קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ט״ז · אות א׳

לִפְעָמִים בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זוֹ הִיא קִיּוּמָהּ, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם תָּמִיד אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ בְּלִי הֶפְסֵק, רַק הַהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל לִפְעָמִים. כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לָצֵאת לַחוּץ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁלּא יִתְגַּבְּרוּ הַבִּלְבּוּלִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְיִתְבַּטֵּל חַס וְשָׁלוֹם חָכְמָתוֹ לְגַמְרֵי וְעַל כֵּן הַהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל לִפְעָמִים. אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז לא יִצְטָרֵךְ לְבַטֵּל מִדְּבֵקוּתוֹ