ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ראשית הגז ה
התאמת הקריאה
ראשית הגז לכהן: על פי התורה 'תהלה לדוד' בלקוטי א) סימן יב, עין שם כל התורה היטב:
וזה בחינת מצות ראשית הגז לתן לכהן, כי גזת הצאן הם בחינת הלכות של התורה כמבאר בהתורה הזאת בבחינת כבשים ללבושך בבחינת כרחל לפני גזזיה שגוזזין ממנה הלכות. וזה בחינת פרנסה ועשירות, כי כל העשירות נמשך מהצאן בבחינת ועשתרת צאנך שמעשרות את בעליהן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי העשירות נמשך מההלכות שגוזזין מבחינת הצאן בבחינת בשמאלה עשר וכבוד, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל ומחמת שהעשירות נמשך מבחינת שמאל הנ"ל, על כן מכרח התנא לפל בלמודו לאיזה בחינה דקה של בחינה שלא לשמה שהיא בחינת שמאל כדי להמשיך פרנסה ועשירות. ועל ידי זה נמשך שהלמדן שלומד תורה שבעל פה שהם אלו ההלכות הוא מתנגד על הצדיקי אמת, כי לא זכה נעשית התורה אצלו סם מות, כי הלמדן המתנגד אינו רואה בהתורה כי אם בחינת שלא לשמה שהוא בחינת לבן ונעשה אצלו פה לדבר על הצדיק עתק וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל באר היטב: וזה בחינת ראשית הגז שצותה התורה לתנו לכהן איש החסד שהוא בחינת ימין כדי לברר ולזכך ולהעלות את גזת הצאן שהוא בחינת ההלכות הנ"ל שיעלו ויכללו כלם בבחינת ימין בחינת לשמה שהוא בחינת הכהן איש החסד שהוא בחינת ימין שנכללת כל הגזה בהכהן על ידי הראשית שנותנין לו שעל ידי זה מעלין אותו לבחינת ימין כנ"ל. ועל כן נצטוינו לשמע ההלכות מהכהן, כמו שכתוב, יורו משפטיך ליעקב וכו'. וכתיב, וקמת ועלית אל המקום וכו' ועשית ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלויים וכו'. כי הכהן בבחינת ימין וזוכה לברר כל ההלכות לבחינת ימין בחינת לשמה שזה עקר ברור ההלכה לאמתתה, כי כל הכהנים הם בני אהרן הכהן הראש שזכה לכהנה על ידי שלא נתקנא באחיו משה הקטן ממנו בשנים, אדרבא, קבלו עליו לרב, כמו שכתוב, וראך ושמח בלבו. שעל ידי זה זכה לכהנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן זכה אהרן שהוא היה התלמיד הראשון המבחר אצל משה רבנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כיצד סדר משנה נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו וכו'. נמצא שאהרן קבל בראשונה כל ההלכות ברורות מפי משה רבנו. וכן זכה לדורות שבניו הכהנים יורו המשפטים וההלכות לישראל, כי הם בבחינת ימין כנ"ל, כי אביהם אהרן לא היה שום מתנגד וחולק על הצדיק האמת שהוא משה וכנ"ל. ועל כן נותנין להם ראשית הגזה שהוא בחינת ההלכות כדי לבררם ולזככם על ידי זה להעלותם לבחינת ימין שהוא בחינת הכהן וכנ"ל:
ועל כן נבל שהוא בחינת לבן הארמי כמובא בחינת הלמדן שאינו כשר שהוא מתנגד וחולק על הצדיק על ידי שנוטה רק לשמאל שהוא בחינת שלא לשמה שמשם העשירות וכו' כמו שמבאר שם, על כן מרד נבל וחלק על דוד המלך בעת גזת הצאן דיקא, כמו שכתוב שם, ויהי גזזים לנבל וכו'. ואז נעשה נבל מתנגד על דוד והורה בתורה שלא כהלכה ואמר מי דוד וכו' היום רבו העבדים המתפרצים על אדוניהם וכו'. שאמר שדוד אינו ראוי לבא בקהל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכל זה היה בעת גזת הצאן דיקא, כי לא זכה לברר הגזה שהיא בחינת העשירות להעלותה לימין ועל ידי זה נטה רק לשמאל וגלה פנים בתורה שלא כהלכה ונעשה מתנגד ומורד על דוד שהוא התלמיד חכם האמתי שלומד לשמה שמברר כל ההלכות לאמתתן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק יפה תאר וכו' שמראה פנים בהלכה. וה' עמו שהלכה כמותו:
ועל כן יעקב ברח מלבן בעת שהלך לבן לגזז צאנו דיקא, כמו שכתוב , ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה וכו' ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא. כי שרי להו לצדיקיא לסגיאי ברמאותא עם רמאי, כי כל העסק של יעקב עם לבן הארמי מתחלה ועד סוף הכל היה בענין ברור ההלכות הנ"ל לבטל ההתנגדות של המתנגדים והחולקים שמשם כל קלקול הדורות וחרבן בית המקדש ואריכות הגלות בעונותינו הרבים שהכל על ידי מחלקת ושנאת חנם שעל ידי זה נחרב הבית המקדש ועדין מתארך הגלות בעונותינו הרבים. וכל המחלקת נמשך מההתנגדות שנמשך על ידי שלומדים שלא לשמה רק בשביל ממון וכבוד עד שרואים בהתורה רק בחינת השמאל וכו' עד שנעשה להם פה לדבר עתק בגאוה על הצדיקי אמת וכשרי הדור, כמו שמבאר שם שבאר כל זה על הפרשה של וישק יעקב לרחל וכו' ויגד יעקב לרחל וכו'. ומזה נוכל להבין רמזים שכל שאר הפרשה נאמרה על זה ועל כן טרח יעקב לברר כל העשירות מלבן דיקא, כי כל נפילתו של החולק והמתנגד בחינת לבן הוא מחמת העשירות שנמשך משמאל של התורה כנ"ל. ובעונותינו הרבים בכל דור ודור הסטרא אחרא מתגברת עד שהחולקים בחינת לבן ממשיכים העשירות אצלם ורב העשירים כרוכים אצלם. מחמת שהם בבחינת שמאל שמשם העשירות ובאמת כל העשירות והפרנסה של כל העולם נמשך רק מבחינת יעקב שהוא איש אמת, בחינת יעקב איש תם שהוא בחינת הצדיק האמת שלומד תורה לשמה ותורתו זכה בלי פסלת כלל, רק לטובת העולם נוטה לאיזה בחינה דקה של שלא לשמה כדי להמשיך פרנסה ועשירות לעולם ושם בשרש שפע העשירות שממשיך הצדיק האמת שם העשירות זך ונקי מאחיזת הסטרא אחרא, אבל כשהלמדן שאינו כשר לומד תורת התנא ונוטה רק לבחינת שמאל שלא לשמה הגשמי והפגום מאד להתיהר ולקנטר ולהקרא בשם רבי ורב בשביל עשירות וממון לבד ועושה מהתורה קרדם ועטרה וכו', אזי יורד העשירות חס ושלום ונופל להסטרא אחרא ומגיע העשירות על פי רב לאותם שהם בחוץ בבחינת שמאל שהוא הסטרא אחרא שהם העכו"ם והרשעים וכו': וכל זה נמשך מחטא אדם הראשון שחטא בזה על ידי חוה אשתו בעצת הנחש הקדמוני שהיה ערום מכל חית השדה, ערום מכל בערמימיות בחינת לבן הארמי שהסית את חוה תחלה שהיא בחינת תורה שבעל פה, שהיא בחינת רחל, בחינת אשה יראת ה', שזהו בחינת חוה שהוא בחינת הדבור, שהוא בחינת תורה שבעל פה, בחינת ולילה ללילה יחוה וכו' והרמאי הנחש הסית אותה שתגלה פנים בתורה שלא כהלכה להתיר אכילת עץ הדעת טוב ורע, כמו שכתוב, לא מות תמתון. דחפה עד שנגעה בו ולמד קל וחמר של שקר כשם שאין מיתה בנגיעה וכו', כי כבר מבאר אצלנו שכל העשירות נמשך מהאשה, כי האשה בבחינת שמאל לגבי בעלה שהיא בחינת ימין ומשם העשירות וצריך לאכללא שמאלא בימינא ואז נתתקן הכל כידוע. ואז הצדיק מברר ומעלה כל ההלכות שהם תורה שבעל פה לבחינת חבוק ונשוק וזווג, כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל. וכל היחודים של הצדיקי אמת וזווגיהם בגשמיות נמשך רק משם שזהו בחינת זווג יעקב ורחל והנשיקין בחינת וישק יעקב לרחל וכו', אבל מי שאינו צדיק ונוטה לתאות הגשמיות כפי נטיתו אל תאוה הגשמיות כן נופל לבחינת שמאל. ועל ידי זה גם כל למודו בבחינת שמאל וכו', על כן כל תקונו רק על ידי צדיק האמת הגדול במעלה שהוא בחינת יעקב שהוא קדוש וטהור בתכלית הקדשה מתאוה זאת ובין בזווגו בין בלמודו התורה כל כונתו רק לשמים לבד לעורר זווגין ונשוקין העליונים בחינת וישק יעקב לרחל וכו', אבל הנחש הסית את חוה עד שהסיתה את האדם עד שנטה מזה ונפל לבחינת שמאל, לבחינת תאוה הגשמיות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאדם הראשון פגם בברית ועל ידי זה גלה פנים בתורה שלא כהלכה שהוא בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע. ועל כן נתקלל דיקא בענין הפרנסה, כמו שכתוב, בעצבון תאכלנה וכו'. כי עקר הפגם מגיע אל הפרנסה שנמשך מבחינת שמאל וכנ"ל:
וכל האבות, בפרט יעקב, עסקו לתקן חטא אדם הראשון לברר כל זה וזה היה כל עסקו של יעקב עם לבן כנ"ל. ועל כן אז כשברר והעלה יעקב את רחל מבית לבן הארמי אז ברר ממנו את העשירות הגדול שלו על ידי הצאן דיקא שמשם כל העשירות. ועל כן דיקא בעת גזת הצאן שאז בחינת ברור ההלכות, בחינת ברור העשירות כנ"ל, אז דיקא השתדל יעקב לברח מבית לבן הארמי שלא יתגבר עליו במחלקת גדול בעת הגזה דיקא כמו מחלקת נבל על דוד שהוא בחינת לבן שהיה בעת הגזה דיקא וכנ"ל:
וזה בחינת כל פרשת בלעם ששכרו בלק, כי אמר, אין כחו של משה אלא בפיו, אף אנו נעמד עליו באדם שכחו בפיו, כי איתא בספרי קבלה שלבן ונבל ובלעם הם בחינה אחת בסוד הגלגול, הינו בחינת הלמדן שאינו כשר שאין כחו אלא מהצדיק האמת בחינת משה שכל כחו בפיו בחינת תורה שבעל פה שכל העולם ומלאו וכל חיותו ופרנסתו נמשך משם. ועל ידי שהוא לומד תורה שבעל פה לשמה באמת לאמתו על ידי זה כל הנהגת העולם על ידו ויכול להנהיג העולם כרצונו ולעשות מופתים נוראים בעולם, אבל את זה לעמת זה עשה האלקים וכו', על כן נמצא בכל דור בחינת חולקים ומתנגדים שכל כחם מהלומדים תורה שבעל פה שלא לשמה וכו' כנ"ל. שהם בחינת לבן ונבל ובלעם שכל כחו בפיו. בפיו דיקא, כי כל כחו רק מהתורה שבעל פה שעל ידי זה נעשה לו פה לדבר כנ"ל: ובאמת היתה אז ישראל בסכנה גדולה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק וכו' מן השטים וכו'. אבל בגדל כחו של משה רבנו נצלנו מפיו הרע, כי משה היה כחו גדול מאד עד שהיה יכל לברר ולהעלות כל הדבורים שמדברים החולקים ולעשות מהם הלכות להעלות השכינה בבחינת חבוק ונשוק וזווג וכו', כמבאר באר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל ידי זה ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' את הקללה לברכה, כי נתהפכו כל דבוריהם הרעים לבחינת הלכות התורה שמשם כל הברכות והפרנסה והעשירות שנחזר הכל לישראל הכשרים הנלוים ונכללים במשה רבם וכנ"ל:
וזה בחינת פתיחת פי האתון שהיא פליאה נשגבה שעשה אז ה' יתברך נס נפלא ונורא כזה, כמו שכתוב במדרש שפתיחת פי האתון היה נס שלא היה כמוהו מעולם, כי דיקא על ידי נס הנפלא והנורא הזה עקם הקדוש-ברוך-הוא את פיו של בלעם הרשע להפך מקללה לברכה, כי בזה דיקא הראה ה' יתברך גדל כחו של משה שהוא בחינת הצדיק האמת שיכול להעלות כל הדבורים שמדברים החולקים בבזיונות וחרופים כאלה להפך הכל לברכה לעשות מהם הלכות כנ"ל. כי כבר מבאר שכפי קדשת האדם בתאוה הכלליות כן זוכה לברר ההלכות של תורה שבעל פה שהם בחינת רחל, בחינת אשה יראת ה', אבל בודאי לאו כל אדם זוכה לזה בשלמות, על כן התקון של כל בני אדם הוא רק על ידי הצדיק האמת שזוכה לזה בתכלית השלמות כמו משה ויעקב ודוד וכו' עד שכל זווגיהם היה בבחינת חבוק ונשוק וזווג המבאר בכתבי האר"י ז"ל ובזהר הקדוש שבאר רבנו ז"ל שזה נעשה על ידי שמברר הצדיק הדבורים שמדברים עליו החולקים ועשה מהם הלכות וכו' ומי שנכלל ומחבר להצדיק הזה הוא מתקן ומעלה גם אותו עד שזוכה להלכה ברורה מאחר שכל תורתו וכל הנהגותיו וכל חיותו וקיומו הכל ממנו, אבל בלעם היה ההפך ממש מזה שפגם בתאותיו כל כך עד שנפל לתאוה הזאת כל כך עד שעשה מעשה אישות עם הבהמה ורצה להמשיך בחינת הנשוק והזווג למטה למטה לא בלבד לתאוה הגשמית שאפלו הכשרים שנופלים לתאוה הגשמיות בהתר צריכין תקון גדול על ידי הצדיק הגדול הנ"ל עד שיעלה הכל לשרשו לבחינת זווג ונשוק העליון הנ"ל, מכל שכן וכל שכן הרשעים שנפלו לעברות חס ושלום רחמנא לצלן שתקונם קשה מאד כידוע בכל הספרים רק אם זוכה להתקרב בחייו לצדיק כזה שיש לו כח הנ"ל יכול לתקן גם אותו כנ"ל, אבל בלעם הרשע נפל לתאוה הרעה הזאת כל כך עד שעשה מעשה אישות עם בהמה וחלק מאד על משה בחינת הצדיק האמת ובטמאתו הרעה התגבר כל כך שרצה להמשיך הדבור הקדוש של תורה שבעל פה לשם עד שהיה לו כח בפיו לדבר סרה על הצדיק האמת בחינת משה ולחרף ולגדף, כי רצה להפך כל דבורי התורה שבעל פה לדרכו הרעה חס ושלום שיהיה נעשה אצלו מהתורה שבעל פה פה לדבר עתק שהוא בחינת קללה על הצדיק האמת ואנשיו שהם בחינת משה וכלל ישראל שרצה לעקרם לגמרי בפיו הרע והטמא והכל בבחינות הנ"ל וכנ"ל. ועל כן עשה ה' יתברך נס נפלא והראה גדל כחו של משה על ידי שעשה אז דבר נס שלא היה כמוהו מעולם שהאתון פתח את פיו ודבר עם בלעם והוכיח אותו, הינו שבגדל כחו של משה היה יכל להעלות גם כל דבורי ההלכות שנפלו עד מקום מאוס כזה לבהמיות ממש להעלותם גם משם ולבררם ולזככם להפכם להלכות להשיבם למקומם הראשון שעל ידי זה נעשה חבוק ונשוק וכו' בקדשה העליונה כנ"ל עד שעשה נס נפלא שהאתון בעצמו פתחה פיה ודברה עם בלעם, כי משה בגדל כחו העלה הדבור משם מתכלית הירידה והנפילה עד שהאתון בעצמה דברה והוכיחה אותו ובזה הראה לדורות גדל כחו של הצדיק האמת שיכול להעלות הדבור מתכלית הנפילה והירידה שאין ירידה אחריו, כי באמת גם בכל הדורות כל הדבורים רעים שדוברים החולקים על הצדיק האמת ואנשיו הכל נמשך מבחינה זאת מחמת שתחלה טמאו בריתם כל אחד כפי פגמיו הרעים, על כן הם כרוכים אחר החולקים העוסקים בתורה, אבל למודם שלא לשמה כנ"ל וגם הם אינם נקיים בתאוה הזאת ומחמת זה נעשה אצלם פה לדבר כנ"ל שמשם כל קלקולי הדורות וכו' כנ"ל, אבל ה' יתברך הראה אז גדל כח של הצדיק האמת בחינת משה שיכול להעלות ולברר הדבור שנמשך מתורה שבעל פה להעלותו גם מתכלית הירידה והמאוס שזהו בחינת פתיחת פי האתון וכנ"ל: ועל כן אמרה, ההסכן הסכנתי. ותרגומו, המילף אוליפנא לשון למוד, כי הוכיחה אותו והודיעה לו קלקולו הרע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה ההסכן שמרמז על טמאתו שטמא עצמו עם האתון, כמו שכתוב, ותהי לו סכנת. וזהו בעצמו בחינת למודו הרע שרצה להפך האמת בחינת המילף אוליפנא, הינו שהוכיחה ואמרה לו, הלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך וכו'. שמעולם רכבת עלי ועשית עמי מה שעשית ההסכן וכו' המילף אוליפנא כו' לעשות לך כה להטות אותך מדרכך הרע כי התגברת כל כך בטמאתך עד שהנהגת עם הדבור שהמשכת לטמאה כזאת כרצונך וכנ"ל. אבל עתה הגיע קצך כי המלאך עמד לנגדך בכחו של משה שיש לו כח להוציא הדבור ממקום שהורדת אותו עד שאתה מכרח להודות על האמת ולברך את ישראל כי משה בחינת הצדיק האמת יכול להוציא הדבורים ממקום שהם ולהפכם לברכה שהם בחינת הלכות כנ"ל ועל ידי זה בעצמו היתה כל מפלתו בבחינת ושמע מלכותא וקטלה וכו' עין שם היטב בהתורה הנ"ל ותבין: וזה אתו"ן אותיות תנ"א כי רצה להפך חס ושלום למוד התנא אל האתון וכנ"ל. וזה כי הכיתני זה שלש רגלים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים כי בשלש רגלים עולים אל הבית המקדש ששם ברור ההלכות על ידי הכהן כמו שכתוב וקמת ועלית וכו' ועל ידי זה ואל יחמד איש וכו' ועל כן הם שלש רגלים כנגד שלש בחינות חבוק נשוק וזווג כי בשלשה רגלים כלליות כל היחודים כמובא. הינו שיש צדיקים בחינות משה שממשיכין קדשת השלשה רגלים שעושין מכל הדבורים רעים הנ"ל הלכות שעל ידי זה נעשה בחינות חבוק וכו' דקדשה שהם בחינות שלשה רגלים וכנ"ל:
ועין בהתורה הנ"ל איך מבאר בחינת חבוק נשוק זווג וכו' שהחבוק נעשה על ידי שהצדיק מקבל היסורין באהבה ושמח בהיסורין שיש לו מהחולקים וכו' וזה בחינת חבוק בחינת וימינו תחבקני שעל ידי זה מעלה השכינה לבחינת אני חבצלת בחינת בינה לבא בחינת וירק את חניכיו וכו' ועל פי זה נוכל לבאר בפרטיות שהשלש רגלים שהם פסח שבועות סכות הם כנגד בחינה הנ"ל שהם חבוק וכו' כי פסח כנגד בחינת חבוק שהוא בבחינת ימין וכו' שזהו בחינת פסח שהיא בבחינת ימין בבחינת אברהם כמובא וזהו בחינת וירק את חניכיו וכו' שזה היה על ידי אברהם בליל פסח שאז רדף את המלכים כמו שאמרו רבותינו ז"ל ושם נאמר מקרא זה וירק וכנ"ל. ואז עולה השכינה בבחינת אני חבצלת, ירקה כחבצלת מחמת שעדין אין