל ולשברו, ואחר כך לפנות ולנקר את כל החלבים רעים וכל הגידין הנמצאים בעין, בתוכו, כדי שלא יהיה 'טובל ושרץ בידו'. על-כן אחר שסר מרע הכולל הנ"ל שהוא עקר ההתחלה והראשית אזי צריך לסור כל הרעות מקרבו. וזה נעשה בקל אחר השחיטה, כי עקר היגיעה והטרחא הוא השחיטה שהוא הכנעת הרע הנ"ל. שצריך אמן לזה ממחה ומחזק. ובדיקת הסכין ושאר הזהרות השחיטה כנ"ל. אבל אחר כך נעשה הנקור בנקל; שמנקרין ומוציאין משם שאר כל הרעות הנמצאין שם. ואזי זוכין לבחינת מקוה מים, שזה בחינת הדחה הראשונה ואחר כך צריך לשהות במלחו הנ"ל. ואז הוא גמר התקון שהוא הדחה האחרונה, כי הבא לטהר מסיעין לו, שאומרים לו המתן כמו שמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, סימן ו), כי אי אפשר לכנס בפעם אחד אל התשובה וצריך להמתין ולשהות ולסבל שפיכת דמים הרבה כדי להכניע הדם הרע שבחלל השמאלי שהתגבר על-ידי עוונותיו:
וזה בחינת השהיה שצריך לשהות במלחו ולהיות כבוש בתוך הציר בכלי מנקב בבחינת אומרים לו המתן הנ"ל, כדי להפקיע הדמים רעים שנבלעו בתוך הבשר, שנכנסו לעמק הגוף. ועל-כן אי אפשר לתקן הבשר במהירות, כי אי אפשר להכניסו בפעם אחת אל התשובה עד שישהה במלחו שהוא בחינת התקון, בחינת ברית מלח, כדי להמתיק מרירותו ולפלט כל הדמים כנ"ל. ועל-כן הוא בין שני הדחות שהם בחינת מקוה מים כנ"ל על-פי מה שמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל. ומבאר לעיל כמה פעמים; שבתחלת התשובה מעלין את האדם לבחינת מדרגה גדולה למעלה ממדרגתו ואחר כך מורידין אותו משם כדי להבחין ולהצטרף ולהזדכך, כי צריך לשוב ולעבר בכל אותן הדרכים שהיה שם בבחינת תשובת המשקל כנ"ל:
וזה בחינת הדחה ראשונה והדחה אחרונה שהם בבחינת מקוה מים כנ"ל, שהם עליה גדולה ותקון גדול מאד, שזה עקר בחינת התשובה כשזוכה לכנס לבחינת מקוה מים שהוא בחינת עלמא דאתי, בחינת תשובה כנ"ל. ובתחלה מעלין אותו מלמעלה למדרגה גדולה כנ"ל, לבחינת תשובה, בחינת מקוה מים כנ"ל וזהו בחינת הדחה ראשונה. ואף שכבר זכה לתכלית התקון שהוא בחינת מקוה כנ"ל, אחר כך מורידין אותו משם כדי שיצטרף ויזדכך כנ"ל בבחינת אומרים לו המתן כנ"ל. וזהו בחינת מה שהוא צריך לשהות במלחו זמן מסים, כדי להזדכך ולהצטרף ולפלט כל דמיו הרעים שנבלעו בתוכו כנ"ל. ואזי אחר כך זוכין שנית לגמר התקון באמת וזהו בחינת הדחה אחרונה, בחינת מקוה מים, שמכניסין אותו אחר כך כשזכה להזדכך, לפלט דמיו הרעים כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים שהיה בבחינת תשובה, בחינת יובל כמובא. ובתחלה העלה אותם למעלה ממדרגתם מאד כמובא. וזה בחינת מילה וטבילה שזכו בערב פסח שתכף אחר המילה שהכניעו הרע הכולל שזה בחינת מילה, אזי תכף זכו לבחינת יציאת מצרים שהוא בחינת תשובה שהיה אז למעלה ממדרגתם מאד כמובא:
וזהו בחינת המקוה מים שזכו אז בערב פסח מיד ואחר כך הורידם ממדרגתם וזה בחינת הספירה כמובא, שהוא כאשה המטהרת לבעלה, שהוא בחינת המתן, שצריך להמתין ולשהות כדי לטהר עצמו מדם נדות כנ"ל. ואז זכו לגמר התקון בשבועות. ואז זכו לכנס למקוה בחינת מקוה עליונה מאד, שהוא התקון וזה בחינת שני ההדחות, בחינת שני המקואות הנ"ל, שצריכין כדי להתתקן, הינו בתחלת התשובה ובסוף התשובה כנ"ל. ובאמצע הוא השהיה במלחו, שהוא בחינת המתן כנ"ל. כדי לפלט הדמים רעים כנ"ל. וכן מבאר במאמר המדבר מזה בסימן ו, לקוטי חלק א), שבחינת המתן הנ"ל, הוא בחינת שפיכת דמים, שצריכין לסבל כנ"ל, שאזי זוכין לבחינת תשובה שהוא בחינת אקיה כמו שמבאר שם). וזהו בחינת המקוה מים שהוא בחינת אקיה, כי מקוה בגמטריא קנ"א, כמובא וכנ"ל. וכבר מבאר בהלכות פסח הלכה א, שעל-כן שעור מליחה ח"י מינוטין, שזה בחינת תקון הברית, כדי לשוב אל החיים. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה; שהשעור הוא כדי הלוך מיל, כי המיל הוא אלפים אמה תחום שבת, שהוא בחינת גבול הקדשה כנזכר לעיל. בהלכות תחומין, הלכה א). וזהו השעור בעצמו של ח"י מינוטין, כי שם החיים. כמו שמבאר שם). ועל-כן צריך לשהות בתקון המליחה כשעור הזה, כדי לזכות לשוב לתוך גבול ותחום הקדשה, כדי לזכות לחיים בחינת צדיק חי עלמין, וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הצלי אין צריך מליחה, כי אש הוא התקון בבחינת כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר. והוא מכלה את הזהמא, אבל כשזוכין להתקשר להצדיק שהוא בחינת ברית מלח, ואזי מקבלין ממנו בחינת מלחא, בחינת תקונים להמתיק מרירותו ואז נצולין מן האש שהיו צריכין להצטרף חס ושלום, בבחינת תעבירו באש כנ"ל, כי מליח הרי הוא כרותח דצלי שנצלה באש, שעל-ידי בחינת המליחה שהוא בחינת התקשרות להצדיק כנ"ל. נזדככין יפה ונצולין מן האש ויוצאין זך ויפה ושלם בלי שום פגם וזוכין לתכלית התקון כנ"ל:
מליחה הלכה ב נכללת בהלכות חלב ודם הלכה ד, והלכה ג נכללת בהלכות דם הלכה א: