ליקוטי הלכות · חושן משפט א · שלוחין ה
התאמת הקריאה
בכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו.: כי מבאר בהתורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח' שעקר האמונה על ידי ברור המדמה שמתברר על ידי בחינת רוח נבואה ורוח הקדש וכו', עין שם.: וזה ידוע ומבאר כבר בדברינו כמה פעמים שעקר כלל כל התורה הקדושה הוא אמונה, כמו שכתוב, "כל מצותיך אמונה". וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בא חבקוק והעמידן על אחת וכו. ועל כן בכל התורה שלוחו של אדם כמותו, כי עקר האמונה, שהיא כלל התורה, היא על ידי ברור המדמה כנ"ל והמדמה הוא בחינת שליח, כי המדמה הוא שליח השכל, כי השכל רחוק מכל ידיעות הגשמיות רק על ידי המדמה, שהוא כח של השכל, על ידי זה מגיע להשכל ידיעות תארי הגשמיות. ועל כן שם בבחינת המדמה, שם עקר הבחירה, כי בפנימיות השכל האמתי אין שום בחירה, כי פנימיות השכל האמתי רחוק מכל התאוות הגשמיות ומכל המדות רק דבוק בשלמות בה' יתברך, רק מחמת שאין להשכל תפיסה בהגשמיות כי אם על ידי כח המדמה שהוא שליח השכל כנ"ל, על ידי זה כל כח הבחירה, כי בהמדמה יכולין להתאחז טעותים הרבה על ידי שהוא מדמה מלתא למלתא והוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע, כי שם בהמדמה עקר אחיזת הרע על ידי הטעיות והשקרים שיש להם כח להתאחז בהמדמה, כמובן כל זה בכמה מקומות בדברינו. ועקר תקון המדמה, ששם עקר הבחירה, הוא רק על ידי רוח נבואה, שהוא כלל התורה, שעל ידי זה מתברר המדמה, שהוא ברור האמונה, שהיא עקר התורה כנ"ל. ואז נכלל המדמה בהשכל, שזה עקר השלמות והתקון שהמדמה יתקשר ויתבטל לגבי השכל האמתי, שזה אי אפשר כי אם על ידי אמונה שזוכין על ידי נבואה ורוח הקדש וכו' כנ"ל. ועל כן בכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו, כי זה כלל כל התורה שמתקימת על ידי השליח דיקא דהינו על ידי כח המדמה שהוא שליח השכל שכל מצוות התורה על ידו דיקא, כי כל המצוות הם בדברים גשמיים, כגון ציצית ותפלין וארבעה מינים וכו' כדי לקשר כל הגשמיות לשרשן, שזה עקר יסוד כל התורה לקשר ולכלל הגשמיות בתכלית שרש הרוחניות שיהיה נכלל הכל בשרשו בה' יתברך. וכל המצוות נעשין על ידי המדמה, שהוא שליח השכל, כי השכל בעצמו רחוק מתארי הגשמיים רק השכל מצוה להמדמה שיעשה המצוות בגשמיות. ועל כן באמת אין טעם על פי שכל האנושי לשום מצוה רק כל מצותיך אמונה שאנו זוכין לאמונה שלמה שנטעו בנו אבותינו ורבותינו על ידי רוח נבואה של משה רבנו, עליו השלום, רבן של כל הנביאים ועל ידי הרוח הקדש והרוח נבואה של כל הצדיקים שבכל דור, ועל ידי זה מתברר האמונה ואנו מקימים כל המצוות וכל מה שמקימים המצוות יותר מתברר המדמה שמשם האמונה ביותר. ועל ידי זה אנו נכללים בשרש השכל הפנימי, בה' יתברך, בבחינת וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. נמצא, שקיום התורה נעשה על ידי בחינת שליח, שהוא המדמה כנ"ל. ועל כן בכל התורה שלוחו של אדם כמותו, כי עקר קיום כל התורה הוא על ידי בחינת שליח שהוא המדמה כנ"ל:
ואף על פי כן מצוה בו יותר מבשלוחו, כי כבר מבאר שכל אחיזת הטעיות והשקרים הם בבחינת השליח שהוא המדמה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו כל קיום התורה על ידו, כי עקר קיום התורה הוא דיקא על ידי הבעל בחירה ועקר הבחירה הוא, שיש מקום לטעות, והוא מתגבר לרדף אחר האמת על ידי זה עקר קיום התורה, כי במקום שאין בחירה אין שיך תורה ומצוה כידוע. ועל כן בודאי מצוה בו יותר מבשלוחו, כי אפלו כשרוצה לקים המצוה בעצמו צריך להתגבר מאד על טעות המדמה, שהוא בחינת שליח, שבו אחיזת הטעות כנ"ל, מכל שכן כשרוצה לעשות המצוה על ידי שליח, כי בודאי כל מה שמתרבה השליחות ביותר יוכל, חס ושלום, הטעיות להתאחז ביותר, כי כל אחיזת הטעיות בבחינת שליח וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיכול לומר להשליח לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, כי עקר השליחות הוא שיהיה השליח נכלל בהמשלח, שהוא בחינת כלליות המדמה בהשכל האמתי, אבל כשהשליח מעות בשליחותו - בטל שליחותו, כי כשהמדמה אינו מתנהג כפי השכל האמתי הוא בטל ומבטל ונחשב גרוע מבהמה, כי כשהמדמה אינו מתנהג כפי השכל האמתי הוא בבחינת רוח שטות ממש שמשם כל העברות, רחמנא לצלן, ומשם כל המשגעים ממש. וכל מיני שגעון שנמצאים ברב אנשים אפלו לאינם משגעים ממש רק שעושין הרבה דברים שהם שגעון ממש כנראה בחוש והכל על ידי הטעיות המדמה שאינו מתנהג כפי השכל האמתי. וזה בחינת אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, 'ילין' זה בחינת המדמה שהוא בחינת חשכת לילה, בחינת שנה, כמבאר במקום אחר. 'יקר' זה בחינת המחין תפלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ויקר אלו תפלין הינו כשאין המדמה נכלל בהשכל בחינת אדם ביקר בל ילין, אזי נמשל כבהמות נדמה וכנ"ל. ועין בהתורה תקעו אמונה סימן ה' אות ט' מבאר שם מעין זה, עין שם והוא פלא:
ועל כן אין שליחות לעכו"ם וכן אין שליחות לדבר עברה, כי עקר תורת שליחות הוא מבחינת הנ"ל מחמת שקיום התורה על ידי המדמה שהוא שליח השכל וכו' וכנ"ל. אבל עכו"ם שרחוקים מהתורה בודאי אין בהם דין שליחות, כי הם כרוכים אחר המדמה הגשמי ומרחיקים המדמה מהשכל, כי נדמה להם שהם חכמים בעיניהם ובאמת כל חכמתם הכל על ידי המדמה המטעה והמערבב מאחר שאין להם רוח נבואה, כי לא קבלו התורה ממשה רבנו, שהוא שרש ורבן של כל הנביאים כנ"ל, ועל כן בודאי אין בהם דין שליחות כנ"ל. וכן אין שליח לדבר עברה, כי על ידי העברה נתרחק ונפסק המדמה מהשכל ונחשב באמת משגע ממש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כי כל העברות באים על ידי בלבול המדמה, על ידי שאין המדמה, שהוא השליח, מקים צווי השכל המשלח, שזהו הפך מקיום התורה ועל כן בודאי אין בו דין שליחות כנ"ל. וכן אין שליחות לקטן, כי עקר הקטנות הוא בחינת מחין דקטנות ששם התגברות המדמה כנגד השכל שמזה באים כל מעשה שטות שעושה הקטן שהוא מחמת התגברות המדמה על השכל. ועל כן אין לו שליחות כנ"ל, כי עקר תורת שליחות נמשך מקיום התורה שעקרה על ידי שהשליח שהוא המדמה יקים בשלמות, דעת המשלח, שהוא השכל וכו' וכנ"ל: