קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ב · אות ה׳

וְכֵן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּנֶגֶד עַצְמוֹ דְּהַיְנוּ נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף שֶׁהוּא עַז וְחָזָק כָּל כָּךְ בְּתַאֲוֹות וְאֵין לוֹ בּוּשָׁה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי עַזּוּת הַגּוּף עַל יְדֵי זֶה אֵין הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לִסְמךְ עַצְמָהּ לְהִתְקָרֵב לְהַגּוּף לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַשָׂגוֹת שֶׁהִיא מַשֶׂגֶת. כִּי בְּוַדַּאי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם הִיא רוֹאָה וּמַשֶׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאד אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת עַזּוּתוֹ שֶׁהוּא עַז וְחָזָק בְּתַאֲוֹות. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף לִרְאוֹת לְזַכְּכוֹ לְשַׁבֵּר עַזּוּתוֹ הָרָע שֶׁל הַתַּאֲווֹת, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְקָרֵב עַצְמָהּ לְהַגּוּף וּלְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה וּמִכָּל הַשָׂגָה שֶׁהִיא מַשֶׂגֶת שֶׁהַגּוּף יֵדַע גַּם כֵּן מִמֶּנָּה. עַל כֵּן צָרִיךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמד נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף. וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּחִינַת קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת הֵן קוֹל צְעָקָה הֵן קוֹל אֲנָחָה הֵן קוֹל שׁוֹפָר הֵן קוֹל זִמְרָה הֵן קוֹל צַדִּיקֵי אֱמֶת וּשְׁאָר כָּל הַקּוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. וַאֲפִילּוּ קוֹל קִשְׁקוּשׁ הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל צְדָקָה זֶה הַקּוֹל הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְעַל יְדֵיהֶם מְשַׁבְּרִין עַזּוּת הַגּוּף