ליקוטי הלכות · יורה דעה א · כלי היין א
התאמת הקריאה
על-פי המאמר "וביום הבכורים", ואת הערבים צויתי לכלכלך וכו' בלקוטי תנינא סימן ד), עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו.
והכלל; שעקר היראה נעשה על-ידי הרצון, על-ידי שיודעים שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד ואין שוב חיוב הטבע כלל וכו'. ועקר הרצון נתגלה על-ידי שלש רגלים. בבחינת מקרא קדש, שיום טוב קדש קורא ומגלה את הרצון וכו'. אך יש חיות רעות וכו' שהם חכמי הטבע שהם מתגברים כנגד התגלות הרצון וכו'. והכנעתם על-ידי חכמי הדור האמתיים שהם מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון, שהוא בחינת מצח הרצון, בחינת רצון שברצונות, שהוא בחינת הסתלקות משה בשבת במנחה וכו', אך כנגד זה יש בחינת מצח הנחש וכו' שהוא שרש חכמת הטבע וכו', אך עקר יניקת מצח הנחש הוא מזקני הדור שאין בהם שלמות, כי כל מה שהאדם מזקין, כל מה שנתוסף ובא לו יום מימי חייו הוא צריך להוסיף בו קדשה ודעת בחינת ויקרא ה' לאור יום, שכל יום ויום שבא אחר כך צריך שיאיר ביותר. ועל-ידי זקני הדור שאין בהם שלמות מנפילת ימיהם, משם יונק מצח הנחש וכו'. ועל-ידי צדקה מכניעין מצח הנחש, כי על-ידי צדקה מעלין ומתקנין פגם נפילת הימים של זקנים הנ"ל, שאין בהם שלמות בבחינת שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו וכו'. ואזי מכניעין מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, ואזי נתגלה ונשמע קול הקריאה של יום טוב שקורא ומגלה את הרצון. ועל-ידי התגלות הרצון נעשה יראה כנ"ל, בבחינת רצון יראיו יעשה וכו'. ועל-ידי היראה נעשה חקיקה וצינור לקבל את החסד בבחינת ומחקק מבין רגליו וכו'. ועל-ידי השפעת החסד אזי אין צריכין לעשות שום עבודה ועסק בשביל פרנסה, כי מתקים העולם בחסדו, בבחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו וכו', עין שם כל זה היטב היטב:
וזה בחינת אסור יין נסך ואסור כלי היין של עכו"ם, כי היין הוא בחינת גבורות כידוע, שהוא בחינת יראה, בבחינת אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם. ודם הוא בחינת גבורות שהוא בחינת יראה, וכמו שנאמר, "גבורים לשתות יין". ועל-כן היין כלול משתי בחינות, כי יש בחינת יין המשמח, בבחינת יין ישמח לבב וכו'. ויש בחינת יין המשכר. ועקר החלוק הוא לפי בחינת הכלי המקבל את היין כמו שנראה בחוש, בגשמיות, כי יש אחד שהוא יכול לשתות ואזי היין משמח אותו, אבל יש אחד שאינו יכול לשתות ואזי היין משכרו ומערבב דעתו. וכל זה מחמת שאין לו כלי לקבלו. כמו כן ברוחניות עקר תקון היין שיהיה בקדשה הוא לפי בחינת הכלי המקבלו, כי היין הוא בחינת יראה, בחינת גבורות ודינים. ומי שלבו שלם עם ה' ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אזי הוא בשמחה תמיד ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם בבחינת אל תירא מפחד פתאם וכו', כי מאחר שהכל רק ברצונו יתברך, אם כן אין לו להתירא משום דבר, כי מי יוכל לעשות לו דבר גדול או דבר קטן בלי רצונו יתברך, חס ושלום, כמו שנאמר, "ה' לי לא אירא וכו'". ועל-כן הוא שמח תמיד. ואפלו אם לפעמים באין עליו איזה יסורים, חס ושלום, הוא בודאי רק לטובה, אף-על-פי-כן מאחר שיודע שהכל ברצונו יתברך לבד, הוא יכול לשמח עצמו תמיד, כי כונת השם יתברך שמביא עליו איזה יסורין, חס ושלום, הוא בודאי רק לטובה, אם להזכירו שישוב, אם למרק עוונותיו. ואם כן כל היסורין, חס ושלום, הם טובות גדולות. ועל-כן הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי יודע שה' יתברך מלא רחמים וכונתו יתברך בודאי לטובה ולא לעולם יריב וכו', ובודאי ישיב ה' וירחמהו וייטיב אחריתו והיסורים יתהפכו לו לטובה גדולה לעולמי עד ולנצח נצחים. ועל-כן הוא בשמחה תמיד, אבל מי שנוטה, חס ושלום, מאמונה וטועה, חס ושלום, בכפירות של חכמי הטבע, וסובר שיש טבע, חס ושלום, אזי אין לו שום חיים כלל, כי כל ימיו כעס ומכאובות וכל ימי רשע הוא מתחולל וכו' בשלום שודד יבואנו, כי מתירא פן יבוא עליו שבר פתאם וכשבא עליו איזה צרה או יסורין אין לו למי לפנות להושע. ועל-כן הוא מלא צער ויסורין ופחדים ועצבות תמיד ואין לו שום חיים כלל. וכמבאר כל זה בשיחותיו הקדושים של רבנו זכרונו לברכה, וקצתם נדפסו בספר המעשיות, עין שם. נמצא, שמי שיש לו אמונה שלמה ברצון, שיודע שהכל ברצונו יתברך, אזי זוכה לשמחה גדולה על-ידי היראה הנעשה על-ידי הרצון בבחינת וגילו ברעדה, כי כל היראות והפחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם כלם נתהפכין לשמחה גדולה, כי על-ידי-זה הוא חוזר לה' יתברך ויודע שהכל לטובה כנ"ל. וכמבאר שם במאמר הנ"ל, שזה בחינת שמחת יום טוב על-ידי התגלות הרצון בבחינת ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו וכו'. וכמו שנאמר, "ויאמר אדם אך פרי לצדיק וכו'", אבל הרשע הנוטה לחכמת הטבע, חס ושלום, הוא בחינת קצר ימים ושבע רגז, כמבאר שם, כי הוא שבע רגז ממש, כי כל ימיו כעס ומכאובות, כי אין לו שום חיים ושמחה כלל כנ"ל:
וזה בחינת יין המשמח ויין המשכר והכל תלוי בשלמות אמונה, דהינו להאמין שהכל ברצונו יתברך כנ"ל, שאז היין שהוא בחינת גבורות, בחינת יראה, הוא בחינת יין המשמח כנ"ל, כי כשיש לו אמונה שלמה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אזי נתוסף לו שמחה גדולה על-ידי היראה, כי יודע שכונת ה' יתברך היא בודאי לטובה. וזה בחינת יראת ה' תוסיף ימים, שהיראה מוספת לו חיים ואריכות ימים, כי הא בהא תליא, הינו, כי על-ידי התגלות הרצון שנמשך מזקנים שבקדשה, כמבאר שם, על-ידי-זה נעשה יראה כנ"ל. וכן להפך התגלות הרצון נמשך על-ידי היראה, כי כשבא עליו יראה על-ידי התגלות הרצון, שאז יודע שהכל ברצונו יתברך, ואז יש לו יראה ממנו יתברך בבחינת ויירא ויצר, כמו שנאמר שם. ועל-ידי היראה שמתירא ממנו יתברך, על-ידי-זה הוא חוזר לה' יתברך ושב בתשובה שלמה. וכל מה שמתקרב יותר לה' יתברך נתגלה לו ביותר התגלות הרצון, שזהו בחינת יראת ה' תוסיף ימים, דהינו בחינת זקן שבקדשה שהיא בחינת אריכת ימים, שמאריך ימיו בתוספות קדשה בכל פעם, שעל-ידי-זה עקר התגלות הרצון כמבאר שם, עין שם. ועל-כן על-ידי-זה זוכה לשמחה, כי על-ידי התגלות הרצון נעשה שמחה, שזהו בחינת שמחת יום טוב כנ"ל. נמצא, שיראה דקדשה אפלו יראת הענש הוא בחינת שמחה, כי אפלו יראת הענש הוא גם כן טובה מאד, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, במקום אחר, כי מאחר שמאמין שהכל ברצונו יתברך ומתירא מה' יתברך שלא יענישהו, חס ושלום, על-ידי מעשיו הרעים זאת היראה טובה מאד, כי על-ידי-זה חוזר לה' יתברך. ועל כל פנים איך שהוא על כל פנים היסורין והענשים, חס ושלום, ממרקין עוונותיו, וגם אפלו אם אינו זוכה להתגבר לשוב בתשובה שלמה באמת על-ידי היסורים, חס ושלום, על כל פנים יש לו בודאי כמה וכמה הרהורי תשובה על-ידי היראה מהיסורים, חס ושלום, ועל-כן אפלו על-ידי יראת הענש זוכין לשמחה גדולה, מאחר שיודע שהכל ברצונו יתברך כנ"ל. וזה בחינת יין המשמח, כי יין הוא בחינת יראה וגבורות שזוכין על-ידי-זה לשמחה, כשזוכה לאמונה שלמה וכו' כנ"ל, אבל כשנוגע עכו"ם בהיין, אזי תכף נעשה יין נסך ואסור לישראל, כי יין שנגע בו עכו"ם זה בחינת שהעכו"ם שהם בחינת כפירות וחכמי הטבע שהם נוגעים בהיין, חס ושלום, דהינו בהיראות והפחדים, אזי תכף נפגם היין, שהוא בחינת היראה, כי מטילין פגם על-ידי נגיעתם בו, כי סתם מחשבתן לעכו"ם. ואפלו עכשיו שאינם עובדים עבודה זרה ממש, אף-על-פי-כן הם מלאים כפירות של חכמי הטבע, שהם כרוכים אחריהם תמיד, וכל הכפירות הם בבחינת עבודה זרה, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה, במקום אחר, והם מטילין פגם, חס ושלום, בהיראה והפחדים שהוא בחינת יין, כי אינם תלויין הכל ברצון רק בטבע, חס ושלום, ואזי היין, שהוא בחינת יראה, הוא בחינת יין המשכר, כי זה הוא שכרות ממש שמרמז על כל הצרות והיסורים, כמו שנאמר, "שכרת ולא מיין". כי אז הוא עקר התגברות הפחד והצער, בבחינת כל ימי רשע הוא מתחולל, כי כשאינו מאמין, חס ושלום, ברצון, אזי הוא מלא יראה ופחד קשה תמיד וכל ימיו צער ומכאובות, כי אין לו שום חיים כלל, כי כשבא עליו צרות אין לו למי לפנות להושע ואין לו שום נחמה ושעשוע על הצער והפחדים שלו כמבאר, בדברי רבנו, זכרונו לברכה, ועל-כן אין היין, שהוא בחינת יראה, משמח אותו כלל, אדרבא, משכר ומערבב דעתו. וזה עקר בחינת שכרות וטרוף הדעת, דהינו כשנתערבב דעתו ותולה בטבע, חס ושלום, ועל-כן נפגם היין שהוא בחינת יראה בנגיעת העכו"ם, כי נעשה יין נסך שהוא בחינת עבודה זרה, בחינת כפירות, כי סתם מחשבתן לעכו"ם, דהינו כפירות של חכמי הטבע ועל-ידי-זה נפגם היין שהוא בחינת יראה, ונעשה בבחינת יין המשכר כנ"ל:
ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה מגלה טז, עמוד ב); שיוסף שלח ליעקב יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. 'דעת זקנים' דיקא, כי אין מי שיוכל לשתות יין בקדשה כי אם זקנים דקדשה, שעל ידם עקר התגלות הרצון כנ"ל, שעל-ידי-זה נעשה היראה שהוא בחינת יין המשמח. ואז היין בקדשה כנ"ל:
ועל-כן בשבת ושלש רגלים שאז הוא עקר התגלות הרצון כמבאר במאמר הנ"ל; שעקר התגלות הוא ביום טוב. והתגלות הרצון של יום טוב נמשך מבחינת מצח הרצון, רעוא דרעוין, עין שם, שזה מתגלה בשבת במנחה וכו', כי יום טוב מקבל משבת, כמבאר במקום אחר מזה. נמצא, שעקר התגלות הרצון הוא בשבת ויום טוב. ועל-כן אז בשבת ויום טוב, אז הוא עקר הזמן שיכולין לשתות יין בקדשה בבחינת יין המשמח, כי הם ימי שמחה, כי אז הוא התגלות הרצון, שעל-ידי-זה עקר התגלות היראה שהוא בחינת יין המשמח כנ"ל:
וזה בחינת כלי היין שצריכין לשמר את היין מכלים של עכו"ם, כי עקר קדשת היין על-ידי שיתקבל בכלי טוב כנ"ל. ועל-כן עקר שתית היין בקדשה הוא רק בכוס של ברכה. 'כוס' של ברכה דיקא ולא אמרו 'יין' של ברכה, רק נתנו עקר המעלה להכוס וקראו אותו "כוס של ברכה", כי עקר קדשת היין תלוי בקדשת הכוס, ועל-כן קראוהו רבותינו זכרונם לברכה, כוס של ברכה, 'כוס' דיקא, כי הכל תלוי בהכלי המקבל את היין שהוא בחינת יראה, כי כוס בגימטריא אלקים כידוע. ואלקים בגימטריא הטבע כידוע. וזה עקר הקדשה כשיודעין שאין שום טבע בעולם כלל, כי הטבע בעצמה הוא מה' יתברך אשר הוא מנהיג לפעמים העולם באיזה טבע בשביל לנסות בני האדם כדי שיהיה בחירה בעולם, וכדי להראות שהטבע בידו. על-כן הוא משנה הטבע כמה פעמים כאשר כבר ראינו אותותיו ומופתיו הנוראים בכל הימים טובים שהם זכר ליציאת מצרים וכו' כנ"ל, אבל באמת גם הטבע בעצמה הוא השגחתו יתברך, כי הכל ממנו יתברך לבד, כי הטבע בגימטריא אלקים, כי הטבע בעצמו מאת האלקים חיים ומלך עולם. וזה בחינת כוס של ברכה ואז היין בקדשה בבחינת יין המשמח כנ"ל, שזה תלוי כשהכלי המקבל את היין הוא בשלמות ועקר שלמות הכלי הוא על-ידי אמונה כנ"ל, כי כוס של ברכה בא תמיד במקום שיש התגלות הרצון, דהינו בשבת ויום טוב שאז מקדשין על היין ומגלין על הכוס יין דיקא קדשת שבת ויום טוב שהוא התגלות הרצון כנ"ל, כי עקר קדשת שבת ויום טוב, שהוא התגלות הרצון ממשיכין על-ידי הקדוש על היין ואז מגלין הרצון בבחינת מקרא קדש זכר ליציאת מצרים, שאומרים בקדוש על הכוס:
וזה בחינת כוס של ברכת המזון, בחינת ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. נמצא, שעקר ברכת המזון הוא לברך את ה' על ארץ ישראל שנתן לנו, ועקר קדשת ארץ ישראל הוא על-ידי התגלות הרצון, כמבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה, כמה פעמים. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה; שבשביל זה פתח את התורה בבראשית, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא, שעקר קדשת ארץ ישראל על-ידי שנתגלה שהכל ברצונו יתברך. ועל-כן כל העשר קדשות הם בארץ ישראל, כי זה עקר הקדשה, שנתגלה שהכל ברצונו יתברך. ובית המקדש שקדוש ביותר שם התגלות הרצון ביותר ועל-כן מביאין שם כל הקרבנות, שנאמר בהם "לרצון וכו'". וזה בחינת כי רצו עבדיך את אבניה וכו', כי הם בבחינת התגלות הרצון כנ"ל. ואבן שתיה היא קדש קדשים זה בחינת שרש הרצון, רצון שברצונות. ועל-כן שם אין מי שיוכל לכנס כי אם הכהן הגדול ביום הכפורים, כי הכהן הגדול זוכה לבחינת מצח הרצון, בבחינת והיה על מצחו לרצון, כמו שמבאר שם, שזהו בחינת רצון שברצונות. ועל-כן בכל השלש רגלים מחיבים להראות לפני ה', כמו שנאמר, "שלש פעמים בשנה וכו' את פני ה'". 'פני ה'' זה בחינת רצון שהוא בחינת פנים, כמו שמבאר שם. וזה צריכין ברגלים דוקא, שאז הוא התגלות הרצון. ועל-כן צריכין להראות אז בבית המקדש, ששם התגלות הרצון כנ"ל:
כי כוס של ברכה הוא בחינת צדקה שעל ידו עקר התגלות הרצון, כמו שמבאר שם בבחינת טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, שזה נאמר על כוס של ברכה, כי באמת בכל מקום שבא כוס של ברכה שם צריכין ביותר להיות טוב עין, לתן מלחמו לדל, דהינו צדקה, כי בשבת ויום טוב מביאין כוס של ברכה בשביל קדוש, להמשיך קדשת שבת ויום טוב על-ידי הכוס יין. ובשבת ויום טוב צריכין להרבות בצדקה, כי בשבת עקר הארת ושלמות של כל הצדקה בבחינת שמש בשבת צדקה לעניים, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר סימן לא לקוטי חלק א). וביום טוב צריכין בודאי להרבות בצדקה, כי זה עקר שמחת יום טוב, כמבאר בתורה כמה פעמים, בכל מקום שמזכיר שמחת יום טוב, מזכיר שם נדבת לבו לצדקה, כמו שנאמר, "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובניך וכו' והגר והיתום והאלמנה וכו'", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך, כי באמת עקר שמחת יום טוב על-ידי התגלות הרצון, שזה נתגלה על-ידי הצדקה דיקא כנ"ל. וכמבאר היטב במאמר הנ"ל בבחינת שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו. וזה שנסמך לשם במקרא הסמוך, תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על ימי הרגלים וכו' הינו כנ"ל, כי עקר קדשת הרגלים, דהינו שמחת יום טוב הוא על-ידי הצדקה, בחינת שלח לחמך וכו' הנ"ל. נמצא, כשמביאין כוס של ברכה בשביל קדוש בשבת ויום טוב להמשיך קדשת ושמחת יום טוב על-ידי-זה, אזי הוא בחינת טוב עין וכו', כי אז הוא זמן הצדקה ונדבת לב כנ"ל, שעל-ידי-זה המשכת קדשת יום טוב כנ"ל. וכמו שנוהגין כל ישראל ברגלים, שמרבין בצדקה ושולחין לעניים נדבת לבם הטוב, כי אי אפשר לקבל קדשת ושמחת יום טוב כי אם על-ידי הצדקה, שעל-ידי-זה זוכין שיתגלה הרצון, שזה עקר קדשת ושמחת יום טוב כנ"ל: וכן בברכת המזון שאז מביאין כוס של ברכה בסעדה, ומכל סעדה צריכין לתן חלק לעני, כמבאר בספרים. וזה עקר שלמות של הכוס של ברכה שאין נותנין אותו אלא לטוב עין, בחינת טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל. כי עקר הוא הצדקה, שעל-ידי-זה נתגלה הרצון ואזי הכוס מלא ברכת ה', כי אז היין בקדשה, כי על-ידי הרצון נעשה יראה דקדשה שהוא בחינת שמחה, בחינת יין המשמח כנ"ל. ועל-כן צריכין לשמר את היין מכלי עכו"ם, כי היין נפגם על-ידי כלי עכו"ם שהם תועים ונבוכים בחכמת הטבע, שעל-ידי-זה היראה שלהם פגום וזה עקר היראה רעה רצועה בישא, כי כל מי שזוכה לאמונה שהכל ברצונו יתברך, אזי אפלו יראת הענש טוב, ואדרבא, צריכין דוקא יראת הענש ואי אפשר להתקרב לה' יתברך כי אם על-ידי יראת הענש, כמו שכתב רבנו, זכרונו לברכה וכנ"ל, אבל כשטועה, חס ושלום, בחכמת הטבע כנ"ל, אזי כל היראות שלו הם יראות רעות, שהם דין גמור הקשה בחינת יין המשכר, כי אין לדין הזה שום המתקה, כי אין לו שום נחמה על הצער והיראה והפחד שלו וכו' כנ"ל. ועל-כן היין, שהוא בחינת יראה וגבורות, נפגם כשנכנס בכלי העכו"ם, כי תכף כשנכנס בכליהם שהם פגומים מחמת חכמת הטבע, על-כן נעשה היין בבחינת יין המשכר, בבחינת דין קשה וגמור, וכששותין זה היין, חס ושלום, הנאסר על-ידי כלי העכו"ם כאלו עובד עבודה זרה, כי מתגברין בו הכפירות של חכמת הטבע ביותר, כי היין שלהם נמשך משם. שזה עקר טרוף וערבוב הדעת כשנפגם האמונה על-ידי חכמת הטבע, חס ושלום, שזהו בחינת יין המשכר כנ"ל. ועל-כן כל פרענותם נקרא בשם "יין תרעלה". ופרש רש"י לשון אטם, שאוטם ומטמטם את לבם, כי זה עקר ענשם, מחמת שטעו מאמונה הקדושה והלכו אחר חכמת הטבע, על-כן ה' יתברך יביא עליהם ענשם הקשה, וענשם הוא בחינת יין תרעלה שאוטם את לבם, כי נתבלבל דעתם על-ידי הענש והפחדים ביותר, כי אין להם למי לפנות ואין להם שום נחמה כנ"ל, כמו שנאמר, "ונבט לארץ והנה חשך וכו'". וזה בחינת כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, כי עקר הענש הוא בבחינת יין המשכר, בחינת כוס התרעלה, חס ושלום, כנ"ל, ועקר על-ידי פגם חכמת הטבע, כי כל זמן שיודע שהכל מה' יתברך אין שום צער ויסורים בעולם כלל, רק כלו טוב, כמבאר מזה בדברי רבנו, זכרונו לברכה, בכמה מקומות. ועל-כן הקבול שכר של צדיקים שהאמינו בה' תמיד נקרא בשם יין המשמר בענביו מששת ימי בראשית, כי זה עקר הקבול שכר, כשיתגלה רצונו בעולם ויראו הכל שכל הצרות שסבלנו בגלות היה הכל לטובתנו, ואלו הצדיקים שהאמינו גם בגלות וצער ויסורים שלהם שהכל לטובה ברצונו יתברך ונתקרבו לה' יתברך על-ידי-זה, שזהו בחינת יין המשמח, שעל-ידי כל היראות והדינים נתקרבו לה' יתברך וזכו לשמחה, על-ידי-זה יזכו לעתיד, מדה כנגד מדה, ליום שכלו טוב, ויזכו ליין המשמר וכו', כי אז יהיה עקר שמחתנו ואז יהיה היין בבחינת יין המשמח, כי אז יתגלה שהכל לטובתנו בחינת כלו טוב כלו אחד, שזהו בחינת יין המשמח כנ"ל בחינת כוסי רויה, כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא שנזכה להכלל ברצונו יתברך, שזהו בחינת הסתלקות משה ברעוא דרעוין, וזה בחינת יין המשמח, בחינת יין המשמר שנמשך על-ידי התגלות הרצון כנ"ל. ומי שהיה לו אמונה שלמה בעולם הזה והאמין שהכל ברצונו יתברך, יזכה לזה לעתיד לבחינת יין המשמח, יין המשמר וכו'. דהינו להכלל ברצונו יתברך בבחינת רעוא דרעוין אשרי הזוכה לזה. ועל-כן נקרא יין המשמר בענביו מששת ימי בראשית, כי זה עקר קדשת היין כשמאמינים שהכל ברא ה' יתברך בששת ימי בראשית והכל מתנהג ברצונו יתברך, שזה עקר קדשת היין, בחינת יין המשמח, שהוא בחינת יין המשמר וכו' כנ"ל:
וזה בחינת חנכה, כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי מלכות יון הם בחינת חכמי הטבע שהם כופרים בכל התורה כלה, כי עקר חכמתם המוטעית של חכמי הטבע נקרא בדברי רבותינו זכרונם לברכה "חכמת יון", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מהו שילמד אדם את בנו חכמת יונית? שהיא חכמת הטבע. ועל-כן כשעמדה מלכות יון הרשעה על ישראל היתה עת צרה גדולה מאד לישראל, כי זהו בחינת התגברות חכמי הטבע שכופרים ברצון, חס ושלום, כנ"ל. ועל-כן כשזכו בית חשמונאי ונצחום, נעשה הנס על-ידי השמן וקבעו לדורות להדליק נר של שמן בחנכה, כי שמן הוא בחינת רצון, כמו שנאמר, "יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו", וכמו שפרש רש"י על פסוק, "וחבל על מפני שמן". ופרש רש"י, מפני חזקיהו המלך שהיה נוח לדורו כשמן, כי שמן הוא לשון רצון ונחת רוח, כי עקר הרצון הוא על-ידי בחינת מצח הרצון, בחינת והיה על מצחו לרצון, הנאמר בכהן הגדול וזה בחינת שמן, בחינת כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו', כי התגלות הרצון בחינת מצח הרצון זה בחינת זקן דקדשה, כמבאר במאמר הנ"ל, בחינת זקן אהרן, כי אהרן היה כהן גדול שזכה למצח הרצון, שהוא בחינת זקן, בחינת רעוא דרעוין כנ"ל. כי מצח הרצון וזקן הם בחינה אחת, בחינת רעוא דרעוין, כמובא בכתבים, ועל-כן בחנכה שאנו צריכין להכניע חכמת הטבע, חכמת יון, אנו ממשיכין השמן הזה שהוא בחינת משח רבות קדשא, בחינת התגלות הרצון כנ"ל. ועל-ידי-זה אנו מדליקין נרות חנכה. והדלקת הנר זה בחינת התגלות היראה שהוא בחינת אש אכלה, בבחינת כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא, כי היראה היא בחינת אש, הינו שעל-ידי הרצון בחינת שמן, על-ידי-זה מדליקין הנר שהוא בחינת יראה, כי היראה נעשה על-ידי הרצון כנ"ל. ועל-ידי היראה זוכין לקבל את החסד שהוא כהן בחינת ואתם כהני ה' תקראו, כמו שמבאר שם. וזה בחינת שהיה עקר הנס בכהנים: ועל-כן מרבין בצדקה בחנכה, כי עקר התגלות הרצון, שהוא בחינת שמן, להכניע חכמת הטבע בחינת מלכות יון הרשעה, הוא על-ידי הצדקה, בחינת שלח לחמך וכו' כנ"ל. וזה בחינת שמן למנחות ויין לנסכים שנסמכו זה אצל זה בפרשת נסכים, כי עקר קדשת היין, שהוא בחינת יראה שיהיה בבחינת יין המשמח, הוא על-ידי השמן, שהוא בחינת רצון כנ"ל. וזהו בחינת ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן, כי על-ידי בחינת להצהיל פנים משמן, שהוא בחינת רצון, שהוא בחינת נשיאת פנים כנ"ל, על-ידי-זה ויין ישמח וכו', כי על-ידי-זה דיקא היין הוא בחינת יין המשמח כנ"ל. ועין בהלכות חנכה שם מבאר עוד הפעם ענין זה שרב התורה הנ"ל מרמזת במצות חנכה, עין שם. ועין בכונת חנכה בפרי עץ חיים, שבחינת ימי חנכה ממשיכין הארת שלש עשרה תקוני דיקנא, שהוא בחינת זקן הנ"ל, עין שם:
וזה בחינת מצות מילה, כי ערלה דחפיא על ברית זה בחינת עננין דמכסין על עינין שהם בחינת דעות זרות של חכמי הטבע שחופין על השכל ומערבבין ואוטמין את השכל והלב בדעות זרות שלהם, ועל-כן צריכין לחתך הערלה החופה על הברית כדי להכניע זהמת הנחש בחינת ומצחת נחשת על רגליו, 'על רגליו' דיקא, שעקר אחיזתו על-ידי פגם הברית, חס ושלום, שהוא בחינת רגלין. וכשחותכין את הערלה אזי נתגלה העטרה, שהיא בחינת אמונה, בחינת התגלות הרצון, שהוא בחינת זקן דקדשה, כי עקר בחינת זקן דקדשה, הוא על-ידי תקון הברית בבחינת והדרת פני זקן, כי סריס אין לו זקן, כמובא במקום אחר, כי עקר שלמות האמונה הוא על-ידי תקון הברית, כמבאר במקום אחר. ואז על-ידי התגלות הרצון נעשה יראה דקדשה שתלויה גם כן בתקון הברית, כמובא במקום אחר בבחינת "בראשית" ברית אש, ירא בשת. ועל-כן נאמר ביוסף הצדיק ששמר את הברית, "את האלקים אני ירא", ועל-כן מילה היא מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי על-ידי התגלות הרצון והיראה, על-ידי-זה זוכין לשמחה גדולה כנ"ל. ועל-כן נקרא תקון הברית עז וחדוה דברי הימים א. טז, כז), כמובא במקום אחר. 'עז', זה בחינת יראה דקדשה, שהוא בחינת שמחה וחדוה כנ"ל: ועל-כן אף-על-פי שחותכין את הערלה, עדין כל זמן שלא פרע וגלה את העטרה, כאלו לא מל. זה בחינת מה שמבאר שם במאמר הנ"ל, שאף-על-פי שזוכין להכניע ולשבר ולבטל חכמת הטבע, אף-על-פי-כן כל זמן שאין התגלות הרצון חזק עדין הם יכולים להתגבר, חס ושלום, וכו'. וזה בחינת הדר תליא ליה וכו', עין שם היטב. וזה בחינת פריעה, שאף-על-פי שחותכין הערלה שהיא זהמת הנחש החופה על הברית, בחינת חכמת הטבע החופה על הדעת, אף-על-פי-כן כל זמן שאין מגלין העטרה דקדשה שהוא בחינת תקון הברית, בחינת התגלות הרצון כנ"ל עדין יש להם אחיזה, חס ושלום, ויכולין להתגבר עדין, אף-על-פי שכבר הכניע אותם וחתכו הערלה לגמרי כנ"ל. ועל-כן צריכין להתגבר אחר כך לפרע ולגלות העטרה, דהינו לגלות הרצון, שיתגלה הרצון בתקף וחזק גדול, שידעו הכל שהעולם מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, ואז הוא עקר הכנעתם. וזה בחינת התגלות העטרה על-ידי הפריעה כנ"ל:
וזה בחינת כוס של יין שמביאין במילה, כי אז על-ידי התגלות הרצון והיראה אז היין בבחינת יין המשמח כנ"ל. כי מ"ל בגימטריא שבעים, ויין בגימטריא שבעים. וזה בחינת רצון שנמשך על-ידי זקן שבקדשה. ועקר זקנה ושיבה הוא בחינת שבעים שנה, שהם בחינת שבעים פנים לתורה כנגד שבעים אמות, שהם בחינת חכמי הטבע, ועל-כן על-ידי מילה בחינת תקון הברית, על-ידי-זה זוכין לבחינת זקן, בחינת רצון כנ"ל, ואז היין בקדשה, כי עקר תקון היין בקדשה על-ידי שמירת הברית, שעל-ידי-זה נתגלה הרצון כנ"ל. ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין. ועל-כן אחר המילה שהוא תקון הברית בחינת התגלות הרצון, בחינת זקן דקדשה אז מביאין כוס יין, כי אז היין בקדשה בבחינת יין המשמח כנ"ל:
הלכות כלי היין הלכה ב בהלכות יין נסך הלכה ג. והלכה ג בהלכות יין נסך הלכה ד, אות יא: