להחיות את עצמו בניגון
השיחה עצמה קצרה:
אָמַר: טוֹב לְהָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם אֵיזֶה נִגּוּן, כִּי נִגּוּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל וְגָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת לֵב הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְנַגֵּן, אַף עַל פִּי כֵן בְּבֵיתוֹ וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ יוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה נִגּוּן כְּפִי שֶׁיּוּכַל לְזַמֵּר אוֹתוֹ, כִּי מַעֲלַת הַנִּגּוּן אֵין לְשַׁעֵר.
עשרה מיני נגינה
בהמשך השיחה יש הפניה לסוף המעשה משבעה קבצנים, ששם "עקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא על ידי נגון, הינו על ידי עשרה מיני נגינה" (שיחות הר״ן · אות רע״ג). ובסיפור עצמו אומר הקבצן:
…וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתָהּ עַל יְדֵי כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה…
על עשרה מיני זמרה ועשרת המזמורים: תיקון הכללי.
ניגון מן הנקודות הטובות
בתורה רפ״ב בחלק הראשון, מי שמחפש ומוצא בעצמו נקודות טובות, "וכן יחפש וילקט עוד הנקדות טובות, ועל ידי זה נעשין נגונים" (ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ב · אות ב׳). ובאותה אות:
…וְהַכְּלָל, כִּי נְגִינָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד כַּיָּדוּעַ, וְעִקַּר הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב מִן הָרַע, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמְלַקְּטִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ הָרַע, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂים נִגּוּנִים וּזְמִירוֹת…
התורה כולה בעמוד הנקודה הטובה.
ניגון הרועה
תורה ס״ג בליקוטי מוהר״ן תנינא נפתחת כך:
דַּע, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף, שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
ובהמשך: "כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד", והניגון שומר על הרועה מרוח הבהמיות, "כי הנגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה" (ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ס״ג · אות א׳).
ממי שומעים נגינה
תורה ג׳ בחלק הראשון פותחת בדברים על שמיעת נגינה:
…הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נְגִינָה מִמְּנַגֵּן רָשָׁע, קָשֶׁה לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר וְהָגוּן, אֲזַי טוֹב…
בליקוטי עצות יש ערך שלם על נגינה: ליקוטי עצות, ערך נגינה.