קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רפ״ב · אות ה׳

צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע. וְעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע. וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלֶה אֶת הָרָשָׁע בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת. וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה. וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע" הַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ עוֹד אֵיזֶה מְעַט שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע עַל-יְדֵי-זֶה "וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אֵינֶנּוּ עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן כִּי נִתְעַלָּה בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת. וְכֵן הָאָדָם אֵצֶל עַצְמוֹ צָרִיךְ גַּם כֵּן לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִמְצֹא גַּם בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצֵא בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת: