ליקוטי הלכות · אבן העזר · פריה ורביה ואישות א
התאמת הקריאה
כהן אסור לשא, גרושה, זונה וחללה וכו'. כהנים ולויים וישראלים מתרים לבוא זה בזה, והולד הולך אחר הזכר. לויים וישראלים וחללים גרים וכו' מתרים לבוא זה בזה וכו':
עין התורה "חדי רבי שמעון" מראשו לסופו, עין שם היטב סימן סא). והכלל, שהכל קשור זה בזה, וכלא חד, דהינו כל הבחינות הנאמרין שם כלא חד, כי כלם בבחינת אחת, הינו שעל-ידי שלמות אמונת חכמים, שעל-ידי-זה הסמיכה כראוי, שעל-ידי-זה כתב ישראל כתקונו, שעל-ידי-זה נעשה בחינת ארץ ישראל, ועל-ידי-זה נולדין נשמות גדולות. ומסיק שם, שעל-ידי שלמות האמונה הנ"ל שעל-ידי-זה נעשה בחינת רבוי ספרים, על-ידי-זה נמתקין כל הדינים, על-ידי שנשלם תורה שבכתב על-ידי תורה שבעל פה, ומקבלת מחכמה עלאה שכל הכולל קדשי קדשים, ועל-ידי-זה נמתקין כל הצמצומים והדינים, הן להמתיק כל צמצום ודין על-ידי שכל הפרטי השיך לו שצריכין להמשיך מחכמה עלאה לזה השכל כדי שיהיה לו כח להמתיק, והן להמתיק על-ידי חכמה עלאה כל הצמצומים והדינים מאיזה בחינת שכל שהם. וכשיש להתורה שלמות נמתקין כלם בכלל ובפרט על-ידי בחינת חכמה עלאה כנ"ל, שעל-ידי-זה נעשה בחינת שמחה, על-ידי הכללות שנכללין כלם בתוך בחינת קדשי קדשים, אבן שתיה, חכמה עלאה הנ"ל, עין שם כל זה היטב: והנה הכל בחינה אחת, כי זאת ההמתקה היא בבחינת כתב, בחינת סמיכה הנ"ל, כי ההמתקה על-ידי שמקבלין הצמצומים מחכמה עלאה, וזה בחינת כתב, כי האותיות הכתב הם בחינת הצמצומים, כי כל אות הוא צמצום, ויש לכל אות ואות שכל פרטי המלבש באותו התמונה והצמצום, וכמובא שם במאמר הנ"ל. וכל אלו הצמצומים והשכליים, שהם האותיות, שהם בחינת חכמה תתאה מלכות, צריכין לקבל מהשכל העליון, שכל הכולל, שהוא המח, שהוא בחינת חכמה עלאה. וכשכותב בחינת כתב ישראל בשלמות, אזי ממשיך השכל העליון לתוך האותיות שכותב, ונתחבר חכמה עלאה שבמח וחכמה תתאה שבאותיות שהן צמצומים, ועל-ידי-זה נמתקין כל הדינים הנאחזין בהם על-ידי שמקבלין מהחכמה עלאה כנ"ל. ועל-כן הכתב מקבל כח מן הסמיכה, כי הסמיכה שמסמיך הרב לתלמיד הוא גם כן בחינה זו, כי רב ותלמיד הם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה, שכל עליון ושכל תחתון, כמובא בריש מאמר "משרא דסכינא" סימן ל). ועל-כן על-ידי הסמיכה שמקבל התלמיד חכמה מהרב, דהינו בחינת חכמה תתאה מחכמה עלאה, על-ידי-זה מקבל כח הכתב שהוא גם כן בבחינה זו כנ"ל, ועל-כן על-ידי-זה נעשה בחינת ארץ ישראל, כמו שמבאר שם, עין שם, הינו שנתגרש ונמתק אויר הטמא של חוץ לארץ, ונמשך בחינת קדשת ארץ ישראל, וכל זה על-ידי הכתב והסמיכה כמו שמבאר שם, כי נעשה על-ידי-זה המתקה שנמתקין כל הדינים הנאחזין בהצמצומים של האותיות כנ"ל, ועל-ידי-זה נמתק בחינת הארץ, שהיא בחינת מלכות, כמובא. ונמתק ונתברר כל הרע משם, עד שנתברר האויר של חוץ לארץ ונעשים בחינת ארץ ישראל על-ידי ההמתקה של הכתב כנ"ל. ותכלית כל ההמתקות שנולדין נשמות קדושות, כי ההולדה היא עקר ההמתקה, כמובא. וכל זה נעשה על-ידי אמונת חכמים, כי אמונה היא בחינת מלכות חכמה תתאה. וכשאמונת חכמים בשלמות, אזי מקבלת חכמה תתאה אמונה מחכמה עלאה על-ידי שמאמין בחכמים, ועל-כן על-ידי-זה נעשה בחינת סמיכה כראוי, ובחינת כתב ובחינת ארץ ישראל, ועל-ידי כל זה נמתקין כל הדינים, על-ידי שמקבלין הצמצומים, שהם בבחינת חכמה תתאה מלכות, בחינת אותיות כנ"ל מבחינת חכמה עלאה כנ"ל. וזה בחינת הולדה שנולדים נשמות גדולות שהוא מבחינת המתקה כנ"ל. וזה בחינת נשואין, כי הנשואין הוא המתקה על-ידי שמקבלת בחינת חכמה תתאה מבחינת חכמה עלאה, כמובא, ועל-כן עקר המצוה להוליד, שזה עקר ההמתקה כנ"ל:
וזה בחינת קדושין, בחינת קדש, שהוא בחינת שכל שעל-ידי-זה ההמתקה, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת קדושין בכתב, דהינו שטר, כי בחינת הכתב הוא בחינת שלמותה, שהיא חכמה תתאה שנשלמת ונמתקת על-ידי בחינת כתב כנ"ל, ועל-כן אפלו אם אינו מקדשה בשטר, נותן לה כתב הכתבה, כי היא מקבלת ממנו על-ידי בחינת כתב כנ"ל. וזה בחינת גט כריתות שהוא בכתב דיקא, כי ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, כי אחר שנתחברה ונתקשרה אליו ונעשו אחד, אי אפשר להפרידה ולכרתה ממנו כי אם משרשו, דהינו שיפריד ויכרית הארתה ממנו בשרשו וימשיך לה הארה זו של בחינת כריתות משרשו, ועל-ידי-זה נפרדת ממנו. וזה אי אפשר כי אם על-ידי כתב, וזהו בחינת הגט כריתות, דהינו שחוזר וממשיך לה הארתה מחכמה עלאה לחכמה תתאה על-ידי בחינת כתב של כריתות, ועל-ידי-זה נכרתת ממנו משרשו. ועל-כן אסורה להנשא לכהן, כי כהן הוא בחינת חכמה עלאה, כמובא בחינת קץ, בחינת המתקה עליונה שנעשית על-ידי שכל הכולל חכמה עלאה בעצמו, כי יש שתי בחינות המתקות כנ"ל, הינו שיש המתקה בפרט, שממתיקין הצמצום והדין על-ידי שכל פרטי השיך לו. וזהו בחינת לוי וישראל שהם בחינת שכליים פרטיים, כי לוי וישראל הם למטה משכל הכולל העליון, כמובא. ועל-כן הם בבחינת שכליים פרטיים, אבל כהן הוא בחינת חכמה עלאה הנ"ל, שזה בחינת המתקה עליונה על-ידי שכל הכולל, וזאת ההמתקה אי אפשר כי אם על-ידי בחינת הכללות, כמובן שם במאמר הנ"ל, שצריכין שיהיו כל הנפשות, שהם הצמצומים והשכליים, להכלל יחד בכלליות גמור בתוך בחינת אבן השתיה, שכל הכולל הנ"ל. ואזי יכולין להמתיק בחינת המתקה זו על-ידי שכל הכולל בעצמו. וזה בחינת ואהבת לרעך כמוך, אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה. כי כל התורה כלה תלויה בזה, כי עקר שלמות התורה שתוכל לקבל מחכמה עלאה כמו שמבאר שם, כי משם התורה יוצאת, ואי אפשר כי אם על-ידי האהבה והכללות כנ"ל, ואוריתא וישראל כלא חד, כי נפשות ישראל הם הם אותיות התורה, ועל-כן כשיש אהבה בין ישראל שזה בחינת כללות שנכללין זה בזה, ואזי נכללין כלם בבחינת חכמה עלאה, ואזי יש שלמות להתורה כנ"ל. וזה בחינת כלליות גדול שנכללין ונתאחדין זה בזה, ואזי מקבלין מחכמה עלאה שכל התורה תלויה בזה כנ"ל, ועל-כן אהרן הכהן איש החסד בחינת שכל הכולל חכמה עלאה כנ"ל, על-כן היה אוהב שלום ורודף שלום, כדי לעשות אהבה וכללות בנפשות ישראל, כדי שיוכל להמתיק על-ידי-זה בחינת המתקה עליונה של שכל הכולל, שהיא בחינת כהן כנ"ל. ועל-כן עקר התורה נמסרה לכהנים, כמו שכתוב, "יורו משפטיך ליעקב", וכמו שכתוב, "ויתנה לכהנים" וכו', כי הם בחינת שכל הכולל ששם תלוי עקר התורה כנ"ל. ועל-כן גרושה אסורה לכהן, כי היא בבחינת שנאה, כמו שכתוב, "ושנאה וכתב לה ספר כריתת". ועל-ידי-זה נכרתה ונפרדה מבעלה, שהוא בחינת שכל כנ"ל, ועל-כן אינה יכולה להנשא עוד לכהן, כי אינה יכולה להכלל בבחינת כללות לקבל המתקה מבחינת שכל הכולל בחינת כהן, מאחר שכבר יש לה כריתות ופרוד מאחד מישראל, שהוא בחינת שכל כנ"ל:
וזה בחינת שכהן אסור בגיורת ומשחררת, כי כהן, לוי וישראל עד כאן גבול הקדשה, עד כאן רחמי האב על הבן, כמזכר בדברי רבנו נרו יאיר סימן סד) על פסוק "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" עד כאן רחמי האב על הבן, הינו שבחינת הרחמנות, שהוא בחינת השכל, נמשך עד בן הבן, שהוא בחינת ישראל שהם גבול הקדשה, כי כהן, לוי וישראל הם בחינת אברהם יצחק ויעקב, כי כהן בחינת אברהם איש החסד, כמו שכתוב, "אתה כהן לעולם". ולוי הוא בחינת יצחק שמשם דינין מתערין, כמובא, וישראל הוא בחינת יעקב ישראל, שהוא בן הבן של תחלת הקדשה, שהוא אברהם, ועד שם נמשך הרחמנות, שהוא גבול הקדשה, כי הרחמנות הוא בחינת שכל, בחינת קדש, כמו שכתוב שם. וכל אחד מישראל יש לו שרש וחלק ממש בקדשה, ועל-כן כלם נכללים זה בזה וכלא חד, ועל-כן כהנים, לויים וישראלים מתרים לבוא זה בזה, כי יש לכל אחד מישראל חלק בקדשה ויכולים להכלל לקבל המתקה משכל הכולל בעצמו בלי שום התלבשות, כי עד סיום הקדשה מלבש שכל הכולל בעצמו בלי שום התלבשות אחר בבחינת כלם בחכמה עשית. ועל-כן מתרים לבוא זה בזה, ואפלו בת ישראל יכולה להנשא לכהן ויכולה לקבל המתקה ממנו, מבחינת קדש קדשים שכל הכולל כנ"ל. ועל-כן הולד הנולד, שהוא בחינת ההמתקה כנ"ל, הולך אחר הזכר והוא כהן גם כן, כי ההמתקה נעשית בבחינת המתקה עליונה בעצמו, בחינת שכל הכולל, בחינת כהן כנ"ל, כי בכל מקום שיש קדושין ואין עברה, הולד הולך אחר הזכר, כי כשהקדושין על-פי התורה אזי נעשה המתקה על-ידי-זה כנ"ל, ואזי היא נמתקת ונתהפכה לחסד ושכל כמותו. ועקר ההמתקה היא הולד כנ"ל, ועל-כן הולד הולך אחריו, כי ממנו ההמתקה כנ"ל, וכשנשאת לכהן אזי ההמתקה בבחינת קדש קדשים שכל הכולל, ועל-כן הולד גם כן כהן כנ"ל, ועל-כן הגרים ומשחררים שהם מזרע אמות העולם, שהם אחורי הקדשה ושם הקדשה והחכמה מלבש בתוך התלבשות אחר, כמובא ואפלו כשמתגירים הם באים תחת כנפי השכינה דיקא, ועל-כן אינם יכולים לקבל בעצמן המתקה משכל הכולל בעצמו, ועל-כן אינם יכולים להנשא לכהן כנ"ל, ואינם יכולים להתחבר רק בלוי וישראל שהם בחינת שכליים פרטיים, שהם מלבשים אפלו בעולמות התחתונים כמובא, ואינם יכולים לקבל המתקה כי אם מהם, ותכף כשנתחברים בישראל ונתערבים בהם, אזי יכולים אחר כך להכלל ולקבל אפלו משכל העליון בחינת כהן, כי תכף כשבאים בתוך ישראל ויש להם אחיזה וחלק בתוכם על-ידי צד אחד מישראל, אזי יכולים לעלות ולקבל משכל העליון גם כן על-ידי שנתלבשו ונשתרשו בישראל, ועל-כן בגרים כשיש צד אחד מישראל הולד ישראל לכל דבר:
וזה בחינת זנה וחללה, שהיא בחינת מלכות הרשעה שנקראת "אשה זנה וחללה", ואפלו כשחוזרת אל הקדשה ורוצה להנשא לישראל בהתר, אינה יכולה לקבל המתקה כי אם מבחינת שכליים פרטיים, שהם, לוי וישראל. ולא משכל הכולל, שהוא בחינת כהן הנ"ל, כי נעשית בבחינת הסטרא אחרא, שאפלו כשחוזרת ונתהפכת אל הקדשה, היא באה תחת השכינה ואינה יכולה לקבל בעצמה מלמעלה כנ"ל. כי האשה היא בחינת מדרגה אחרונה מן הקדשה וסמוכה אליהם מאד, ותכף שפוגמת בפגם הכולל, דהינו זנות, יוצאת מן הקדשה לגמרי, כי יורדת ממדרגתה, מן הקדשה, ואזי באה מיד ביניהם, ועל-כן נקראת זונה, שתרגם אונקלוס, נפקת ברא, וכמו שפרש רש"י, כי היא יוצאת לחוץ לגמרי כנ"ל. ועל-כן האשה נתחללה על-ידי זנות, אבל אין האיש נתחלל, כי אין יוצא לגמרי מן הקדשה כמו האשה, מאחר שסמוכה להם כנ"ל, וזהו גם כן בחינת גרושה שהקישה הכתוב לזונה וחללה ואסרה לכהן, כי מאחר שיורדת ונתגרשה מאחד מישראל, אזי יורדת ביניהם ונאחזין בה, כי גם כל אשה כשאין לה בעל הם נאחזין בה, כמובא. אך אף-על-פי-כן עדין לא נפגמת כמו הגרושה, כי לא נתרחקה ואין לה שנאה וכריתות מאחד מישראל, ועדין היא נכללת בכלם, אבל הגרושה שיש עליה שנאה וכריתות מאחד מישראל לגמרי, על-כן סמוכה אליהם ביותר, עד שהקישה הכתוב לזונה וכו' בכמה מקומות, ועל-כן אסורה לכהן כנ"ל:
ועל-כן בית שני לא נחרב כי אם על-ידי שנאת חנם, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. כי על-ידי-זה לא נכללו ולא יכלו לקבל המתקה מחכמה עלאה בחינת אבן שתיה קדש קדשים, ועל-כן על-ידי-זה נחרב הבית המקדש, שהוא אבן שתיה הנ"ל. ועקר המתקה זו תהיה בביאת המשיח במהרה בימינו, בבחינת תהלים יח) ועשה חסד למשיחו, שאז תהיה ההמתקה בבחינת שכל הכולל שיתגלה אז, כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' כמים לים מכסים ישעיה יא), כי אז יהיה אהבה וכללות בין ישראל, כי יהיו לממלכה אחת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד וכמו שכתוב, "אפרים לא יקנא את יהודה וכו'", כי יהיה אהבה וכללות ואחדות ביניהם, ואז יבנה בית מקדשנו ויחזר הארון עם הלוחות על אבן שתיה, ואז יהיה בבחינת לוחות האבן, כמו שמבאר שם, עין שם, ואז ישובו כהנים לעבודתם וכו', ויהיה נמשך המתקה עליונה מבחינת שכל הכולל ועליון מאד מאד במהרה בימינו, אמן:
ועל-כן אין מקבלין גרים לימות המשיח, כי לא יהיה להם מקום ואחיזה לכנס בתוך ישראל, מאחר שיהיו נכללים כלם ויקבלו כלם מבחינת חכמה עלאה שיתגלה אז כנ"ל. והגר אין יכול לכנס לשם לקבל תכף מבחינת קדש קדשים כנ"ל ועל-כן לא יוכלו לכנס כלל לקדשת ישראל. וזה שכתוב, "מי גר אתך עליך יפול". שפרש רש"י על הגרים שבזמן הזה שהם יפלו בגבול ישראל, וזהו 'אתך' דיקא, דהינו כל זמן שאתה בעצמך לבדך, דהינו בעולם הזה שישראל מפזרין ומפרדין ואינם נכללים יחד, אז ראוי לקבל גרים, כי יכולים לכנס לקבל מבחינת שכליים פרטיים כנ"ל, אבל לעתיד לבוא שיכללו יחד ויתגלה בחינת שכל הכולל, אזי אין מקבלין גרים כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'מי גר אתך' בעניותך וכו', אבל לעתיד לבוא שיהיה גדלה לישראל אין מקבלין גרים, דהינו שעכשו שהם בעניותם וצער מחמת שאין יכולים לגלות עדין שכל העליון הנ"ל, על-כן מקבלין גרים כנ"ל, אבל לימות המשיח שיהיה כל הגדלה והטוב לישראל, כי אז יתגלה המתקה של שכל העליון, על-כן אין מקבלין גרים אז כנ"ל:
וזה בחינת אסור הוצאת זרע לבטלה שהוא עוון הגדול בתורה, ועליו נאמר, "ידיכם דמים מלאו", שהוא בחינת פגם הידים, בחינת פגם הכתב ישראל, כי הידים צריכין לקבל בחינת חכמה מחכמה עליונה על-ידי הסמיכה, להמשיכה לתוך אותיות הכתב, שהם בחינת מדרגה אחרונה של החכמה ומשם נמשך הארה והמתקה לבחינת ארץ בבחינת ארץ ישראל, שעל-ידי-זה נולדין נשמות גדולות, שכל זה הוא בחינת נשואין וזווג כנ"ל. ועל-כן כשמוציא טפי המח לבטלה, חס ושלום, הוא פגם בכתב, פגם הידים, ועל-כן נאמר עליו "ידיכם" וכו', כי עקר פגם עוון הגדול הזה הוא בבחינת אמונת חכמים, כי עוון זה חמור מאד מאד רחמנא לצלן, כי הוא פגם במחשבה עליונה בבחינת חכמה שבמח, וממילא נפגם בחינת אמונה חכמה תתאה שמקבלת מחכמה עלאה, כי היא מלבשת את חכמה עלאה, כי חכמה עליונה נמשכת עד גבול הקדשה שהיא בחינת מלכות אמונה בלי לבוש אחר, רק, שכביכול, החכמה בעצמה מלבשת שם, ושם בגבול הקדשה מתלבשת החכמה עלאה, בבחינת חכמה תתאה מלכות אמונה ושם מסתימת החכמה, כי אינה יורדת למטה מגבול הקדשה וכל העולמות התחתונים ששם יש אחיזה לסטרא אחרא אינם מקבלים כי אם דרך לבושין, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל, ועל-כן זה העוון חמור מאד מאד רחמנא לצלן, כי ממשיך בחינת החכמה בעצמה, דהינו טפי המח למטה בלי לבוש, וכאלו נותן להם, חס ושלום, יניקה ואחיזה בהחכמה בעצמה, ועל-כן זה הוא עוון הגדול בתורה, כי כל העברות אינם פוגמים בזה רק שהסטרא אחרא נאחזת ויונקת מן הקדשה על-ידי בחינת לבושין, אבל על-ידי עוון זה חס ושלום, כאלו אפשיט שכינה מלבושהא חס ושלום, כי בחינת החכמה עלאה הנמשכת למטה להתלבש בחכמה תתאה הוא מפשיט מלבושהא ויונקים חס ושלום, מהחכמה בעצמה, ועל-כן הוא פוגם במחשבה בעצמה, וזה שכתוב, אדם הראשון במחשבה חאב, והינו על עוון זה, כי הוא פגם בזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אף שכל העוונות פוגמים במחשבה כי אי אפשר לעשות דבר בלי מחשבה, אבל כאן פוגם בהמחשבה בעצמה שנמשכת להם, חס ושלום, בלי לבוש, שזה בחינת חטא דור המבול שהשחיתו דרכם, שנאמר בהם "ערום הלכו בלי לבוש" כנ"ל. ועל-ידי-זה ממילא נפגם האמונה, על-ידי שבטל חיותה והרחיק החכמה ממנה שמשם חיותה כנ"ל. ועל-כן הפגם הוא בבחינת אמונת חכמים, כי עקר שלמות אמונה הוא בחינת אמונת חכמים, דהינו שאמונה מלבשת ומקבלת חיות מחכמה כנ"ל. והוא פגם בזה כנ"ל, ועל-כן על-ידי-זה גלינו מארצנו, כמובא בספרים. כי הפגם הוא בבחינת ארץ ישראל שנפגם על-ידי פגם הידים, שהוא בחינת פגם עוון זה כנ"ל. וזה בחינת חרבן בית המקדש מפני היד שנשתלחה וכו', כי חרבן בית המקדש הוא בחינת בצע אמרתו, בזע פורפירא דיליה, בחינת דאפשיט מלבושהא על-ידי-זה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב שם, שעל-ידי-זה נלקח סוד העבור מאתנו, כי אין יכולין להוליד נשמות גדולות, עין שם, כי על-ידי עוון זה, חס ושלום, גם כן אין יכולין להוליד נשמות גדולות, כי נעשקין שם, כי הנשמות העשוקות על-ידי-זה הם נשמות גדולות מאד, כמובא: ועל-ידי-זה אין לו עצה שלמה, כי נדון במותרות מדה כנגד מדה על-ידי שהפשיט לבושי המח והמשיך טפי המח בלי לבושין, על-ידי-זה עולין המותרות, שהם סטרא אחרא, ומלבישין ומסבבין את מחו מדה כנגד מדה, ועל-ידי-זה אין לו עצה שלמה, כי נפגמת העצה, שהיא בחינת טפי המח, בבחינת כליות יועצות שהם כלי ההולדה שמבשלין הטפה, כמו שמבאר במקום אחר בדברי רבנו נרו יאיר. ועל-כן עצתו בבחינת עצת נשים שאין עצתם שלמה, כי הם סמוכין אל הסטרא אחרא, כמובא,, ועל-כן הם נאחזין בהם ומבלבלין עצתם, אבל האיש אין סמוך להם כל כך, ועל-כן מחו ועצתו אין מתלבש בהם ואין נאחזין בו, רק עצתו מתלבש בבחינת אמונה בתוך גבול הקדשה בבחינת עצות מרחק אמונה אמן, שהעצות הנמשכין מרחוק, שהיא בחינת חכמה, כמובא, מתלבשין בתוך אמונה כנ"ל. אבל כשפוגם ואין מלביש עצתו, שהוא בחינת טפי המח, בבחינת אמונה, רק שממשיכם למטה לחוץ חס ושלום, על-ידי-זה הם מלבישין אותם חס ושלום, ונעשה עצתו בבחינת עצת נשים כנ"ל:
ותקונו על-ידי בחינת מים טהורים, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכו', שהיא בחינת מקוה עליונה, חסד עליון ודעת גדול, שעל-ידי-זה נמשך שפע רב לתקן פגם זה, כי עקר תקון עוון זה על-ידי דעת עליון, כי עד שם פגם כנ"ל, וכן איתא במאמר "וביום הבכורים" סימן נו) שמים טהורים הנאמרים בפסוק וזרקתי הנ"ל, הם בחינת מקוה עליונה של דעת גדול וחסד עליון, בחינת מקוה של שבועות, שהוא קבלת התורה, והיא בבחינת מן ובחינת מצה, שהיא עגה שהוציאו ממצרים וכו', שהיא בחינת מחלקת לשם שמים וכו', עין שם. נמצא, שבחינת מקוה עליונה נעשית על-ידי מחלקת שבקדשה דיקא שהוא בחינת מצה כנ"ל, ומקוה היא מתקנת ענין זה, כי עקר הטבילה לבעלי קרין ביותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עזרא תקן טבילה לבעלי קרין דיקא. נמצא, שמקוה היא תקון ענין זה, וזהו בחינת מים טהורים הנאמרים כאן, שהם בחינת מי מריבה שנעשין ממחלקת, הינו בחינת מקוה עליונה שנעשית מבחינת מחלקת שבקדשה כנ"ל, והיא בחינת מקוה של קבלת התורה, כי עקרה על-ידי שלמות התורה שנשלם תורה שבכתב על-ידי תורה שבעל פה, על-ידי המחלקת, כמו שמבאר שם. כי ענין זה נתתקן על-ידי מחלקת שבקדשה דיקא, שהוא בחינת תקון הברית דאפריש בין מין עלאין לתתאין, בחינת מחלקת שמאי והלל, כמובא בזהר הקדוש, ועל-ידי תקון זאת המחלקת שבקדשה, על-ידי-זה נתתקן ונמתק מחלקת דסטרא אחרא, שהוא בחינת התגברות מין מסאבין על מין דכין, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם עוון זה שנתערב טוב ורע ומתגבר חס ושלום מחלקת דסטרא אחרא שבזה פגם אדם הראשון בעץ הדעת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה סנהדרין לח), אדם הראשון משוך בערלתו היה, ועל-כן נאמר בו, "וידעו כי עירמם הם", כי זה עקר פגם חטא הזה, שנעשין בבחינת ערם בלי לבוש כנ"ל. ועל-ידי זאת המחלקת של בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע מתגברין מין מסאבין בבחינת והמים גברו מאד מאד על הארץ, שהם מי המבול שבאו על עוון זה כנ"ל, שמתגברין, חס ושלום, עד אשר ויכסו כל ההרים הגבהים, שעולין, חס ושלום, עד המחין, שהם בחינת הרים גבוהים, ומכסין ומסבבין אותם, בבחינת רשע מכתיר את הצדיק, בבחינת מותרות שהם סטרא אחרא העולין אל המח כנ"ל, שזה בחינת משפט מעקל שאין המשפט ברור, כי אין יכולין לברר המשפט והדין על-ידי התגברות מחלקת של הסטרא אחרא שמקבלת הדעת כנ"ל, שזה בחינת עצה שאינה שלמה, שהיא נחצית לשנים לכאן ולכאן ואינו יכול להטותה לצד אחד, שהיא בחינת מחלקת דסטרא אחרא שאינה נכנעת והיא תמיד נחצית ונחלקת, כי אינה רוצה בהכרעה כמובא. ועל-כן תקונה על-ידי מחלקת שבקדשה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל-כן על-ידי מחלקת שבקדשה, בחינת מי מריבה, נמתק מחלקת שבסטרא אחרא, שהיא בחינת מין מסאבין מותרות, ועל-כן המי מריבה מטהרין המותרות, עין שם היטב. וזהו גם כן בחינת מה שאמר רבנו נרו יאיר במאמר "בחצצרות" סימן ה) וזה לשונו, ותאמין שכל המחלקת מצות ומריבות שיש בין הצדיקים השלמים האמתיים אינה אלא בשבילך, בחינת אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, לשון תלונה ומריבה, שכששומע התלונות ומריבות שבקרב חכמים צריך להאמין שהוא בשבילו, בחינת תוכחת חיים להוכיחו על שפגם בטפי מחו, שעליו נאמר, "ולא ישיגו ארחות חיים" וכו', עין שם. ויוצא משם, שדיקא מחלקת שבקדשה שבין הצדיקים הוא בשביל תוכחה ותקון לפגם טפי המח, בחינת תוכחת חיים. נמצא, שמחלקת שבקדשה הוא תקון עוון זה בחינת מי מריבה כנ"ל:
ועל-ידי-זה נעשין רבוי ספרים, בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ, ועל-ידי-זה נתתקן ונמתק בחינת קץ כל בשר בא לפני, שזה נאמר על פגם עוון דור המבול שחטאו בזה כנ"ל. ועל-כן נמתק על-ידי בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ, כי רבוי הספרים שנעשין מחדושין דאוריתא, מהם נעשין בחינות גופין לאלו הנשמות של הטפות שהולכים ערמים, כמובא במקום אחר שחדושין דאוריתא נעשין מהם בחינת גופין להם, כדמשמע במאמר "ויהי מקץ" סימן נד). וזה בחינת חלוקא דרבנן, בחינת תורה שבעל פה, שהוא רבוי הספרים, כי על-ידי חדושין דאוריתא שמחדש על-ידי שמהרהר וחושב בדברי תורה, על-ידי-זה מתקן פגם המחשבה שחשב בהרהורים רעים עד שבא לחטא זה, ועל-כן צריך שיהיה לו אמונה בהחדושין שמחדש, כמו שכתוב שם כדי לחבר אמונה בחכמה, בבחינת אמונת חכמים לתקן מה שפגם כנ"ל:
ועל-ידי-זה נעשה המתקה עליונה, בבחינת חכמה עלאה שעל-ידי-זה נתתקן זה העוון, כי עקר התקון של זה העוון על-ידי חכמה עלאה דיקא, כי פגם עד שם כנ"ל. וזה בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש שאי אפשר לתקן זה העוון על-ידי התשובה, וכלהו חטאין בתיובתא תלין בר מהאי, כי כלם אינם פוגמים אלא עד בחינת תשובה, שהוא בחינת בינה אמא עלאה, כי אין הפגם אלא בעולמות התחתונים, שהם בששה קצוות ששם אחיזתם ושם אינו מלבש אלא מבחינת בינה. ולמטה בבחינת אמא מקננת בכרסיא, ועל-כן לכל החטאים מועיל תשובה, כי עד שם הגיע הפגם, אבל זה העוון אין תלוי בתשובה, כי פגם למעלה משם וחאב במחשבה, כביכול, בבחינת החכמה בעצמה כנ"ל, ועל-כן אין מועיל לו תשובה, רק תקונו על-ידי התורה, ועקר על-ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת תורה שבעל פה שמתחבר עם תורה שבכתב ומקבל מחכמה, ואז נתתקן במקום שפגם כנ"ל, כי תורה עולה למעלה מן התשובה, כמובא בספרים, שתורה היא תקון גדול ביותר מכל תקוני התשובה. וזה שאנו מבקשים "השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלמה" וכו'. שמתפללין שתשובתנו יהיה על-ידי התורה, שאזי יהיה נתתקן כל מיני חטאים שבעולם ואפלו פגם המח על-ידי עוון זה כנ"ל, ועקר זאת ההמתקה העליונה יהיה על-ידי משיח כנ"ל, כי עקר הגלות בשביל ענין זה, שעל-ידי-זה אנו מפזרין ומפרדין בין האמות ומשיח יבוא לקבץ נדחים. וזה בחינת ונפצות יהודה יקבץ וכו' וסרה קנאת אפרים ויהודה וכו', דהינו שיסור הקנאה והשנאה ויהיה אהבה וכללות, שהיא בחינת המתקה עליונה שעקרה על-ידי אהבה וכללות כנ"ל, שעל-ידי-זה ונפצות יהודה יקבץ על-ידי המתקה זו כנ"ל: וזה בחינת ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, שהוא ראשי תבות גוף, שהוא בחינת תקון עוון זה, כמובא בכונות. ואזי יבוא גואל צדק לציון וימתיק המתקה עליונה הנ"ל על-ידי התורה, בבחינת ואני זאת בריתי אותם וכו', לא ימושו מפיך וכו' שעל-ידי התורה יבוא לציון גואל, על-ידי המתקה עליונה כנ"ל: כי מראשית הולדת משיח היה לתקן עוון זה, כי התחלת התגלות משיח היה מיהודה שהוליד מתמר את פרץ וזרח, והם היו תקון על חטא ער ועונן שהשחיתו דרכם, כמובא, ועל-כן הצרך יהודה להמשיך בחינת נשמת משיח שעל-ידי-זה יתתקנו, כי תקון עוון זה תלוי במשיח כנ"ל:
וזה בחינת דוד המלך, עליו השלום, שהוא בחינת משיח, שהתפלל תמיד על החיים, כמו שכתוב תהלים טז), "תודיעני ארח חיים" וכו' וכיוצא, כי הצרך לתקן פגם טפי המח של בני יהודה כנ"ל. וזה בחינת שם ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע, שהוא נאמר על עוון זה, בחינת ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', כמו שאיתא בזהר, אבל אף-על-פי-כן אני בטוח, 'ואני ברב חסדך אבוא ביתך', בחינת המתקה עליונה הנ"ל, שהוא בחינת רב חסד. וזהו 'אבוא ביתך', בחינת בית המקדש קדשי קדשים, ששם הוא ההמתקה עליונה הנ"ל, שעל-ידי-זה אזכה לתקן עוון הנ"ל. וזה בחינת תודיעני ארח חיים שבע שמחות וכו', כי על-ידי המתקה עליונה הנ"ל שנעשית על-ידי הכללות והאהבה כנ"ל, נעשה בחינת שמחה, בחינת אור צדיקים ישמח כמו שכתוב שם, והוא תקון עוון הנ"ל, שעליו נאמר, "לא יזכי למחמי אפי מלכא". כי אי אפשר לראות אור פני מלך חיים כי אם על-ידי בחינת לבושין, בבחינת שם יז) אני בצדק אחזה פניך, בחינת איוב כט) צדק לבשתי, ועל-ידי עוון זה הוא ערום בלי לבוש כנ"ל, ועל-כן אינו זוכה למחמי אפי מלכא, אבל על-ידי המתקה הנ"ל, על-ידי משיח כנ"ל, על-ידי-זה זוכין לאור הפנים, בבחינת תהלים כא) תחדהו בשמחה את פניך, שזה נאמר על מלך המשיח, כמו שכתוב שם, "חיים שאל ממך נתתה לו" וכו', שזכה להמשיך חיים לתקן פגם הנ"ל. וזהו "תחדהו בשמחה את פניך, כי המלך בטח בה' ובחסד עליון בל ימוט", 'בחסד עליון' דיקא, בחינת המתקה עליונה שהוא חסד עליון וגבה מאד, שעל ידה זוכין לבחינת תחדהו בשמחה את פניך כנ"ל. וזהו שם טז), "כי מימיני בל אמוט כי לא תעזב נפשי וכו' לראות שחת" חס ושלום, על פגם שהשחיתו דרכם בני יהודה גלגולי נשמתו, כי על-ידי התורה 'תודיעני ארח חיים' לשוב ולהשיג 'ארחות חיים', 'שבע שמחות את פניך' לראות באור הפנים על-ידי בחינת שמחה כנ"ל, וזהו "נעמות בימינך נצח", בחינת המתקה העליונה, שהיא ימין העליון כנ"ל:
וכשיבוא משיח במהרה בימינו, אז נזכה לאוריתא דעתיקא סתימאה, שהיא חכמה עליונה וגבה מאד, ואז יהיה גמר התקון בשלמות, ודיקא במה שפגם שם יתתקן, בבחינת עוונות נעשין לו כזכיות, דהינו שהפגם היה, שכביכול, הפשיט החכמה מלבושהא. ועל-כן גמר תקונו שיזכה לאוריתא דעתיקא סתימאה, שזאת התורה היא בחינת תורה בלי שום לבוש, בבחינת אני חכמה שכנתי ערמה, לשון ערם שאין שום לבוש להלביש אותה, כי שם לית ענוה ולית בשת תמן, ושם אין צריכין שום לבוש, בבחינת מה שנאמר באדם הראשון קדם החטא, "ויהיו שניהם ערומים ולא יתבששו". וזה בחינת יקרה היא מפנינים, שזה נאמר על התלמיד חכם שהוא יקר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה סוטה ד עמוד ב), כי התלמיד חכם על-ידי התורה עולה למעלה למעלה עד אוריתא דעתיקא סתימאה, שהיא למעלה מבחינת כהן גדול שמתלבש בלבושין ונכנס לפני ולפנים, כי הוא עולה למעלה מעלה שאין שם בחינת לבושין כנ"ל. וזה בחינת תורת ה' תמימה, הוא אוריתא דעתיקא סתימאה, כמו שכתב רבנו נרו יאיר סימן מט), משיבת נפש, מדרכי מיתה לדרכי חיים, כמו שפרש רש"י, כי שם נתתקנין ושבין מדרכי מיתה לדרכי חיים, שהוא תקון עוון הנ"ל בשלמות כנ"ל, בחינת תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך 'את פניך' דיקא, בחינת פנים בפנים בלי לבושין כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, השרוי בלא אשה, שרוי בלא שמחה, בלא תורה. כי בחינת תורה שבעל פה ]הוא[, בחינת אמונת חכמים כנ"ל שעל-ידי-זה נשלם בחינת תורה שבכתב כנ"ל, שעל-ידי-זה בחינת שמחה כנ"ל: שיך לעיל:
מקוה הוא בחינת יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, כמובא, שזה בחינת הכרעת מחלקת שבקדשה, כמובא בזהר הקדוש. נמצא שמקוה היא בחינת מחלקת שבקדשה שיש לה הכרעה, ועל-כן מתקנת פגם הנ"ל, בבחינת מי מריבה, בחינת מים טהורים כנ"ל:
וזה בחינת מה שכתוב שם, "הולך רכיל מגלה סוד", 'מגלה' דיקא, בחינת פגם הנ"ל גלי דכסיא, "ונאמן רוח מכסה דבר", בחינת התקון שחוזר לעשות לבושין לכסות אור החכמה, בבחינת על כפים כסה אור, כי שם צריך התקון בבחינת הידים, בבחינת כתב כנ"ל: