קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ב · אות ו׳

וְעִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם מַה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי הִיא הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא עֶצֶם הַקַּיָּם לָעַד. אֲבָל הִיא רְחוֹקָה מִבְּשָׂרוֹ וְגוּפוֹ מֵחֲמַת עַזּוּתוֹ בְּתַאֲווֹתָיו כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁמְּשַׁבֵּר עַזּוּת הַגּוּף כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְקָרֵב עַצְמָהּ אֶל הַגּוּף כִּי לא תִּהְיֶה נִלְכֶּדֶת בְּתַעֲנוּגָיו. וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לַחֲזר עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף לְמַעֲלָתָהּ לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ. וְהִיא טוֹבָה לְהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת מִמַּדְרֵגָתָהּ וּכְשֶׁהַגּוּף צַח וָאוֹר תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְרוֹמֵם וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן טוֹב וְכָשֵׁר אֵינוֹ נִלְכָּד בְּהַתַּעֲנוּגִים וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לַחֲזר עַל יְדֵיהֶם לְמַעֲלָתָהּ. וְכֵן גַּם כֵּן עַל יְדֵי הָרְשִׁימוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַגּוּף עַל יְדֵי הֶאָרוֹת שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הַנְּשָׁמָה מִקּדֶם תּוּכַל עַתָּה לִזְכּר וְלַעֲלוֹת וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ. וְזֶה בְּחִינַת "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", 'מִבְּשָׂרִי' דַּיְקָא הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם מִגּוּפוֹ וּמִבְּשָׂרוֹ הַשָׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי קוֹל אֲנָחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה נִשְׁבֶּרֶת עַזּוּת גּוּפוֹ וַאֲזַי מִתְקָרֶבֶת וּמִתְדַּבֶּקֶת הָעֶצֶם לְהַבָּשָׂר הַיְנוּ הַנְּשָׁמָה לְהַגּוּף. וְזֶהוּ "מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי"