ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · שכירות פועלים ב

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו ואם אחרו עובר בלאו וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

ענין אסור לא תלין פעלת שכיר וכו' שהחמירה התורה מאד בשכר שכיר לפרעו בזמנו דיקא והמאחר עובר בכמה לאוין ועשה, כמבאר שם בטור ושלחן ערוך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המאמר 'ויהי מקץ' בספר לקוטי מוהר"ן תנינא סימן ז כי מרחמם ינהגם וכו', עין שם כל המאמר היטב. כי צריך לרחם מאד על איש ישראלי וכו' ועקר הרחמנות הוא להוציא את ישראל ממשאוי הכבד של עונות, כי זהו משאוי כבד מאד שאי אפשר לישראל לשא כלל המשאוי זה של עון, כי ישראל לפי דקותם משרשם הם רחוקים לגמרי מעון וכו'. וצריך לרחם על כל אחד להכניס בו דעת להוציאו ממשאוי של עונות, כי אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וכו'. וזה בחינת בן ותלמיד וכו' וכו' ועל ידי זה זוכין למקיפים בחינת שפע הכתר וכו' ועל ידי כלליות בן ותלמיד על ידי זה מי שהוא איש חיל הוא יכול לקבל הארת הרצון בעת האכילה שהוא בחינת הארת המקיפים הנ"ל, כי המלכות מקבל הפרנסה מהידים שיש בים החכמה וכו' וכו' ועל ידי זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה דיקא עין שם פלאי פלאות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואיתא שם שאיש הישראלי אינו יכול לשא עליו המשאוי של עון אפלו יום אחד ועל כן בעת שהבית המקדש היה קים היה התמיד של שחר מכפר על עברות של לילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עברות של יום, כי ישראל לפי רוחניותם ודקותם אינם יכולים לשא עליהם המשאוי של עונות אפלו יום אחד וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת אסור בל תלין וכו'. כי עקר התכלית לזכות לאלו המקיפים הנ"ל שהם בחינת הארת הרצון שהם עקר שעשוע עולם הבא, כמבאר שם, עין שם. והארת הרצון זוכים בשעת האכילה דיקא כנ"ל ועקר על ידי בחינת מלכות, ועל כן כל אחד צריך שיהיה לו איזה ממשלה בחינת מלכות כדי שיזכה לקבל פרנסה ולזכות להארת הרצון בשעת האכילה כמו שמבאר שם כל זה באר היטב במאמר הנ"ל, עין שם. וזה בחינת מה שמצינו בתורה שהזכירה כמה פעמים בכמה מצות יציאת מצרים וכן בתחלת עשרת הדברות שהם כלל התורה פתח תחלה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. וכבר מבאר בכמה ספרים קשיא זו למה תלאה התורה כל המצות ביציאת מצרים? אך באמת כלל כל התורה תלוי בבחינה זו לצאת מעבדות לחרות שזהו בחינת יציאת מצרים שיצאנו מעבדות לחרות, כי כל העונות הם על ידי רוח שטות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ג) והם באים מזהמת הנחש וזה בחינת עבדות שהוא בחינת בלבול הדעת בחינת רוח שטות כמבאר במקום אחר שעבדות הוא בחינת בלבול הדעת וחרות הוא ישוב הדעת, עין שם. כי עבדות הוא בחינת זהמת הנחש שמשם באים כל העונות בחינת ארור כנען עבד עבדים וכו', שזהו בחינת ארור אתה וכו', כמובא. וה' יתברך בשעת יציאת מצרים הוציאנו מעבדות לחרות ועל ידי זה דיקא אנו יכולים לקבל את התורה, כי על ידי זה נכנע זהמת הנחש שהוא בחינת עבדות ונכללין בחרות שהוא בחינת דעת בחינת מלכות דקדשה שעל ידי זה יכולים לקבל את התורה. ועל כן קדם מתן תורה אמר ה' יתברך לישראל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו', 'ממלכת' דיקא כנ"ל, כי מלכות בחינת חרות הוא ההפך ממש מעבדות, כי עבדות הוא בחינת זהמת הנחש שמשם באים כל העונות כנ"ל ומלכות וחרות על ידי זה נמשך הארת הרצון, כי עקר הארת הרצון נמשך על ידי בחינת מלכות, כמבאר שם במאמר הנ"ל. והארת הרצון שהוא בחינת המקיפים הנ"ל שמאירים על ידי כלליות בן ותלמיד זהו ההפך מעונות, כי הארת בן ותלמיד זה בחינת הדעת שמאיר החכם בבן ותלמיד להצילם מעונות, כמבאר שם. ועל ידי זה מאירין המקיפים שהם בחינת הארת הרצון ועל ידי הארת הרצון נתכפרין כל העונות, כי הארת הרצון שהוא בחינת המקיפים הנ"ל זה בחינת שפע הכתר, שזהו בחינת יום כפור כידוע, כי אז זוכים לסלח נא המבאר במאמר הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שעל ידי הארת הרצון הנמשך על ידי בחינת מלכות וחרות על ידי זה זוכים לסליחת עונות. ועבדות הוא ההפך ממש, כי עבדות הוא בחינת זהמת הנחש שמשם באים כל העונות ועל כן כל התורה כלה תלויה ביציאת מצרים כנ"ל, כי על ידי שהוציאנו מעבדות לחרות על ידי זה אנו יכולים לקבל את התורה, כי כל התורה תלוי בזה להכניע בחינת עבדות שמשם כל העונות ולזכות לחרות בחינת מלכות שעל ידי זה זוכים להארת הרצון שהוא ההפך מעונות בחינת סליחת עון וכנ"ל. ועל כן הזהירה התורה על כל אחד מישראל שלא יהיה עבד, כמו שכתוב, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וכו'. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עבדות הוא בחינת עונות כנ"ל. כי עקר קדשת ישראל הוא בחינת מלכות וחרות בחינת כל ישראל בני מלכים הם. ועל כן כשאחד מישראל נופל לאיזה בחינה של עבדות מחמת דחקו ועניותו הוא רחמנות גדול עליו, כי איש ישראל לפי דקותו ורוחניותו אינו יכול כלל לשא עליו על העבדות, כי על העבדות הוא בחינת המשאוי של עונות ממש שאי אפשר לישראל לשא עליהם כלל משאוי זו אפלו יום אחד כנ"ל, כי על העבדות הוא בחינת על העונות ממש כנ"ל. ועל כן החמירה התורה מאד בעבד עברי, לא תרדה בו בפרך וכו'. וכן בכמה דברים עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. כי התורה החמירה מאד מאד להקל מאחינו בני ישראל על העבדות לבל יהיה עליו מטל על העבדות שהוא בחינת זהמת הנחש וכו' כנ"ל, כי איש ישראלי אינו יכול לשא עליו כלל על העבדות כנ"ל, ועל כן אפלו כשכבר נמכר לעבד חס ושלום, אף על פי כן צריך להקל עליו העל בכל מה דאפשר כדי שלא יתגבר עליו חס ושלום, בחינת זהמת הנחש על ידי על העבדות הקשה, כי כל מה שמקלין עליו העבודה נחלש ונכנס בחינת זהמת הנחש שהוא בחינת על העבדות כנ"ל ועל כן אפלו בשכיר יום שהוא בחינה של עבדות אף על פי שאינו עבדות ממש, אף על פי כן מאחר שהוא בחינה של עבדות שהשכיר עצמו לעבד מלאכת חברו, החמירה התורה מאד בשכרו לפרעו בזמנו דיקא, כי באמת זה השכיר שהשכיר עצמו לחברו והשליך עצמו לבחינת עבדות מה שאין ראוי לו לישראלי, כי איש ישראל אינו יכול לשא עליו כלל על עבדות שהוא בחינת משאוי של עון אפלו יום אחד כנ"ל, אך מגדל דחקו ועניותו הכרח להשליך את עצמו לבחינת עבדות להשכיר עצמו לעבודת חברו כדי להחיות את נפשו כי עני הוא, וזאת הבחינה, דהינו זה שמשכיר עצמו לעבודת חברו שזהו בחינת עבדות כדי להחיות את נפשו כדי שיהיה לו מה לאכל, זאת הבחינה הוא בחינת ירידה תכלית העליה, כי באמת בחינת עבדות הוא ירידה גדולה לאיש הישראלי וכנ"ל, כי מבחינת עבדות באים כל העונות וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל על ידי השכירות שמקבל מהבעל הבית בעד עבודתו ועל ידי זה יש לו פרנסה על ידי זה זוכה לבחינת הארת הרצון, כי על ידי פרנסה ואכילה דיקא, על ידי זה זוכים לבחינת הארת הרצון שמאיר בשעת אכילה דיקא כמבאר היטב במאמר הנ"ל ועל ידי הארת הרצון נתכפרין כל בחינת עונות וכנ"ל, נמצא שהירידה שלו שירד לבחינת עבדות להשכיר עצמו לחברו ובאמת הוא ירידה גדולה אבל זאת הירידה היא תכלית העליה, כי על ידי זאת העבדות זכה לפרנסה ועל ידי הפרנסה זכה להארת הרצון שהוא ההפך מעבדות בחינת סליחת עונות וכו' כנ"ל. ועל כן החמירה התורה מאד לתת שכירות של השכיר בזמנו דיקא כדי למהר להעביר מעליו הפגם של על העבדות שהוא בחינת על עונות שהאיש ישראלי אי אפשר לשא עליו כלל זה העל אפלו יום אחד, כי זה השכיר שנפל לבחינת עבדות הוא צריך לרחץ עצמו מגלולי העבדות שהוא בחינת עונות כנ"ל ואי אפשר לו לרחץ עצמו מזה כי אם על ידי השכירות שמקבל דהינו פרנסה שעל ידי זה מאיר הרצון שהוא בחינת יום הכפורים כנ"ל שהוא בחינת סליחת עונות כי הוא בחינת ההפך ממש מעבדות וכנ"ל. נמצא, שעל ידי השכירות שמקבל שהוא פרנסתו בחינת הארת הרצון על ידי זה הוא מעביר מעליו ורוחץ עצמו מפגם העבדות, ועל כן צריך הבעל הבית למהר מאד לתן לו השכירות בזמנו ולא תבא עליו השמש וכו'. בשכיר לילה. וכן לא תלין וכו' בשכיר יום רק לפרעו תכף כדי למהר להעביר מהשכיר הפגם והלכלוך של על העבדות שהוא בחינת על עונות שהיה עליו, כי על ידי השכירות שהוא פרנסתו ששם מתגלה הארת הרצון על ידי זה מעביר מעליו העל הנ"ל כנ"ל ועל כן צריך שלא ישהה אצלו השכירות כלל רק לתת לו בעונתו, כי איש ישראלי אינו יכול לשא עליו על משאוי של עונות שזהו בחינת על העבדות אפלו יום אחד הנ"ל. וכמו שמצינו שתמיד של שחר היה מכפר על עברות של לילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עברות של יום וכו' וכנ"ל, כמו כן צריך לתת שכירות של שכיר יום בלילה תכף ושכירות של שכיר לילה ביומו תכף כדי להעביר מעליו פגם של על העבדות מיד ביומו וכו' על ידי השכירות והפרנסה, כי ישראל אינו יכול לשא עליו על העבדות כלל אפלו יום אחד כמו שמצינו בתמיד וכו' כנ"ל. וזה שכתוב, ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו, נפש זה בחינת רצון, כמו שכתוב, אם יש את נפשכם, כמבאר במקום אחר, הינו שהתורה נתנה טעם שצריך לרחם לתת שכרו ביומו תכף כי עני הוא ומחמת דחקו ועניותו הכרח להשליך את עצמו לבחינת עבדות כדי לקבל פרנסה על ידי זה כדי לזכות לבחינת הארת הרצון וזהו ואליו הוא נושא את נפשו לשון רצון כנ"ל, כי הוא רוצה לשאת ולהעלות את רצונו לזכות לרצון העליון בחינת הארת הרצון שמאיר על ידי הפרנסה דיקא. ועל כן אתה צריך לפרעו ביומו כדי לזכותו תכף לבחינה זו בחינת הארת הרצון כדי שעל ידי זה יעביר מעליו על העבדות מיד וכו' כנ"ל. ובאמת מי שיגע בשביל פרנסה בכונה זו כדי לזכות להארת הרצון על ידי הפרנסה שהוא בחינת הארת המקיפים וכו' הוא בודאי דבר גדול מאד וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, שנאמר, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וכו' לעולם הבא, כי על ידי האכילה והפרנסה זוכה להארת הרצון הארת המקיפים שהם עקר שעשוע עולם הבא. וצריך להמשיך הפרנסה על ידי יגיע כפים דיקא, כי הפרנסה נמשכת מהידים שיש בים החכמה, כמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל ועל ידי זה מתגלה בהפרנסה הארת הרצון, כמו שמבאר שם ועל כן צריך להמשיך הפרנסה על ידי יגיע כפים דיקא כדי שתהיה נמשכת הפרנסה על ידי הידים הנ"ל כדי שיתגלה בהפרנסה הארת הרצון. וזהו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך לעולם הבא בחינת המקיפים הנ"ל שהם בחינת עולם הבא כנ"ל, שהם בחינת הארת הרצון כנ"ל, ועין היטב במאמר הנ"ל והבן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, כי העליה הוא אחר הירידה, כי אחר הירידה, דהינו העבדות אחר כך מקבל השכירות ועל ידי זה מעביר מעליו על העבדות כנ"ל ועל כן משתלמת לבסוף דיקא אחר העבדות כדי להעביר על ידי זה העבדות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פועל אוכל בשעת מלאכה, כי על ידי האכילה מאיר הרצון כנ"ל והרצון הוא הפך העבדות, כי הרצון מתגלה על ידי בחינת מלכות וכנ"ל ועל כן הפועל שנפל לבחינת עבדות צותה התורה שיאכל בשעת מלאכה כדי להקל עליו על העבדות, כי על ידי האכילה שיאכל בשעת מלאכה, על ידי זה מאיר הארת הרצון כנ"ל ועל ידי הארת הרצון נכנע בחינת העבדות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת לא תחסם שור בדישו. כי אפלו על הבהמה חסה התורה, כי יש גלגולי נשמות בבהמות וחיות כידוע וכמו שאמר הבעל שם טוב ז"ל, אוכלים בני אדם ושותים בני אדם ורוכבים על בני אדם וכו', כי בכל מקום יש ניצוצי נשמות בני אדם, וגדל הרחמנות שיש על הנפש המגלגל בבהמה או חיה ועוף אין לשער. וזהו ממש בחינת משאוי של עון שאי אפשר לאיש ישראלי לשא עליו כלל על כזה, כי מחמת עונות של זה האדם רחמנא לצלן, נפל והתגלגל בבהמה וכו', כי הבהמה וכו' הוא בבחינת עונות הבאים מרוח שטות מהעדר הדעת מבחינת בהמיות, כי כל העונות הם מעשה בהמה העדר הדעת ועל כן עקר העבדות בבהמה וכו', כי הבהמה היא בבחינת עבדות, בבחינת העדר הדעת שמשם באין כל העונות וכשאיש ישראלי נופל בעונות חס ושלום, שהם בחינת מעשה בהמה זהו משאוי כבד מאד והוא רחמנות גדול מאד עליו, מכל שכן כשחס ושלום, עונותיו גוברים שמתגלגל בבהמה ממש זהו רחמנות גדול ביותר. וזהו בחינת לא תחסם שור בדישו להניח לו לאכל בשעת מלאכה שהוא בחינת עבדות כדי להאיר על הנפש המגלגל בבהמה בחינת הארת הרצון, כי מאחר שהרצון מאיר בשעת אכילה על כן יוכל להשתלשל איזה בחינה של הארת הרצון אפלו על הנפש המגלגל בבהמה בשעת אכילתה. וזה בחינת לא תחסם שור בדישו וסמיך לה, כי ישבו אחים יחדיו. כי עקר סוד גלגולי הנפשות מרמז במצות יבום, כמובא. וזה שהסמיכה התורה מצות יבום לפסוק לא תחסם, לגלות שמצוה זו של לא תחסם היא בשביל הנפשות המגלגלים להאיר עליהם הארת הרצון שהוא בחינת יום הכפורים סליחת עונות כדי לנקותם מבחינת עונות כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שילפינן שור דלא תחסם משור דשבת, כי שבת הוא הארת הרצון כידוע, ועל כן מצוה גדולה לאכל בשבת ולהרבות באכילת שבת כדי לזכות להארת הרצון בשעת אכילת שבת כנ"ל. ואז בשבת שמאיר הרצון אז מתבטל העבדות לגמרי וכנ"ל ועל כן אסור בשום מלאכה, כי אז נכנע לגמרי בחינת עבדות בחינת רוח שטות ונתגלה בחינת דעת בחינת הארת בן ותלמיד בחינת איה מקום כבודו ומלא כל הארץ כבודו שאומרים בשבת שניהם יחד בקדשה של מוסף קדשת כתר ואז עולה המלכות בחינת שבת מלכתא ומקבל האכילה והפרנסה, כי משבת נמשך השפע על כל ששת ימי החל ואז מתגלה הארת הרצון בהאכילה כנ"ל. ועל כן אז בשבת הזהירה התורה אפלו על שביתת עבדו ובהמתו, כמו שכתוב, למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך וכו' כדי להכניע בחינת עבדות בשרשו, כי אפלו העבד והבהמה שהוא גם כן בחינת עבדות כנ"ל צריכים גם כן לשבות בשבת:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שנכנע העבדות אפלו אצל העבד והבהמה ועל כן נכנע העבדות בשרשו, ועל ידי השביתה נמשך אפלו עליהם השתלשלות בחינת הארת הרצון. וזהו, למען ינוח שורך וחמורך וינפש וכו'. כי צריך שימשך עליהם גם כן בחינת מנוחה ושביתה שהוא בחינת הארת הרצון כנ"ל. וזהו שאנו למדים שור שור משבת לענין חסימה, כי אסור לא תחסם הוא גם כן בשביל בחינת הארת הרצון שזהו בחינת שביתת בהמה בשבת, כי אפלו עליהם צריכים להמשיך בחינת הארת הרצון כדי לנקות את הנפשות המגלגלין מבחינת בהמיות מבחינת עבדות מבחינת עונות להעלותם למדרגתם על ידי הארת הרצון שהוא בחינת יום הכפורים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שמטה ויובל שהם בחינת שבת, כמו שכתוב, והיתה שבת הארץ וכו' בחינת הארת הרצון כנ"ל ועל כן הכל הפקר, זה רמז על הארת הרצון שמתפשט הארת הרצון כל כך עד שאין אחד מקפיד לצמצם בשלו רק הכל הפקר כי אין שום צמצום כלל רק רצון פשוט בכל העולם ואז המצוה להניח אפלו לבהמות לאכל תבואת השדה, כמו שכתוב, ולבהמתך וכו' תהיה כל תבואתה לאכל, כי עקר הארת הרצון הוא על ידי האכילה וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין שביתת בהמה, תן לו ניחא שיהיה תולש ואוכל, דהינו כנ"ל, כי על ידי האכילה מתגלה הארת הרצון כנ"ל ואפלו בבהמה אף על פי שאין שיך שם הארת הרצון ממש אף על פי כן מאחר שמתגלה הארת הרצון בשעת אכילה על כן אפלו בבהמה יכול להשתלשל איזה בחינה של הארת הרצון והעקר על נפש המגלגל שהוא אדם ממש שעליו מאיר הארת הרצון כדי לנקותו ולהעלותו וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן בשמטה ויובל אסור לעבד שום עבודה בשדה, כי אז מתבטל העבדות לגמרי כי הם בחינת שבת בחינת הארת הרצון כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכה ג בהלכות שוכר הלכה ג אות ז וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום