ליקוטי הלכות · יורה דעה א · שחיטה ג
התאמת הקריאה
על-פי המאמר תקעו, בספר הראשון, סימן יד, "להמשיך שלום בעולם", עין שם כל המאמר: והכלל, שצריכין להעלות הכבוד לשרשו, הינו ליראה וכו' והעלאת הכבוד הוא על-ידי תורת חסד וכו', כי על-ידי התורה מעוררין שרשי הנשמות שבמחשבה תחלה, ועל-ידי-זה מאירין זה לזה ומעוררין ומתנוצצין נשמות הפושעי ישראל, ועל-ידי-זה נתעוררין לתשובה, ועל-ידי-זה נבראין נשמות הגרים וכו', ועל-ידי שבאין הרחוקים מאד ומתקרבין לה' יתברך, שהם הבעלי תשובה וגרים, על-ידי-זה נתרומם ונתעלה כבודו יתברך, כי זה עקר כבודו, שהרחוקים יתקרבו אליו וכו'. ואין אדם זוכה לתורה אלא על-ידי שפלות וכו'. וכשמחזיר הכבוד לשרשו, הינו ליראה כנ"ל. ואז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום וכו', כי באתרא דאית דחילא, תמן תשתכח שלמתא זהר יתרו עט). כמו שנאמר תהלים לד, י), "כי אין מחסור ליראיו וכו'". ואז יכול להתפלל, כי התפלה במקום קרבן ובקרבן כתיב, "כל אשר בו מום לא יקרב" עין ויקרא כב, כ). וכשאין בו מום, הינו באתרא דאית דחילא, אזי יקרב לעבד עבודתו תמה וכו' עין שם כל זה היטב):
וזה בחינת שחיטה, כי עקר השחיטה הוא על-ידי בחינת יראה, שהוא בחינת החליף, שהוא בחינת גבורות, בבחינת ששים גבורים וכו' כלם אחוזי חרב וכו', שזהו בחינת יראה, כמו שכתב רבנו, זכרונו לברכה, שם בסוף המאמר על פסוק, "וגבורתך ידברו" תהלים קמה, יא), שהגבורה בחינת יראה. וזה בחינת חרב פיפיות, הינו החליף של השחיטה. ועל-כן צריך שיהיה החליף שלם מכל פגם, שלא יהיה בו שום חסרון ופגם כלל יורה דעה סימן יח סעיף ב), כי באתרא דאית דחילא, תמן תשתכח שלמתא זהר יתרו עט) כנ"ל, כמו שנאמר, "כי אין מחסור ליראיו" תהלים לד, י). ועל-כן צריך שיהיה החליף שלם בלי שום פגם, כדי שיהיה בבחינת יראה. שהוא בחינת שלמות בלי שום חסרון, כי אין מחסור ליראיו כנ"ל, כי השחיטה מכשרת הבשר לאכילת ישראל, ואכילת ישראל היא במקום קרבן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ברכות נה), שלחן מכפר כמזבח, ועל-כן אי אפשר שיכשר הבשר לאכילה כי אם על-ידי בחינת יראה, שהיא בחינת שלמות, שזה בחינת החליף השלם בלי שום פגם, ואז יכולין להכשיר הבשר לאכילת ישראל, שהוא בחינת קרבן, כמבאר במאמר הנ"ל. שעקר בחינת קרבן שהוא התפלה, הוא על-ידי היראה, שהוא בחינת שלמות בלי מום כנ"ל, כי כל אשר בו מום לא יקרב, כי האכילה הוא במקום קרבן. ועל-כן אסור לאכל קדם התפלה שלחן ערוך אורח חיים סימן פט סעיף ג), משום לא תאכלו על הדם ויקרא יט, כו), לא תאכלו קדם שתתפללו על דמכם, כי אחר שמתפלל על דמו, שזה בחינת קרבן, אז יכול לאכל ברכות י) בקדשה בבחינת קרבן:
נמצא, שהחליף של השחיטה הוא בחינת יראה ובאתרא דאית יראה תמן שלמתא, על-כן צריך שיהיה החליף שלם לגמרי בלי שום פגם וכנ"ל, ועל-כן צריך שיקבל השוחט את החליף השלם מן התלמיד חכם דיקא, כמו שאמרו רבותנו זכרונם לברכה, שהשוחט צריך להראות סכינו לחכם וכו', כי אי אפשר להשוחט שיזכה לחליף שלם בבחינת יראה שלם, שעל ידה נשלמין פגמי החליף כנ"ל, כי אם על-ידי החכם האמת שעוסק בתורה. ועל-ידי למוד תורתו בקדשה, על-ידי-זה מעורר שרשי נשמות ישראל וכו', ועל-ידי-זה עושה בעלי תשובה וגרים וכו', ועל-ידי-זה מעלה את הכבוד מזלותא דגלותא, ועל-ידי-זה משלים פגמי היראה וזוכה ליראה בשלמות ומשם נמשך שלמות החליף בלי שום חסרון ופגם חס ושלום כנ"ל. ועל-כן מכרח השוחט שיקבל את החליף השלם לשחט מן החכם האמת דיקא, כי עקר שלמות החליף, שהוא בחינת יראה, נעשה על-ידי העלאת הכבוד שעולה על-ידי תורת חסד של החכם האמת וכו' כנ"ל. וזה בחינת וזבחת כאשר צויתיך ע' דברים יב, כב), 'כאשר צויתיך' דיקא, שהוא כלליות התורה והמצוות, הינו כפי עסק התורה של החכם האמת, כן זוכין לחליף שלם, שהוא בחינת יראה, שעל ידו הזביחה והשחיטה כנ"ל. וזה בחינת חמש הלכות שחיטה שלחן ערוך יורה דעה סימן כג, סעיף א) כנגד חמשה חמשי תורה, שהוא כלליות התורה, שעל-ידי-זה עקר הזביחה, על-ידי כלליות התורה, שכלולה מנשמות ישראל, שעל-ידי-זה עולה הכבוד ונשלם היראה שהוא בחינת שלמות החליף בלי פגם כנ"ל, ועל-כן גם השוחט בעצמו צריך שיהיה לו חלק בתורה. ועל-כן שחיטת מומר ועכו"ם, נבלה, אפלו אחרים רואין אותו ששוחט כהגן, ואפלו אינו עובד עבודה זרה, כי גם השחיטה בעצמה היא בבחינה הנ"ל. בבחינת העלאת הכבוד לשרש היראה שהוא בחינת החליף. כי עקר השחיטה הוא להעלות הנפשות המגלגלות בבהמות וחיות ועופות. ואלו הנפשות הם בחינת נפשות ישראל שנפלו על-ידי פגמיהם וחטאיהם עד שנתגלגלו בבהמות וכו'. והם מנחים בזלותא דגלותא בבהמות וכו'. ועל-ידי השחיטה מעלין אותם משם. ועל-כן צריך שיהיה להשוחט חלק בתורה, וצריכין להדר מאד אחר שוחט כשר וירא שמים, כי כל מה שהוא איש כשר ביותר, יש לו חלק בתורה ביותר, כי עקר השחיטה, דהינו להעלות הנפשות מזלותא דגלותא הוא על-ידי התורה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל שישנו בתורת זביחה, הוא ראוי לשחט. בתורת זביחה דיקא, כי צריך שיהיה לו חלק בתורה, כדי שיהיה לו כח לברר ולהעלות הנפשות שהוא בחינת העלאת הכבוד לשרשו, הינו ליראה שהוא בחינת החליף, שהוא בחינת יראה בשלמות וכו' כנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין לבדק את החליף גם לאחר השחיטה יורה דעה סימן יח, סעיף יב), כי על-ידי השחיטה ראוי שיהיה נשלם החליף יותר, כי אז עושין הנפשות שהם בחינת חלקי הכבוד, שעל-ידי-זה נשלם היראה שהוא בחינת החליף, אך אלו הנפשות הנפולות והמגלגלות הם בבחינת פלגא כמבאר במאמר הנ"ל), כי יש להם מניעות רבות וצריך לסבל להם יגיעות רבות קדם שעולין אל הקדשה, כי הבגדים הצואים שהלבישו, הם מונעים אותם ומפסיקים בינם לבין הקדשה וכו', עין שם. ובשביל זה מחמירין מאד בשחיטה וכל ספק בשחיטה טרפה, כי צריכין יגיעות גדולות להעלות אלו הנפשות שנתגלגלו בבהמות וכו', שזה בחינת בגדים צואים שהלבישו עליהם, וצריכין להפשיט מהם הבגדים הצואים, דהינו להעלותם ולבררם מגופי הבהמות וכו', וצריכין לזה יגיעות רבות, כי יש להם מניעות רבות כנ"ל. וזה בעצמו בחינת שצריכין יגיעה גדולה שתהיה השחיטה בכשרות כראוי, שלא יתגברו המונעים להעלות הנפשות שהם פוסלים את השחיטה, חס ושלום, ועל-כן כל ספק בשחיטה פסולה, ועל-כן צריכין לבדק החליף אחר השחיטה ואם נמצא בו פגם פסולה, כי חישינן שמא בעור נפגמה יו"ד שם ס"א), הינו שמא נפגם החליף על-ידי עור הבהמה והעוף, שהם בחינת בגדים צואים שמהם כל המניעות וכו' כנ"ל. ועל-כן אפלו בעוף חישינן שמא בעור אפגם, אף-על-פי שהוא דבר רחוק, אך הוא כנ"ל:
ועל-כן השחיטה במקום הצואר דוקא, במקום המשכת הצואר, כמבאר ביורה דעה, זה בחינת ומשכיה דצואריה, הנאמר במאמר הנ"ל, שהוא מרמז על גדלות, בחינת ידברו בצואר עתק תהלים עה, ו) כמו שמבאר שם, עין שם), ושם עקר השחיטה, לשחט ולהכניע בחינת משיכת הצואר שהוא בחינת גדלות, כי עקר העלאת הנפש הוא על-ידי בטול הגאוה כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), כי באמת עקר נפילת הנפש, חס ושלום, הוא על-ידי גדלות, שמשם עקר כל הנפילות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה, במקום אחר, שעקר הנפילה על-ידי גדלות, כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל, כי ה' יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו" ישעיה ו, ג), אך כשיש לו גדלות אז אין אני והוא יכולין לדור וכו'. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, סוטה ד). נמצא, שכל הנפילות הם על-ידי גדלות. ועל-כן אלו הנפשות שנפלו כל כך עד שנתגלגלו בחי, ועקר נפילתם היה על-ידי גדלות כנ"ל. ועקר תקון כל הנפשות הוא על-ידי ענוה שזה עקר תחית המתים ותענוג עולם הבא, כמו שפרש רבנו, זכרונו לברכה במקום אחר סימן עב בלקוטי תנינא) בחינת הקיצו ורננו שכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו', עין שם). ועל-כן השחיטה שהוא בשביל תקון ועלית הנפש, על-כן היא במקום המשכת הצואר, להכניע ולבטל את הגדלות, שהיא בחינת משכיה דצואריה וכו' כנ"ל:
וזה בחינת כסוי דם בעפר יורה דעה סימן כח) זה בחינת שפלות בחינת עפר ואפר, שאמר אברהם אבינו, בחינת שפלות שעל-ידי-זה זכו ישראל ל'עפר כסוי', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר תקון הנפש על-ידי שפלות כנ"ל:
וזה בחינת שהיה בשחיטה שפסולה יורה דעה סימן כג). וכן דרסה אסורה שם סימן כד), כי השחיטה צריכה שתהיה בשלמות ובזריזות בלי הפסק, כי מחמת שהבגדים צואים שמהם כל המניעות מתגברים ומונעים מאד, על-כן אסור לעשות שום שהיה והפסק כדי שלא יתגברו המונעים שהם הבגדים צואים, חס ושלום, כי הם עלולים למנע ולקלקל כנ"ל. ועל-כן צריכה השחיטה שתהיה בזריזות גדול בלי שום שהיה אפלו במשהו. אך אף-על-פי-כן דרסה פסולה, כי אף-על-פי, שצריכין להזדרז בשחיטה מאד, דהינו בחינת כשרוצין להעלות הנפש, להפשיטה מן הבגדים צואים כנ"ל, אף-על-פי כן אי אפשר שתהיה בבחינת דרסה, כי בהכרח לסבל היגיעות והמניעות, לעבר ולילך דרך כל המניעות עד שנפשיט מעליו כל הבגדים הצואים, שהם המונעים ואי אפשר להכניעם בפעם אחד בבחינת דרסה כמבאר במקום אחר): וזה בחינת חלדה יורה דעה סימן כד), שהשחיטה צריכה שתהיה מפרעת ומגלה לגמרי, שלא יחליד הסכין תחת העור או בין סימן לסימן, שלא יפסיקו הבגדים הצואים למעלה מן הסכין, שזהו בחינת המונעים והמפסיקים של הבגדים הצואים שהם בחינת עור הבהמה כנ"ל, כי עקר השחיטה על-ידי בחינת היראה כנ"ל והיראה הוא בחינת פיתחא עלאה, ועל-כן צריכין שיהיה פתח השחיטה פתוח לגמרי בלי שום מונע והפסק:
וזה בחינת שחיטת הסימנין ברבן יורה דעה סימן כא, סעיף א), כי הנפשות קודם התקון הם בחינת פלגא כמו שמבאר שם) ועל-כן עקר תקונם על-ידי שעולין אל היראה שהוא בחינת שלמות, כי עקר תקון שלהם להעלותם מבחינת פלגא וחסרון לבחינת יראה שלם. ועל-כן השחיטה ברב הסימנים, כי הנפשות הנפולות הם בחינת הנפשות העשוקות בתיקלא, כידוע, והתיקלא הוא בבחינת פלגא, כי מערב טוב ורע חציו טוב וכו' וזהו בחינת תיקלא שעומד על המשקל ואינו נוטה לכאן ולכאן, כי חציו טוב וכו'. והכל הולך אחר המכריע, ועל-כן האדם נדון אחר רבו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי תכף כשמכריע מעט כחוט השערה לכף זכות, אזי נכללת בטוב ונעשה כלו טוב. וזה בחינת וסביביו נשערה מאד, 'וסביביו', זה בחינת תיקלא הנ"ל, שהוא בחינת נגה כידוע משנת חסידים מסכת ההרכבה, לקוטי מוהר"ן לט), בחינת נגה לו סביב יחזקאל א, ד, כז), שם הכל תלוי בחוט השערה, בחינת נשערה מאד כנ"ל. ועל-כן השחיטה ברבו, כי על-ידי חוט השערה, המשלים את הרב, על-ידי-זה יוצאין הנפשות מבחינת פלגא הנ"ל, מבחינת התיקלא הנ"ל, כי נכרעין לכף זכות על-ידי הרב, ואז נכללין בסטרא דטוב בבחינת יראה שלם שהוא בחינת החליף השלם כנ"ל:
ועל-כן אמרו רבותנו זכרונם לברכה, עם הארץ לא יאכל בשר, כי אי אפשר לאכל בשר כי אם על-ידי עסק התורה, שעל-ידי-זה יכולין להעלות הנפשות מזילותא דגלותא כנ"ל: