קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות י״ד

בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת וְלא יָדַע אִישׁ שֶׁאֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל זאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּא יִסְתַּלֵּק קדֶם זְמַנּוֹ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלּא יִשָּׁאֵר כֵּן אֶלָּא עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטּל נִשְׁמָתוֹ אֲזַי יִתְבַּטֵּל בְּהָאֵין סוֹף בְּתַכְלִית כְּפִי מַה שֶּׁיִּזְכֶּה.