קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״א · אות ט״ז
כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַגָּלוּת וְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵן בְּפַרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ בְּרִיאוּת הַגּוּף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַכּל הוּא רַק לְפִי עֵרֶךְ חֶסְרוֹן הַדַּעַת. וּכְשֶׁנִּשְׁלָם הַדַּעַת אֲזַי נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, בִּבְחִינַת 'אִם דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ וְאִם דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ' . וְאַף שֶׁיֵּשׁ חֲסֵרִים לְגַמְרֵי מֵהַדַּעַת וְיֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אֵינוֹ כְּלוּם. וְכֵן לְהֵפֶךְ הַשָּׁלֵם בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן בֶּאֱמֶת הַחִסָּרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן וְהַשְּׁלֵמוּת תָּלוּי בַּדַּעַת