ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ס · אות א׳הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ" (בסימן נט), עַיֵּן שָׁם. בִּבְחִינַת (בראשית ב׳:י״ט): נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, עַיֵּן שָׁם.
וְיֵשׁ בִּבְחִינָה זוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ. כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּשְׁבִיל יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, כַּיָּדוּעַ, שֶׁעִקַּר הַיִּחוּד עַל־יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, וְהֵם רָאוּ בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת יִחוּדִים לְמַעְלָה כִּי אִם עַל יְדֵי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, עַל כֵּן מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם,
כִּי כְּשֶׁהַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל־יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, אֲזַי הֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֵם חֶלְקֵי הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת: הָעֲמֻסִּים מִנִּי בֶטֶן (ישעיהו מ״ו:ג׳); וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת: חֲזִי בַּמָּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּךְ (זוהר ויקרא דף יג), וַאֲזַי מִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת עֶלְיוֹן, וְנַעֲשֶׂה יִחוּד, כַּיָּדוּעַ.
וְלִפְעָמִים בָּא לְצֹרֶךְ זֶה הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנֶּהֱרָגִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יִחוּד עַל־יְדֵי נַפְשׁוֹתֵיהֶם הָעוֹלוֹת לְמַעְלָה, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין אֶל הַיִּחוּד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן בָּא הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״ס · אות ב׳וְכֵן עַל־יְדֵי אֲבֵדַת הַשֵּׁם, הַיְנוּ הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְאֵינוֹ מְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל וְהַכֹּל מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם, כִּי אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלָל. וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, רַק שֶׁאִבֵּד אֶת הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ אֲבֵדַת הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְפֻרְסָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִבֵּד אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם אוֹבֵד דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִבֵּד אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְפֻרְסָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בָּעוֹלָם.
אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת בִּרְצוֹנוֹ וּבְדַעְתּוֹ, שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ הַמְפֻרְסָם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת זֶה אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי הַכֹּל דּוֹבְרִים עָלָיו וּבוֹדִים עָלָיו כְּזָבִים שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ מִזֶּה,
וְעוֹשֶׂה זֶה בְּכַוָּנָה, כִּי הוּא בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, וְגַם יֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מִזֶּה כַּנַּ"ל, וְהוּא מַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בָּזֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָבוֹא עֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הַיִּחוּד כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי מְסִירַת שְׁמוֹ שֶׁהוּא נַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, הוּא מַצִּיל אוֹתָם כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רס״א · אות א׳כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ, יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא, כִּי הִתְרַחֲקוּת – תְּחִלַּת הִתְקָרְבוּת, עַל־כֵּן נָפַל, שֶׁיִּתְעוֹרֵר יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וַעֲצָתוֹ – שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל מֵעוֹלָם. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁצְּרִיכִין מַמָּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ: (וְעַיֵּן עִנְיָן זֶה עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת ה', וְלִבְלִי לִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, רַק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. עַיֵּן הֵיטֵב בְּעִנְיָן זֶה, וְיֶעֱרַב לְךָ לָעַד.)
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רס״ב · אות א׳דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה נְהָרוֹת, כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, אֲזַי מַתְחִיל לִנְבֹּעַ מַעְיָן, בִּבְחִינַת (יואל ד): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כד): בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת.
וְזֶה הַמַּעְיָן בַּתְּחִלָּה הוּא צַר וְקָטָן, וְאַחַר־כָּךְ מִתְרַחֵב וּמִתְפַּשֵּׁט יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ נְהָרוֹת, וְהַכֹּל בָּאִים לִשְׁתּוֹת מֵאֵלּוּ הַנְּהָרוֹת.
עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, הוּא צָרִיךְ לִבְכּוֹת מִקֹּדֶם, כִּי כְּשֶׁנַּעֲשִׂין נְהָרוֹת הַנַּ"ל וְהַכֹּל בָּאִים לִשְׁתּוֹת מֵהֶם, אֲזַי יָבוֹאוּ גַּם־כֵּן קְלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, לִשְׁתּוֹת גַּם־כֵּן מִשָּׁם, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִבְכּוֹת מִקֹּדֶם, וַאֲזַי עוֹשֶׂה עַל־יְדֵי הַבְּכִי נְהָרוֹת, בִּבְחִינַת (איוב כ״ח:י״א, עיין רש"י שם): מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ; שֶׁעַל־יְדֵי הַבְּכִי מְתַקֵּן נְהָרוֹת, וּמִשָּׁם שׁוֹתִין דֵּי סִפּוּקָם כָּל הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁעוֹשֶׂה נְהָרוֹת מֵחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמְּחַדֵּשׁ אַחַר־כָּךְ, אֲזַי יָכוֹל לְהַמְשִׁיכָם רַק לִמְקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ, שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ מִמֶּנּוּ זָרִים.
וְעַל־כֵּן חִבּוּר הַהֲלָכוֹת וְהַחִדּוּשִׁין נִקְרָא מַסֶּכֶת, זֶה בְּחִינַת (תהילים ק״ב:י׳): וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי; שֶׁצָּרִיךְ לִמְסֹךְ הַמַּשְׁקֶה בִּבְכִי, כִּי צָרִיךְ לִבְכּוֹת מִקֹּדֶם כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קל״ז:א׳): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ – זֶה בְּחִינַת תַּלְמוּד בַּבְלִי, שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵצֶל הַיְשִׁיבוֹת, שֶׁמֵּהֶם נַעֲשִׂין נְהָרוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: גַּם בָּכִינוּ – כִּי צָרִיךְ לִבְכּוֹת מִקֹּדֶם, בִּבְחִינַת: וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי, כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רס״ג · אות א׳דַּע, שֶׁחֳלִי הַקַּדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, בָּא עַל־יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם אוֹכֵל אֲכִילָה יְתֵרָה, כִּי כְּשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא בְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם לֶאֱכֹל רַק כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּכְשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר הוּא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, שֶׁאוֹכֶלֶת וְלוֹעֶסֶת כָּל הַיּוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא קַדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְלָן.
וְכֵן כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לְהָאָדָם בְּתוֹךְ מַאֲכָלוֹ נִיצוֹצוֹת, שֶׁלֹּא נִתְבָּרְרוּ עֲדַיִן מִמַּאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא גַּם כֵּן חֹלִי הַנַּ"ל. (אִם לֹא מִי שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְדַלֵּג מַּדְרֵגָה שְׁלֵמָה, וּלְהַעֲלוֹת הַמַּאֲכָל לְמַעֲלַת מְדַבֵּר), כִּי כְּשֶׁאוֹכֵל מַאֲכַל בְּהֵמָה כַּנַּ"ל, נִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא מִגֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה.
וְזֶה בְּחִינַת (תהילים ס״ו:י״ב): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ; הַיְנוּ שֶׁגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא לְמַטָּה מִגֶּדֶר אָדָם, כִּי יָרַד לְגֶדֶר בְּהֵמָה כַּנַּ"ל, אֲזַי: בָּאנוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם – זֶה בְּחִינַת חֳלִי הַקַּדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהוּא אֵשׁ וּמַיִם, חֲמִימוּת וּקְרִירוּת.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (באבות דר' נתן פ"א ובתנא דבי אלהו פל"א שם איתא לשון זה): בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָאָדָם הָרִאשׁוֹן: וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, נִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו. אָמַר: אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד. נִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו, זֶה בְּחִינַת חֳלִי הַקַּדַּחַת, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, עַל־יְדֵי מַאֲכַל בְּהֵמָה כַּנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ, כִּי חֳלִי הַקַּדַּחַת זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי חִבּוּר אֵשׁ וּמַיִם, וְזֶה: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּזֵעַת אַפֶּךָ וְכוּ', כִּי רְפוּאַת הַחֹלִי הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי זֵעָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ – הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּתְרַפֵּא מֵחֹלִי הַנַּ"ל, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל: