קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה י״ז · אות י״ב

וּמִזֶּה מִמֵּילָא יוּכַל כָּל אָדָם לְהָבִין בְּעַצְמוֹ כַּמָּה וְכַמָּה הוּא בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּזְכּר גּדֶל מַעֲלָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ. וְיאמַר בְּלִבּוֹ הֲלא אֲנִי מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְשֶׁעָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה כַּנַּ"ל וְאֵיךְ אֲנִי מֻטָּל עַתָּה בְּבִזָּיוֹן. וְחַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה לְהַלָּן בַּיָּמִים הַבָּאִים, כִּי הֲלא הַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְכַלּוֹת אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה יְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְיִשְׁתַּדֵּל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