ליקוטי הלכות · חושן משפט א · כח והרשאה ב
התאמת הקריאה
הלכה ב:
ענין הרשאה שאי אפשר להוציא תביעה מיד הנתבע על ידי שליח, כי יכול לומר לו, לאו בעל דברים דידי את כי אם כשבא בהרשאה שכתב לו דון וזכי ואפיק לנפשך וכו'. וגם על ידי הרשאה אי אפשר לתבעו מדינא כי אם מתקנתא דשליחות וכו', עין שם בשלחן ערוך:
על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל, ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו' סימן ו, עין שם היטב: ואיתא שם, שעל ידי תשובה נעשה בחינת אדם לשבת על הכסא, כי על ידי תשובה נעשה בחינת נקדה תתאה ונקדה עלאה והוא"ו שבתוך האל"ף וכו'. ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה. שהשמש מאיר ללבנה שהם בחינת משה ויהושע וכו' וכנ"ל. וזה בחינת שלש מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ וכו', עין שם כל זה היטב:
והנה כל המשפטים שבין בני ישראל בין אחד לחברו כשעושין משפט צדק ביניהם זה בחינת תשובה, כי משיבין הדבר למקומו ושרשו, כי זה רצה לגזל את חברו ולהוציא הדבר משרשו ולהכניסו למקומות החיצונים על ידי העברה של גזלה וכפירה. וכשעושין משפט אמת וצדק ומבררין הדין אמת אזי חוזר המעות או החפץ למקומו ושרשו. וזה בחינת תשובה. ועל כן נעשה התקון הנ"ל של בחינת תשובה על ידי המשפט ובשביל זה נקרא משפט צדק, כמו שכתוב, "ושפטו את העם משפט צדק". כי משפט הוא בחינת נקדה עלאה, כמבאר במאמר הנ"ל. צדק הוא בחינת נקדה תתאה כידוע, וכמו שכתוב, "צדק יקראהו לרגלו". רגלין זה בחינת נקדה תתאה, בחינת ותחת רגליו דא חיריק, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. והשלשה דינים שעושין המשפט צדק ומעלין ומקשרין על ידי זה נקדה תתאה בנקדה עלאה הם בחינת הוא"ו שבתוך האל"ף, כי השלשה דינים הם בחינת תלת אבהן והעקר הוא השלישי המכריע שהוא בחינת יעקב שכלול משלשתן וזה בחינת וא"ו, כי יעקב הוא בחינת וא"ו כמו שמבאר שם. נמצא, שעל ידי המשפט צדק נעשה היחוד הנ"ל הנעשה על ידי התשובה, כי המשפט הוא בחינת תשובה כנ"ל. ועל כן נקרא בחינת משפט שלום, כמו שכתוב, "אמת ומשפט שלום שפטו", כי עקר המשפט הוא לעשות שלום בין התובע והנתבע כי 'יקב 'הדין 'את 'ההר. ואחר כך נעשה שלום ביניהם על ידי המשפט אמת, כמו שכתוב, "אמת ומשפט שלום שפטו". וכשנעשה שלום ביניהם בין התובע והנתבע על ידי המשפט צדק מזה בעצמו נעשה למעלה בחינת יחוד הנ"ל, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא, כי התובע והנתבע, שהם מלוה ולווה וכיוצא, הם בחינת נקדה עלאה ונקדה תתאה, כי מלוה ולווה שהם תובע ונתבע, שזהו תובעו מה שנתחיב לו הם בבחינת חמה ולבנה כידוע, כי החמה הוא בחינת משפיע, בחינת נקדה עלאה, בחינת מלוה. והלבנה הוא בחינת לווה, בחינת מקבל, בחינת נקדה תתאה וכשנעשה ביניהם הכחשה וקטטות זה בחינת פרוד, חס ושלום, בין שתי' הבחינות הנ"ל ועל כן המשפט הוא דבר גדול מאד ועליו העולם עומד, כי על ידי המשפט על ידי זה עושין שלום ביניהם. ואזי נתעורר גם למעלה, כביכול, היחוד בין חמה ולבנה, בין נקדה עלאה לנקדה תתאה, כי המשפט הוא בחינת תשובה וכו' כנ"ל:
ועל כן עקר המשפט הוא רק כשהבעל דבר לפנינו, אבל על ידי שליח אי אפשר לעשות משפט צדק. ועל כן יכול לדחותו ולומר לו לאו בעל דברים דידי את, כי עקר ההכחשה והכפירה שנעשה ביניהם בין המלוה והלווה, בין התובע והנתבע שזה בחינת פרוד כנ"ל, עקרו נעשה רק מבחינת עץ הדעת טוב ורע שמשם נמשך השקר הבא מזהמת הנחש שהביא השקר בעולם ועל ידי זה נעשה פרוד, כביכול, כידוע. ועקר השתלשלות אחיזת עץ הדעת הוא מבחינת מט"ט וכמובא בתקונים, כי מט"ט הוא בחינת מטה משה המתהפך וכו', כי משם אחיזת עץ הדעת טוב ורע ומט"ט הוא בחינת מלאך, בחינת שליח. וכשהקדוש ברוך הוא מסתיר פנים, כביכול, אזי ההנהגה על ידי השליח שהוא בחינת מט"ט ועל כן אחר החטא של ישראל נאמר, "הנה מלאכי ילך לפניך וכו'". ומשה רבנו עליו השלום, לא רצה לקבלו ואמר, "אם אין פניך הלכים וכו'". כי לא רצה משה בבחינת הנהגה זו, כי משם משתלשל, חס ושלום, אחיזת עץ הדעת וכו' כנ"ל, כי ישראל שיצאו ממצרים והלכו לכבש ארץ ישראל משבעה עממין זה בחינת תשובה לתקן חטא אדם הראשון שעקר תקונו היה על ידי גלות מצרים שנזדככו שם ובררו שם כל הניצוצות שנפלו על ידי חטא אדם הראשון ועלו ברכוש גדול, דהינו כל הניצוצות הנ"ל, לארץ ישראל להחזיר הכל לשרשו. וגם ארץ ישראל בעצמו הוציאו מהקלפה והסטרא אחרא שחפה עליה על ידי חטא הנ"ל שמחמת זה היה ארץ ישראל ביד כנען תחלה. וישראל תקנו כל זה והכניעו שבעה עממין והוציאו ארץ ישראל מהקלפה והעלו כל הניצוצות שנפלו על ידי חטא אדם הראשון אל הקדשה. נמצא, שכניסת ישראל לארץ הוא בחינת תשובה ועל כן נצטוו ישראל שלש מצוות בכניסתן לארץ שהם בחינת תשובה, כמו שמבאר במאמר הנ"ל, כי עקר כניסתן לארץ היה בחינת תשובה כנ"ל, ועקר התשובה הוא שיהיה נעשה, כביכול, יחוד בין הנקדות, בין חמה ולבנה כנ"ל. ועקר היחוד בשלמות הוא כשה' יתברך בעצמו מנהיג את ישראל ואזי כנסת ישראל מתיחדין עמו יתברך ואזי היחוד בשלמות, אבל כשההנהגה הוא על ידי בחינת מט"ט זה בחינת הסתרה כידוע, ואז אין היחוד בשלמות, ואזי אין בחינת התשובה בשלמות ויוכל, חס ושלום, לחזר ולהשתלשל אחיזה להסטרא אחרא שיניקתה מבחינת עץ הדעת שמשתלשל משם כנ"ל. ועל כן לא רצה משה בזה ואמר, אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה, כי לא רצה לכנס כלל לארץ ישראל על ידי בחינת ההנהגה זו, כי ידע שלא יתקימו ישראל שם בארץ ישראל כשיכנסו על ידי בחינה זו וכמו שהיה באמת, כי אחר כך בימי יהושע שהכרח לקבל ההנהגה זו, כמבאר בפסוק שם שאמר לו המלאך, "עתה באתי". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבל בימי משה רבך באתי ולא רצה לקבלו וכו'. ולבסוף נתקלקל הדבר שלא נתקימו ישראל שם, כי איתא שאלו היה משה רבנו עליו השלום, מכניס את ישראל לארץ לא גלו משם לעולם, והכל על ידי בחינה הנ"ל, כי בימי משה היה ההנהגה על ידו יתברך בעצמו, כביכול, כנ"ל:
ועל כן כשרוצין לעשות משפט צדק בין איש לרעהו צריך שיהיה הבעל דבר לפנינו. ואז יוצא הדין לאשורו ומבטלין השקר והכפירה הבא מעץ הדעת וכו' ועושין שלום ביניהם ונעשה יחוד שלם מזה, כביכול, אבל על ידי שליח קשה לברר הדין לאמתו, כי יוכל להתגבר הכפירה והשקר שיניקתה מעץ הדעת שאחיזתו משתלשלת מבחינת מט"ט שהוא בחינת שליח כנ"ל. וגם כשיוצא המשפט אינו בבחינת משפט שלום בשלמות, כי על ידי שליח מעוררין, חס ושלום, ההנהגה על ידי שליח שעל ידי זה אינו נעשה התקון והיחוד בשלמות כנ"ל. ועל כן מעקר הדין אי אפשר לעשות משפט כלל על ידי שליח כי אם כששניהם לפנינו, כי על מלוה דכפר ביה חבריה אין מועיל הרשאה מדינא רק מצד תקנות הרשאה, כמבאר בחשן משפט ועין בש"ך שם, רק מחמת התקנה תקנו שיועיל הרשאה מחמת תקון העולם כדי שלא יהיה כל אחד חוטף ממון חברו וילך למרחקים, כמובא בפוסקים, עין שם, כי באמת הנהגה זו על ידי שליח אף שהוא בחינת הסתרה הוא תקון העולם, כי לפעמים העולם, חס ושלום, בבחינת הרחקה גדולה מאתו יתברך, עד שאי אפשר שה' יתברך ינהיג העולם בעצמו כביכול, וההכרח שינהיג העולם, כביכול, על ידי בחינת הסתרה על ידי בחינת שליח הנ"ל, כמו שכתוב, "כי לא אעלה בקרבך פן וכו'". ועל כן בהכרח שתהיה ההנהגה על ידי שליח, כביכול, כי נמסר לו כל הכח ויש לו כח לדון כל העולם, כי, כביכול, ה' יתברך נסתר בו ומנהיג העולם על ידו. וזה בחינת הבא בהרשאה לדון ולהוציא להציל עשוק מיד עושקו, כי הכל בשביל תקון העולם כנ"ל ואזי המרשה צריך לבוא בכח המלוה שימסר לו כל כחו ואז יש לו כח להוציא התביעה ולהשיבה להמלוה למקומה ושרשה הכל בבחינה הנ"ל והבן. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, "ואשר לא טוב עשה בעמיו", זה הבא בהרשאה, כי מבחינת הבא בהרשאה משם משתלשל אחיזת עץ הדעת טוב ורע. ועל כן נקרא הבא בהרשאה לא טוב, כי אנו צריכין להשתדל בכל מעשינו רק לעורר בחינת ההנהגה על ידו יתברך בעצמו, כביכול, ואזי נתחברין שתי הנקדות הנ"ל בשלמות והעקר בשעת המשפט שהוא בחינת תשובה, בחינת יחוד הנ"ל, בחינת חמה ולבנה כנ"ל ואזי נתקים, "והיה אור הלבנה כאור החמה" בלי שום מעוט שמשם באין כל החובות והתביעות על ידי מעוט הירח וכו'. ועל ידי משפט אמת הכל חוזר למקומו ושרשו ונתתקן כל זה ועל ידי זה ישובו ישראל לארצם, כמו שכתוב, "ציון במשפט תפדה". ואזי יתקים, "והיה ה' למלך וכו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ברוך השם לעולם, אמן ואמן.: