ליקוטי הלכות · אבן העזר · פריה ורביה ואישות ב

חיב כל אדם לשא אשה וכו', כיון שיש לאדם זכר ונקבה קים מצות פריה ורביה וכו': על-פי התורה "ויהי מקץ" כי מרחמם ינהגם וכו' בלקוטי תנינא סימן ז), עין שם כל המאמר היטב ענין בן ותלמיד, שצריך האדם להשאיר אחריו כדי שיאיר דעתו גם בעולם הזה השפל אפלו כשיסתלק למעלה וכו', עין שם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אשר אין חליפות למו חד אמר בן. וחד אמר תלמיד, כי עקר התענוג והשעשוע של השם יתברך הוא כשעולה העבודה של העולם הזה השפל, כמו שנאמר, "ואבית תהלה מגושי עפר וכו'", עין שם. וכשרוצה לדבר עם חברו ביראת שמים, צריך שיהיה לו יראת שמים כדי שיתקימו דבריו אצל חברו וכו' וכו', ועל-ידי שמאיר בחברו ומתרוקן המח שלו, על-ידי-זה זוכה לקבל הארת המקיפים וכו', וצריך שיהיה לו בחינת כל, בבחינת כי כל בשמים ובארץ וכו', שיוכל להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה וכו', וזה בחינת בן ותלמיד, בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה וכו'. וצריך לכלל העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון וכו' ועל-ידי כלליות בן ותלמיד, על-ידי-זה זוכה לקבל בשעת אכילה הארת הרצון וכו', כי המלכות מקבלת הפרנסה מים החכמה שמאיר על-ידי בן ותלמיד וכו', והמלכות הוא בחינת יראה, כמו שכתוב, אלמלא מוראה של מלכות, עין שם כל זה היטב, כי לא נרשם כאן רק רמזים ומראה מקום בעלמא, ועין שם הענין באריכות גדול ותראה נפלאות תמים דעים: וזה בחינת מה שצריכין להוליד בן ובת, כי בן ובת זה בחינת בן ותלמיד הנ"ל, כי השגת הבן, שהוא השגת דרי מעלה, זה בחינת עלמא דדכורא, והשגת התלמיד, שהוא בחינת השגת דרי מטה, בחינת מלא כל הארץ כבודו, זה בחינת מלכות, בחינת עלמא דנוקבא כידוע כי דרי מעלה ודרי מטה הם בבחינת דכר ונוקבא, בחינת בן ובת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'הביאי בני מרחוק' אלו גליות שבארץ ישראל שדעתן מישבת עליהן כבנים, 'ובנותי' אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינן מישבות עליהן כבנות וכו'. והובא בדברי רבנו זכרונו לברכה סימן ל). נמצא, שבן הוא בחינת ישוב הדעת, וזה בחינת דרי מעלה שהשגתן גבה מאד בבחינת אספקלריא המאירה, ובת הוא בחינת דרי מטה, שוכני עפר, שהיא בחינת דעת שאינו מישב כל כך, בחינת אספקלריא שאינה מאירה, וכמובן שם במאמר הנ"ל. כי כל אדם חיב לשא אשה כדי להוליד בן ובת, כדי לקים מצות פריה ורביה. וזה הענין מבאר היטב בדברי רבנו במאמר הנ"ל, כי צריך האדם שישאר אחריו הדעת, בחינת בן ותלמיד, כדי שיאיר דעתו גם בעולם הזה השפל, כי זה עקר השעשוע של השם יתברך כנ"ל כשמקשרין גם העולם הזה השפל אליו יתברך וכו', וזה עקר מצות פריה ורביה, כי זה עקר בחינת קדשת הזווג כדי לקשר גם בחינת העולמות התחתונים אליו יתברך, כי איש ואשה הם בחינת דרי מעלה ודרי מטה כנ"ל, וכשמתחברים יחד בקדשה ובטהרה, על-ידי-זה מתחברים עולמות עליונים ותחתונים, דרי מעלה עם דרי מטה, ועל-ידי-זה נולד ונתגלה הדעת בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל, דהינו כי על-ידי-זה נולד בן ובת שהם מאירים גם כן בשתי בחינות הנ"ל, בבחינת דרי מעלה ובבחינת דרי מטה, וזה עקר קיום העולם. ועל-כן אפלו מי שהוא קדוש גדול אינו רשאי לפרש עצמו לגמרי לבלי לשא אשה כלל, רק צריך לקים מצות פריה ורביה, כי זהו ענין המבאר במאמר הנ"ל, שאין זה תכלית השלמות להיות רק למעלה ולא למטה, כי עקר השלמות של הצדיק האמתי הוא רק שיהיה למעלה ולמטה שיוכל להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה. וכל מה שהצדיק גבה וקדוש יותר ויותר, כמו כן הוא צריך להאיר גם למטה ביותר, כדי שיקשר גם כל התחתונים השוכני עפר, אפלו המנחים למטה מאד, לקרבם כלם אליו יתברך, וזה בחינת זווג דקדשה שצריך לקשר כל העולמות התחתונים אליו יתברך, כי אשה יראת ה' היא בחינת עקרת הבית שנותנת טרף לביתה וכו', שכל העולמות מקבלין חיות על ידה כידוע. וזה עקר בחינת נשואין דקדשה כדי שיתקשרו כל העולמות יחד, דהינו לקשר גם העולם הזה השפל, שהוא בחינת סטרא דנוקבא, כנגד העולמות העליונים, לקשרו גם כן אליו יתברך על-ידי זווג דקדשה כראוי: וזה בחינת פגם נדב ואביהוא שנכנסו למשכן להקטיר קטרת אשר לא צוה אותם, ואיתא שהפגם שלהם היה בגין דלא אנסיבו, כי הם מגדל קדשתם העצומה לא רצו להוריד עצמן לקשר גם עולמות התחתונים. וזה בחינת פגם דלא אנסיבו כנ"ל, ורצו לכנס למשכן לפנים אל הקדשה, דהינו לקשר עצמם להשם יתברך כראוי להם, אבל לא הורידו עצמן לקשר גם התחתונים להשם יתברך, שזהו בחינת פגם דלא אנסיבו כנ"ל: ועל-כן היה הפגם שלהם בקטרת, שהקריבו קטרת שלא ברשות אשר לא צוה אותם, כי באמת קטרת גבה מאד מאד כידוע, וכמו שאיתא בזהר הקדוש, סליקו דקרבנא עד אין סוף. ובפרט קטרת שעולה למעלה למעלה בתכלית המעלה עד אין סוף, ואף-על-פי-כן היה בא בתוך הקטרת חלבנה שריחה רע, שמרמז על פושעי ישראל, ובמצוה זו של קטרת הראה לנו השם יתברך ענין הנ"ל המבאר בדברי רבנו בכמה מקומות, ובפרט במאמר הנ"ל, שדיקא מי שהוא קדוש ביותר וגבה מאד מאד, כמו כן הוא יכול להוריד עצמו מאד מאד להגביה אפלו התחתונים המנחים בשפל המדרגה ביותר. וזהו עקר שלמות מעלתו הגבה, כי כשהוא רק למעלה למעלה ולא למטה, אין זה שלמות וכו' וכנ"ל. וזהו אנו רואין במצוה זו של קטרת שגבה מאד, ומחמת גדל מעלתו וקדשתו של קטרת שעולה למעלה למעלה, מחמת זה דיקא היה בא בתוך הקטרת חלבנה שריחה רע, להורות שאי אפשר לעלות למעלה למעלה כי אם כשיכולין לירד למטה למטה להעלות כל השוכני עפר להשם יתברך, כי קטרת מקשר כל העולמות להשם יתברך אפלו מדרגות התחתונות מאד בחינת חלבנה. וזה עקר מעלת הקטרת, ועל-כן קטרת מטהר עולם העשיה כידוע, אף-על-פי שעלית הקטרת למעלה למעלה, אף-על-פי-כן , אדרבה מחמת זה דיקא הוא מטהר עולם השפל הזה, עולם העשיה וכנ"ל. ועל-כן אין שום דבר שיכניע את הקלפות כמו קטרת, כי קטרת מטהר כל המקומות מהקלפות אפלו הנמוכים מאד, ומעלה ומקשר הכל להשם יתברך, כי לגדל מעלתו יכול לירד אפלו למטה וכנ"ל. וזה בחינת שמן וקטרת וכו', כי עקר מצות קטרת בשעת הדלקת הנרות כמו שנאמר, "ובהעלת אהרן את הנרת יקטירנה" וכו'. כי שמן זה בחינת מקיפים, בחינת להצהיל פנים משמן, כמבאר במאמר הנ"ל. כי על-ידי קטרת שמקשר כל המדרגות התחתונות להשם יתברך ועולה למעלה למעלה, שזהו בחינת הארת בן ותלמיד, כמובן במאמר הנ"ל, על-ידי-זה מאירין המקיפים בחינת שמן כנ"ל: ונדב ואביהוא שנכנסו להקטיר קטרת ולא אנסיבו, שרצו לעלות למעלה למעלה, שזהו בחינת קטרת, אבל לא אינסיבו, שלא ירדו למטה לקשר גם כל העולמות התחתונים כנ"ל, ועל-כן פגמו בהקטרת שהקריבו, כי עקר שלמות הקטרת כשמקשרין הכל להשם יתברך אפלו הנמוכים מאד, וכשאין מקריבין הקטרת בבחינה זו, הוא פגום, והרי הוא כאלו חסר חלבנה מהקטרת שאז בודאי הקטרת פסול לגמרי, כמו כן כשאין מקשרין ומעלין כל המדרגות התחתונות להשם יתברך, אז אין יכולין לכנס לפנים להקטיר קטרת וכנ"ל. וזהו שנאמר לאהרן אחרי מות שני בניו הנ"ל, "ואל יבא בכל עת אל הקדש". כי אם ביום הכפורים על-ידי הקרבנות והקטרת, וכל סדר העבודה של יום הכפורים, כי ביום הכפורים אז הוא סליחת העוונות, ועקר הכפרה על-ידי הכהן הגדול, על-ידי עבודתו, כמו שכתוב, "וכפר על בני ישראל" וכו'. ואז דיקא כשהוא מכפר על בני ישראל, ואז יכול להרים כל הפושעי ישראל, כל המנחים במדרגה שפלה ונמוכה, להרים כלם להשם יתברך, אז דיקא הוא יכול לכנס לפני ולפנים, אבל בכל השנה אסור לו לכנס לפני ולפנים כי אי אפשר לכנס לפני ולפנים, כי אם כשיכולין לקשר ולהעלות כל הנמוכים והשפלים אליו יתברך ולטהרם כלם מעוונות, אז דיקא יכולין לעלות למעלה ולכנס לפני ולפנים וכנ"ל. ועל-כן הכהן הגדול ביום הכפורים צריך שיהיה לו אשה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכמו שכתוב, "וכפר בעדו ובעד ביתו", זה בחינת הנ"ל, כי כשיש לו אשה, על-ידי-זה מקשר גם עולם התחתון להשם יתברך וכנ"ל, וזה עקר עבודות יום הכפורים לקשר כל העולמות התחתונים אליו יתברך וכו' וכנ"ל: ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ברוך הנותן ליעף כח:

העתקת הקטע עם מראה המקום