לישראל מעשים טובים, כי היה קדם קבלת התורה. וכל הגאלה היתה מבחינת בינה, שהוא בחינת יובל, כמו שאיתא בזהר הקדוש שזה ובחינת וירק הנ"ל, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל וכנ"ל: ובשבועות אז הוא בחינת נשוק, בבחינת ישקני מנשיקות פיהו שנאמר על קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועל כן שבועות הוא בבחינת יצחק כמובא שזה בחינת קבלת התורה מפי הגבורה על ידי קול שופר של אילו של יצחק, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי יחוד הנשיקין הוא גם כן בחינת זווג גמור רק שהוא בחינת יחוד עליון גבה מאד שזה היחוד אי אפשר ליחד כי אם על ידי מסירת נפש על קדוש ה', כמובן בכתבי האר"י ז"ל שזהו בחינת יצחק שמסר נפשו על קדוש ה' בשעת העקדה. וזה בחינת רבי עקיבא שיצתה נשמתו בנשיקה באחד שאז עקר מסירת נפש על קדוש ה': ובסכות אז עקר הזווג הגמור בשמיני עצרת שאז הנוקבא עוצרת הטפה וכו', כי אז עקר הזווג הגמור, שזהו בחינת יעקב, בחינת ויעקב נסע סכתה. ועל כן יעקב היתה מטתו שלמה בלי פסול, כי אברהם ויצחק אף על פי שזכו ליחד יחודים גבוהים מאד בבחינת חבוק ונשוק, אבל כשבא ונמשך היחוד למטה לא היה עדין בתכלית השלמות ועל כן עדין למטה היה איזה פסלת בחינת ישמעאל ועשו, אבל יעקב היה כחו גדול כל כך עד שגם בזווג הגמור למטה לא היה שום צד אחיזה להסטרא אחרא. ועל כן היתה מטתו שלמה, כמו שכתוב, וישתחו ישראל על ראש המטה. שהיתה השכינה שם, כי המשיך הזווג הגמור בקדשה העליונה בלי שום אחיזת פסלת כלל ועל כן כשהפך בלעם לברך את ישראל אמר, מה אקב וכו'. כמו שכתוב במדרש, אלו לאמה אחרת בקש שאקלל, כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב מלך שבורר לעצמו מנה וכו', כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וכו'. וכן כתוב שם במדרש בפרשת האתון, מה ראה לקדמו שלש פעמים וכו'? סימנין של אבות הראה לו וכו' שאלו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה בקש לקלל בני יצחק היה מוצא בהן צד אחד בני עשו וכו' בניו של יעקב לא מצא בהן פסלת לגע בהן וכו', הינו כנ"ל:
וזה בחינת וחרבו שלפה בידו. ומבאר במדרש, כך אמר לו הפה נתן ליעקב שנאמר הקל קול יעקב וכו' ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהן בשלהן? אף אני אבא עליך בשלך וכו': כי כל הגליות והצרות שעוברין על ישראל וכל הגאלות והישועות הכל תלוי בענין זה המבאר בהתורה הנ"ל, כי זה ידוע שכל העולם מתקים ומתנהג רק על ידי התורה הקדושה ואם היו הכל לומדים תורה לשמה לבד בלי שום פניות כלל בודאי כבר היה העולם מתקן לגמרי והיו כל ההשפעות והברכות בעולם ועקר כל הקלקולים הוא מחמת המחלקת, כי רב הלומדים אינם לומדים לשמה ואפלו הלומדים לשמה קצת אינו זך וברור בתכלית הזכות כראוי וכל תקונם הוא על ידי הצדיק האמת בחינת משה שלומד תורה לשמה בתכלית הזכוך בלי שום צד פסלת כלל. ואם היה כל העולם מתבטלים אצלו היה הכל מתקן לגמרי, אבל בעונותינו הרבים לא די שאינם מתבטלים אצלו אף גם הם חולקים ומתנגדים עליו וכל המחלקת וההתנגדות נמשך מבחינה הנ"ל המבאר בהתורה הנ"ל. מחמת שהצדיק הגדול מכרח לדלג בעל כרחו לאיזה בחינה דקה של שלא לשמה בחינת שמאל כדי להמשיך עשר וכבוד וכו' ועל ידי זה הלמדן שאינו כשר כראוי אינו רואה בהתורה כי אם בחינת שלא לשמה, כי לא זכה נעשית לו סם מות. ועל ידי זה מתגרה בו הסמך מם עד שנעשה לו פה מהתורה שבעל פה לדבר על הצדיק עתק וכו' ומשם כל החרבנות רחמנא לצלן כנ"ל. וזה היו כל מלחמות יעקב עם עשו וכל התחבולות שהכרח לעשות נגדו לקבל הברכות מיצחק, כי יצחק טעה בעשו, כי ציד בפיו שצד אביו באמרי פיו דיקא, כי שאל לו, אבא, איך מעשרין את התבן וכו' כאלו הוא צדיק ומתנהג רק על פי התורה בחמרות יתרות והכל היה בשקר ומרמה, כי עשו הלך רק אחר תאותיו הרעות ועקר אחר התאוה הכלליות שהיה צד נשים וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ואף על פי כן בודאי עסק גם בתורה שהיו עוסקים בו אבותינו שקבלו משם ועבר, אבל כל למודו היה רק שלא לשמה הגשמי, כי לא חפץ בברכה רק כל למודו היה רק לרמות את אביו בחינת כי ציד בפיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכנ"ל. עד שטעה בו יצחק אבינו מעצם רמאותיו, כי זה הקלקול התחיל מחטא אדם הראשון כנ"ל. והאבות התחילו לעסק בתקונו ולבררו, אבל לא נגמר התקון עד שבא משה רבנו וברר והעלה כל ההלכות התורה עד שזכה לקבל כל התורה וכל הלכותיה בפרטיות ואז היה ראוי שיתתקן העולם לגמרי, אבל בעונותינו הרבים קלקלו על ידי חטא העגל שבא גם כן על ידי למודים רעים של הערב רב שעסקו בתורה שלא לשמה בשקר ומרמה עד שהטעו את ישראל ונעשה להם פה לדבר סרה על משה עד שעשו את העגל. והעקר על ידי רבוי הזהב והעשירות שהיה להם אז שכל העשירות נמשך ממשה שהוא החכם האמתי על ידי שנוטה מעט דמעט לשמאל בשביל עשר וכבוד כנ"ל. והם נעשה להם סם מות עד שהטעו את ישראל על ידי זה, כמו שכתוב, וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק ודי זהב וכו'. וכל זה נמשך מתאוה הכלליות שהוא תאות נאוף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא עבדו ישראל את העגל אלא להתיר להם וכו' וכמבאר לעיל מזה: כי זה תלוי בזה, כי הצדיק עוסק רק ליחד קדשא בריך הוא ושכינתה בכל מעשיו ותנועותיו בלמודו בתורה ובכל עסקיו ובפרט בזווגו שהוא בקדשה נפלאה בבחינת יחודים העליונים בחינת וישק יעקב לרחל וכו' וכנ"ל, כי הכל אחד אצלו עבודתו בעסק התורה ועבודתו באכילה ושתיה וזווג הכל רק לה' לבד ליחד יחודים קדושים לגלות אלקותו ומלכותו בעולם, אבל רב העולם אינם זוכים לזה ואפלו כשרים וצדיקים אינם זוכים לזה בשלמות, כי הוא מלחמה עצומה, ובפרט בתאוה הכלליות כידוע. וכפי מה שנוטה בתאוה הזאת להנאת עצמו, כמו כן אינו זוכה שיהיה למודו בצחות וזכות כראוי וכל תקונו הוא רק על ידי הצדיק הגדול הנ"ל שיכול להרים הכל וכנ"ל, אבל כשמתגבר בו תאות עולם הזה עד שנוטה לשמאל לגמרי עד שנעשה לו פה לדבר על הצדיק הגדול וחולק ומתנגד עליו וממנו לומדים שאר ההמון המגשמים יותר ויותר עד שיש שהם מזהמים מאד בעברות ואסורים גמורים רחמנא לצלן, בפרט כמצוי עכשו המקום יכפר, על ידי זה נעשים כל הקלקולים רחמנא לצלן ועל ידי זה כל אריכת הגלות בעונותינו הרבים:
וזה כל ענין הברכות שהכרח יעקב לקבלם בחכמה מיצחק אביו, כי טעה בעשו כנ"ל. וכל זה היה על ידי שהלך עשו אחר תאותיו, בפרט תאוה הנ"ל, כמו שכתוב, ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח וכו' ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה. וכמו שפרש רש"י שם שנמשל לחזיר שפושט טלפיו וכו'. וזה ותכהין עיניו מראת, שמרב רשעת עשו שעסק במרמה כזאת עד שגם יצחק הצדיק האמת כהו עיניו מראות האמת עד שרצה לברך חס ושלום את עשו הרשע. ואמר לו, הביאה לי ציד וכו', כי סבר שעשו חפץ באמת להאכילו ולפרנסו בחינת כי ציד בפיו, כי בודאי הבין יצחק שיעקב עוסק בתורה ועבודה יותר מעשו שהיה איש שדה ויעקב היה איש תם יושב אהלים, רק סבר שעשו מרצה לפרנס את יעקב כמו שהיה רגיל להביא ציד ליצחק, על כן רצה לברכו בעשירות כדי שיוכל לפרנס את יעקב, כי יעקב, שהוא הצדיק בעצמו שעוסק בתורה בתכלית הקדשה לשמה בשלמות גמור אף על פי שנוטה מעט לשמאל בשביל פרנסה ועשירות, אף על פי כן אין לו פנאי לציר את העשירות לגמרי ובהכרח שיהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים ובשביל זה ההכרח שזבולון יחזיק את יששכר בחינת שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך וכו' ועל כן סבר יצחק לברך את עשו בפרנסה בשביל זה כדי שיחזיק את יעקב הצדיק שעל ידי זה בודאי היה מתתקן עשו והיה שב בתשובה. ועל כן דקדק יצחק ואמר לו, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, כאשר אהבתי, מפקודין דעשה. ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה, הינו שהזהיר אותו שיהיו המטעמים רק לימין שהוא בחינת מצות עשה ולא לשמאל שהוא בחינת לא תעשה, הינו שכל כונתו בהמטעמים יהיו רק בשביל בחינת ימין בשביל הצדיק להחזיקו כדי שעל ידי זה יחזר וישוב גם הוא משמאל לימין וכנ"ל. ורבקה שמעת בדבר יצחק וכו' והיא ידעה האמת שכל כונת עשו רק להרע וכנ"ל, על כן הזהירה את יעקב לחטף את הברכות בחכמה מאביו. וזה שהלבישה אותו בבגדי עשו וכו' וכן הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו את עורות גדיי העזים וכו' ועל ידי זה ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות, 'ויברכהו', זה רמז שהצדיק בחינת יעקב שעוסק בתורה רק לשמה מכרח להלביש את עצמו בבחינת שעירות, בבחינת בגדי עשו שהם בחינת שלא לשמה בחינת שמאל בשביל לקבל את ברכת הפרנסה והעשירות שנמשך משמאל וכנ"ל. וזה שאמר יצחק, הקל קול יעקב והידים ידי עשו וכו' ועל ידי זה דיקא ויברכהו, כי אמר שהקול קול יעקב בקדשה ובצחות וזכות נפלא. ואף על פי כן, והידים שהם כלי המעשה הממשיכין העשירות, הם בבחינת ידי עשו באיזה בחינה של שמאל, על ידי זה דיקא ויברכהו בעשירות, כי דיקא על ידי בחינה זאת ממשיכין עשר וכבוד כנ"ל. וזהו גם כן בחינת הקל קול יעקב שני קולות וקול ראשון מלא והשני חסר רמז על שתי בחינות הנ"ל של הצדיק כשעוסק בתורה שבהכרח שיהיה קול הקדוש כלול משני קולות ימין ושמאל כדי להמשיך גם עשר וכבוד. ועל כן קול שני חסר ו, כי בשמאל בחינת צפון שם החסרון, כי צפון חסר ומשם דיקא נמשך הזהב בחינת עשירות, כמו שכתוב, מצפון זהב יאתה. וזה שכתוב, ויבא לו יין וישת, בחינת יין המשמח המבאר בהתורה הנ"ל שהוא בחינת חבוק. ואחר כך כתיב, גשה נא ושקה לי בני ויגש וישק לו וכו'. בחינת נשיקין הנ"ל, דהינו שיעקב דבק את עצמו באמת לתורת אביו יצחק בבחינת חבוק ונשיקין וכו' והעלה כל הדבורים רעים של בחינת עשו ועשה מהם הלכות וכו' וכנ"ל. ואז ברכו בעשירות מפלג, כמו שכתוב, ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' יעבדוך עמים וכו', שכל העמים שהם מבחוץ מבחינת סטרא דשמאלא כלם יהיו נכנעים ובטלים אליו וכל השפע והעשירות שנמשך משמאל הכל יהיה נמשך אליו, כי הכל ממנו לבד על ידי עסק תורתו בבחינה הנ"ל כנ"ל. ואחר כך כשנכנס עשו עם המטעמים אז, ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד שנכנס עמו גיהנם ואז הסכים יצחק מדעתו על הברכות שברך את יעקב ואמר, גם ברוך יהיה. כי אז נודע לו הרעות והשקר של עשו שעל למודו היה רק שלא לשמה לבד בשקר גמור, על כן בודאי מגיעים כל ברכת העשירות ליעקב, אבל עשו בכה וצעק הרבה עד שפעל שברכו, ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד וכו', כי עשו הרשע בחינת הס"ם שמתלבש בכל בני אדם שאינם הגונים ובפרט בהלומדים והתלמידי חכמים שאינם כראוי ששם כרוך ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל) היה לו אז עדין כח לצעק ולקטרג, כי אז עדין לא נתברר פגמים הנ"ל, כי לא יתברר עד שיבא משיח ועל כן אין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועל כן, ויזעק זעקה גדלה ומרה וכו'. עד שפעל שברכו ועל חרבך תחיה וכו', כי חרב בחינה גבורות, בחינת דין הקשה שבשמאל שכל זמן שאין מתברר למוד התורה כראוי והלומדים חולקים על צדיקי אמת יש כח חס ושלום לחרבו של עשו להתגבר. אבל אף על פי כן אמר לו, ואת אחיך תעבד, כי כל זמן שאין הפגם גדול ביותר עדין מכרח עשו להיות נכנע ליעקב בחינת ואת אחיך תעבד רק שיש לו כח לחיות בחרבו נגד שאר האמות, אבל לא נגד ישראל שהם בני יעקב, כי יעקב בודאי יש לו שני הכחות הן בפיו הן בחרב שהוא בחינת שמאל, כי גם הכח של השמאל בחינת חרב הכל נמשך ממנו כנ"ל. רק, והיה כאשר תריד, אז ופרקת עלו מעל צוארך, שזה מרמז על הגלות המר האחרון הזה שהוא בחינת גלות עשו הוא התלמידי חכמים והם תכו לרגליך וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וכו'. ועל כן היו הולכין לישיבות רחוקות ללמד תורה כי ברור ההלכות הם בבחינת רגלין כנ"ל. כי כבר מבאר שעקר הדבור הוא מהלכות שהם תורה שבעל פה והדבור נקרא רגל כמו שכתוב צדק יקראהו לרגלו וכתיב צדק תדברון וכמו שמבאר במקום אחר וכשלומד שלא לשמה להתיהר ולקנטר עד שנעשה אצלו מהתורה שבעל פה לדבר על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו בחינת פגם הרגלין כי הדבור הפגום נקרא רגל כמו שכתוב לא רגל על לשונו ועל כן כתיב רכילות ולשון הרע בלשון הלוך כמו שכתוב לא תלך רכיל בעמך, וכמו שפרש רש"י שם ועל כן הצרכו ישראל לטלטל עצמן ולנסע במדבר כל המסעות בשביל להגביה ולהרים ולברר כל ההלכות שנפלו על ידי חטא אדם הראשון ודורות הראשונים שפגמו בההלכות כנ"ל כי הקלקול התחיל מחטא אדם הראשון כנ"ל. וגם כל הדורות שקדם מתן תורה פגמו בזה על שחלקו על הצדיקים שהיו בדורות האלו כמו נח ומתושלח. כי אז באותן הדורות היה כל הלמוד רק בעל פה שהיו עוסקין בבית מדרשו של שם ועבר וכל מי שנגע יראת ה' בלבו היה מקבל מהם גם אז דרכים ישרים להתקרב אליו יתברך. אבל היו מעט דמעט ורב העולם חלקו עליהם מחמת שהפכו דברי אלקים חיים עד שנעשה להם פה לדבר על הצדיקים: כי זה ידוע שהרשעים שבדורות הקודמים היו גדולים בחכמה ובלמוד השמות וכו' שהיה להם אז רק שעל ידי תאותיהם הרעות נכשלו בהם בבחינת ופשעים יכשלו בם עד שנעשה להם פה לדבר כנ"ל ובשביל זה הלכו ישראל במדבר ארבעים שנה ונסעו ברגליהם ממקום למקום לברר ולהעלות ההלכות מנפילתם בגדל כחו של משה רבנו ועל כן קבלו בכל פעם הלכות התורה בהליכתם במדבר כפי מה שזכו לברר בכל פעם וכנ"ל. וזה בחינת ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' וכו' ויכתב דיקא כי כשזוכין לברר ההלכות של תורה שבעל פה שנפלו ומעלין אותם וחוזרין ועושין מהם הלכות אזי צריכין לחזר ולהכניסם בתוך תורה שבכתב כמו שאנו רואין בכל חכמי התלמוד זכרונם לברכה שהם בררו לנו כל ההלכות ודיני התורה שבעל פה והם מיגעים בכל הלכה למצא אותה בתוך תורה שבכתב כי ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא ועל כן כל מה שקבלו בעל פה וכל מה שחדשו בתורה הכל מכרחים למצא אותו בתוך תורה שבכתב ברמז או בדרך דרש פשוט וכו' ועל כן הם מקשין בכל דין והלכה מנל"ן. כי אף על פי שקבלו ההלכה בעל פה אף על פי כן בהכרח למצא אותה בתורה שבכתב כנ"ל. וזה בחינת ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' שמוצאיהם ומסעיהם שעל ידי זה העלו ובררו כל ההלכות של תורה שבעל פה כתב אותם משה בתורה שבכתב להורות שהיה לו כח להכניס כל הנסיעות שהם בחינת ברור הלכות של תורה שבעל פה לתוך תורה שבכתב שזהו עקר השלמות ליחד ולקשר תורה שבעל פה עם תורה שבכתב:
וזה בחינת כל הגליות שעוברים על ישראל שהולכין בגולה נע ונד וכל הנסיעות והטלטולים של ישראל בכלל ובפרט שהכל בשביל ברור הלכות שנפלו על ידי מחלקת שעל ידי זה בא גרוש וטלטולים חס ושלום כמו שמבאר במקום אחר. ועל כן צריך לכון בנסיעתו והלוכו וטלטולו שכונתו לברר על ידי זה ההלכות שנפלו שהם בחינת הליכות עולם כנ"ל. ואפלו מי שאינו בר הכי ואין בו כח לזה ונסיעתו בשביל ממון ופרנסה צריך לכון שכל הלוכו ונסיעתו כדי שירויח ממון שיוכל להחזיק תלמידי חכמים האמתיים העוסקים בתורה לשמה שהם מבררים ההלכות וחדושי תורה האמתיים, כי כל הממון והעשירות והפרנסה נמשך מהם כנ"ל וצריך כל אחד להשתדל להעלות ולהחזיר העשירות והפרנסה למרא קמא שזה עקר תקון כל העולמות כנ"ל: