קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ב · אות ד׳

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת משֶׁה רָעֲיָא מְהֵימָנָא, וְזֶה הָרוֹעֶה עוֹשֶׂה מִשְׁכָּן, שֶׁמֵּהַמִּשְׁכָּן הַזֶּה מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וּמִשָּׁם מַתְחִילִין לִקְרוֹת וּלְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה, וְעַל כֵּן הֵם מַתְחִילִים מִן וַיִּקְרָא שֶׁמְּדַבֵּר מִגְּמַר הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן. וְדַע שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת משֶׁה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוּא בְּחִינַת רוֹעֶה וְעוֹשֶׂה בְּחִינַת מִשְׁכָּן, וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מִשָּׁם. אַךְ לֵידַע כָּל זֹאת הַיְנוּ לָדַעַת כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק אֵיזֶה הֵם הַתִּינוֹקוֹת הַשַּׁיָּכִים לוֹ, וְכַמָּה הֵם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וְלֵידַע כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, וְהַדּוֹר שֶׁיָּבוֹא מֵהֶם עַד הַסּוֹף. דַּע שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּהַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ בְּחִינָה גָּבֹהַּ כָּזוּ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שְׁלִיחַ-צִבּוּר וְחַזָּן כַּנַּ"ל, הוּא יוֹדֵעַ כָּל זֶה הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין' (שַׁבָּת י"א):