ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אמנין ב

האמנין שומרי שכר הן - ענין הארבעה שומרים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המאמר מישרא דסכינא וכו' (סימן ל) עין שם כי השכל התחתון בחינת חכמה תתאה שהוא בחינת החכמה שבכל עולם ועולם המנהגת את העולם היא בחינת מלכות ולבוא לזה השכל הוא על ידי שונא בצע ועל כן ביומוי דשמואל וכו' וצריך להמשיך חיות לזה השכל ועקר החיות הוא מאור הפנים המאיר ברגלים וכו'. ולפעמים נופל בחינת חכמה תתאה בחינת השכל הנ"ל בחינת מלכות ונעשה מזה ארבע מלכיות וכו' וצריך כל אחד לראות לחתך ולהבדיל את בחינת מלכות דקדשה מן הארבע מלכיות וזה נעשה על ידי החסד בבחינת והוכן בחסד כסא בחינת קצרו לפי חסד וכו'. ובשביל זה רדף אברהם אחר הארבעה מלכים כי הם בחינת הארבע מלכיות, כי הוא היה איש חסד ועל ידי החסד חתך והבדיל מלכות דקדשה מהארבע מלכיות ועל כן יצאו ממנו ארבעה בנים שהם כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' שהם בחינת ד, בחינת מלכות דקדשה שהיא בחינת ד וכו' עין שם כל זה באר היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ארבעה שומרים, כי השמירה זה בחינת מלכות שהוא בחינת שמור, כמובא, כי היא מדת לילה שאז צריכין שמירה כידוע ועל כן הם ארבעה שומרים כנגד בחינת המלכות שהיא בחינת ד כנ"ל ששם צריכין שמירה מן הארבע מלכיות. ועקר השמירה הוא כפי מה שזוכין להעלות את המלכות דקדשה מהארבע מלכיות על ידי החסד ומחיין אותה על ידי אור הפנים כי על ידי זה נשמרין מכל מיני הזקות. כי כל החפצים של האדם וכל העשירות שלו הם בחינת מלכות, כי מלכות היא בחינת עשירות, כי מבחינת מלכות יוצאין כל הדברים שבעולם כי היא בחינת השכל המנהגת את כל העולם כנ"ל. ועל כן עקר תקון מלכות דקדשה על ידי שונא בצע, כי כשנופלין אל תאות ממון אזי פוגמין במלכות דקדשה שהיא בחינת עשירות כנ"ל, אבל מי ששונא בצע וזוכה לבחינת חכמה הנ"ל, בחינת מלכות דקדשה אזי הממון והעשירות שלו וכל החפצים שלו יקר מאד, כי ממון דקדשה יקר מאד, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, כי היא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל. ועל כן ממון דקדשה צריך שמירה גדולה, כי הוא בחינת מלכות ששם צריכין שמירה גדולה מבחינת הארבע מלכיות שהם בחינת חיות רעות, כמו שכתוב בדניאל ובזכריה שהמשיל את הארבע מלכיות בארבע חיות רעות, כי מהן באין כל ההזקות שבעולם. ועל כן ממון דקדשה צריך שמירה גדולה מהם (וכמו שהזהיר רבנו זכרונו לברכה מאד מאד כמה פעמים לשמר מאד מאד ממון ישראלי שהיא בחינת ממון דקדשה, כי הוא צריך שמירה גדולה כנ"ל). ועקר השמירה של הממון והעשירות שהוא בחינת מלכות הוא על ידי שמעלין את בחינת המלכות חכמה תתאה הנ"ל מן הארבע מלכיות ומעלין אותה ומחיין אותה על ידי אור הפנים על ידי זה נשמרין מכל מיני הזקות מגנבה ואבדה ואונסין, כי הארבע מלכיות הם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים כנ"ל וזה בחינת אונסין שהם על ידי חיה רעה ולסטים מזין וזה בחינת הארבע מלכיות כנ"ל. ועל כן כשחותכין ומבדילין את המלכות דקדשה מהם על ידי זה נצולין מאונסין כנ"ל. ועל ידי שמחיין את החכמה תתאה על ידי אור הפנים כנ"ל על ידי זה נצולין מגנבה ואבדה כי גנבה ואבדה הם על ידי פגם הדעת, כי עקר הגנבה והאבדה הם באים בהסח הדעת שאז דיקא בא הגנב וכן האבדה כידוע בחוש ועל כן הגנבה ואבדה הם בחינת פגם הדעת, ועל כן על ידי שמחיין החכמה תתאה בחינת מלכות על ידי אור הפנים שהוא בחינת הארת השכל עליון שמאיר ומשלים השכל התחתון נמצא שנשלם השכל ועל כן על ידי זה נצולין מגנבה ואבדה שהם תלויים בשלמות הדעת כנ"ל, נמצא שעל ידי שמעלין את המלכות דקדשה מהארבע מלכיות ומחיין אותה על ידי אור הפנים על ידי זה נצולין מכל מיני הזקות מגנבה ואבדה ואונסין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת החלוקי דינים שיש בין השומרים, כי שואל חיב בכל, כי שואל כל הנאה שלו ועל כן חיב בכל, כי עקר העלאת המלכות דקדשה מהארבע מלכיות היא על ידי החסד בבחינת והוכן בחסד כסא. ועל כן כל החפצים של אדם שהם בחינת מלכות שלו והאדם מקבל הנאה מכל חפץ וחפץ וזאת ההנאה זה בחינת אהבה, בחינת חסד שמשם באים כל האהבות וההנאות ועל כן צריך כל אדם לראות להעלות כל האהבות וההנאות שיש לו מאיזה חפץ או מאיזה דבר שבעולם להעלות הכל לה' יתברך להעלות האהבה לשרשה לבחינת חסד שבקדשה ואזי על ידי זה על ידי שמעלה האהבה שבאותו הדבר לבחינת חסד שבקדשה על ידי זה הוא מעלה את בחינת המלכות מהארבע מלכיות על ידי החסד שבקדשה שעל ידי זה עקר העלאת המלכות כנ"ל, כי החפצים בעצמן הם בחינת מלכות כנ"ל וכשאין מעלה חס ושלום האהבה שבאותו החפץ לשרשה אזי חס ושלום, על ידי זה נותן כח לארבע מלכיות של הסטרא אחרא, כי כמו שהעלאת המלכות דקדשה על ידי החסד שבקדשה, כמו כן להפך על ידי האהבות הנפולות חס ושלום מתגבר חס ושלום, מלכות הרשעה שהם הארבע מלכיות, כי כל התאות שבעולם הם בחינת אהבות נפולות ועל ידיהם מתגבר חס ושלום, מלכות הרשעה על ידי פגם החסד דקדשה שמשם באין האהבות הנפולות וכנ"ל, אבל כשמשברין כל התאות וכל ההנאות ומעלין הכל לשרשו לשרש האהבה שהוא בחינת חסד שבקדשה על ידי זה מכניעין ומבטלין מלכות הרשעה בחינת הארבע מלכיות וחותכין ומבדילין ומעלין מלכות דקדשה משם, כי עקר עליתה על ידי החסד כנ"ל בבחינת והוכן בחסד כסא כנ"ל. וזה בחינת צדקה שצריכין לתן מכל דבר צדקה, כי על ידי הצדקה, שהיא בחינת חסד, על ידי זה מעלין את המלכות שהיא בחינת העשירות מהארבע מלכיות כנ"ל ואזי כשמעלין כל האהבות וההנאות שיש לו מכל חפץ וכל דבר שבעולם מעלין הכל לשרש החסד שבקדשה כנ"ל ואזי מעלין את המלכות שהוא בחינת עשירות מהארבע מלכיות ומעלין אותה אל אור הפנים כנ"ל, אזי נשמרין מכל מיני הזקות מגנבה ואבדה ואונסין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת 'מלח ממון חסר', (כתבות סו ע"ב) כי מי שרוצה לשמר ממונו שיתקים בידו ולא ישלט בו שום הזק אזי 'חסר', הינו שיתן צדקה, כמו שפרש רש"י שם. כי על ידי הצדקה שהיא בחינת חסד שעל ידי זה מעלה את המלכות שהיא בחינת עשירות מהארבע מלכיות על ידי זה נצולין מכל מיני הזקות כנ"ל. ועל כן השואל שכל הנאה שלו חיב אפלו באונסין, כי מאחר שמקבל הנאה מזה הדבר הוא צריך לשמר את הדבר אפלו מאונסין, כי הוא צריך להעלות ההנאה והאהבה של אותו הדבר לשרשו לבחינת חסד שבקדשה ועל ידי זה נצולין מכל ההזקות כנ"ל ועל כן הדבר עומד ברשותו של השואל אפלו לאונסין, כי עליו מטל השמירה אפלו מאונסין מאחר שההנאה שלו על כן הוא צריך לשמר הדבר על ידי שיעלה כל ההנאות לשרשו לבחינת חסד שבקדשה ועל ידי זה נשמרין מכל ההזקות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן אם ארע אפלו אנס השואל חיב, כי האנס בא בגירא דילה על שלא העלה את המלכות לשרשו על ידי האהבה והחסד שבקדשה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל שאר שומרים פטורים מאונסין, כי מאחר שאינם מקבלים כל ההנאה על כן אין מטל עליהם להעלות האהבה וההנאה של אותו הדבר לשרשו שעל ידי זה נשמר אפלו מאנס מאחר שאין כל ההנאה שלהם רק של בעל הבית על כן הדבר ברשות בעל הבית, כי אינם יכולין לשמר מאונסין, כי זה תלוי רק במי שכל ההנאה שלו וכנ"ל. כי מי שההנאה שלו הוא דיקא יכול לשמר מאונסין על ידי שיעלה ההנאה לשרש החסד שבקדשה שעל ידי זה מעלין המלכות דקדשה מהארבע מלכיות שעל ידי זה נשמרין מאונסין וכנ"ל. רק אף על פי כן השומר שכר חיב בגנבה ואבדה שהם באים על ידי פגם הדעת, כי מאחר שמקבל שכר מחברו והשכר שמקבל מחברו על ידי זה ממשיך מחברו בחינת חיות לבחינת חכמה תתאה שלו, כי בחינת חכמה תתאה נשלם על ידי בחינת השפע והעשירות שנמשך להאדם, כי בחינת חכמה תתאה שיש בכל אדם הוא בחינת עשירות, בחינת מלכות כנ"ל ועל ידי ממון ישראל ממון דקדשה נשלם ומאיר יותר בחינת החכמה תתאה, כי השפע של ממון ישראל ממון דקדשה נמשך ממקום גבה ומשלים ומחיה את בחינת החכמה תתאה שהיא בחינת עשירות כנ"ל וכמובן זה במקום אחר במאמר 'גזלה' (סימן סט), עין שם. ועל כן השומר שכר מאחר שחברו נותן לו שכר ועל ידי זה השכר מקבל חיות בחינת החכמה תתאה שלו מחברו ועל כן הוא חיב בגנבה ואבדה שהיא תלויה בפגם הדעת כנ"ל. אבל השומר חנם שאין ההנאה שלו ואין מקבל שום שכר אין חיב בשום דבר, כי אינו מחיב רק לשמר, כי הוא חיב עצמו לשמר, אבל כששומר כראוי ואף על פי כן ארע גנבה ואנס מאי הוי לה למעבד, כי אין הדבר באחריותו, אבל השומר שכר או השואל הדבר באחריותם אף על פי ששמרו כראוי אף על פי כן הדבר באחריותם לענין גנבה ואבדה או אונסין כל אחד כפי דינו, כי אחריות הדבר הוא תלוי במי שעליו מטל להעלות את בחינת המלכות בחינת חכמה תתאה שיש באותו הדבר, דהינו השואל שכל הנאה שלו עליו מטל להעלות בחינת המלכות על ידי החסד שבקדשה שעל ידי זה נצולין מכל הזקות ועל כן הדבר באחריותו אפלו לאונסין, וכן השומר שכר לענין גנבה ואבדה והבן הדבר היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן האמנין שומרי שכר הן, כי תקון האמנין שמתקנין איזה דבר הוא על ידי בחינת חכמה תתאה שהוא בחינת האמן של כל דבר שבעולם, כי עקר האמנות הוא על ידי השכל שהוא אמן המתקן כל דבר שבעולם. ועל כן התורה הקדושה שהוא בחינת חכמה שמשם נמשכין כל החכמות שבעולם הוא בחינת האמן של כל העולם, כמו שכתוב, ואהיה אצלו אמון - אמן. ומשם נשתלשל החכמה לכל בני אדם שיש להם גם כן חכמה לעשות אמנות לתקן כל הדברים, כי כל הדברים צריכין תקון ואמנות, כי כך ברא ה' יתברך את העולם על ידי התורה שהוא האמן, שכל בני האדם יקבלו חכמה מחכמות התורה. ויהיה בידם גם כן אמנות לעשות כלים ולתקן כל הדברים שבעולם על ידי חכמתם שמקבלים מחכמות התורה ועל כן ברא ה' יתברך כל הדברים שיהיו צריכים תקון על ידי בני אדם, כמובא במדרש (בראשית רבה פרק יא) שכל הדברים צריכין תקון על ידי בני אדם. נמצא שכל האמנות הוא על ידי בחינת חכמה, הינו על ידי בחינת חכמה תתאה שהיא החכמה המנהגת את העולם. ועל כן האמנין שומרי שכר הן, כי מאחר שחגר מתניו להיות אמן ולתקן אותו הדבר נמצא שחיב עצמו להמשיך חיות לאותו הדבר, כי האמנות הוא בחינת חכמה המחיה את הדבר ומתקן אותו ועל כן הוא חיב כמו השומר שכר, דהינו שחיב בגנבה ואבדה שהוא תלוי בשלמות הדעת, דהינו על ידי שמחיין את בחינת החכמה תתאה כנ"ל, כי האמן עקר האמנות היא בחינה זו להמשיך חיות על ידי התורה להחיות את החכמה תתאה שעל ידי זה האמנות והתקון של כל דבר ועל כן אחריות גנבה ואבדה עליו כנ"ל, אבל באונסין פטורין, כי מאונסין אין יכולים לשמר, כי אם על ידי בחינת החסד כנ"ל וזה תלוי במי שמקבל ההנאה שהוא צריך להעלות ההנאה והאהבה לשרש החסד שבקדשה. שעל ידי זה מעלין המלכות מהארבע מלכיות שמשם באין כל האונסין ומעלין אותה וכו'. שעל ידי זה נצולין מכל מיני הזקות וזה עקר השמירה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת כהנים בחינת כה תברכו, כה דיקא בחינת מלכות כידוע. כי הכהנים הם בחינת חסד ועל כן הם יכולים להעלות ולברך ולהחיות את בחינת המלכות, שהיא בחינת כלל ישראל בבחינת כה תברכו. וזה בחינת יברכך ה' - בממון, כי הממון, דהינו העשירות הוא בחינת מלכות דקדשה. ועל ידי שפע הממון דקדשה נמשך הארה וחיות לבחינת המלכות כנ"ל. וזה וישמרך, מן המזיקין, הינו מבחינת הארבע מלכיות שהן מזיקי עלמא שמהם באים כל ההזקות כנ"ל, כי הכהנים שהם בחינת חסד מעלין את המלכות מהם בבחינת קצרו לפי חסד כנ"ל ואזי מעלין את המלכות לאור הפנים כנ"ל. וזה בחינת יאר ה' פניו אליך, בחינת אור הפנים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

בשמואל כתיב (שמואל א א), מה' שאלתיו וגם אנכי השאלתיהו לה' כל הימים אשר היה הוא שאול לה'. הקדוש ברוך הוא נעשה שואל עליו, כמו שפרש רש"י שם. וישסף שמואל דיקא:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכה ג בהלכות שומר שכר הלכה ב טו:

העתקת הקטע עם מראה המקום