קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות ט״ו

עַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁל הָאָדָם בְּהָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כְּדֵי שֶׁלּא יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל. אֲזַי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב שֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ לְיֵשׁוּתוֹ אֲזַי נִשְׁאָר בּוֹ הָרְשִׁימוּ מֵהָאוֹר הַנִּפְלָא שֶׁל הַדְּבֵקוּת הַזּאת. וַאֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לָדַעַת אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ לֵידַע שֶׁכֻּלּוּ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי.