קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ה · אות ד׳

צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בִּבְחִינַת בִּיטּוּל, לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְּהַאי עָלְמָא, לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּהַתַּכְלִית כִּי אִם עַל יְדֵי סְתִימוּ דְּעֵינִין שֶׁיִּסְתּם עֵינָיו לְגַמְרֵי מֵחֵזוּ דְּהַאי עָלְמָא, אַף גַּם לְדָחְקָם בְּהָאֶצְבַּע וְאָז לא יִהְיוּ לוֹ יִסּוּרִים וְצַעַר מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת קָבוּעַ תָּמִיד בִּבְחִינַת הַבִּיטּוּל כִּי יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי. וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הַבִּיטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, וְאָז הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּיטּוּל מֵאִיר אֶל הַדַּעַת אוֹר מְתִיקוּת נְעִימוּת הִתְנוֹצְצוּת אֱלהוּת מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאֶחָד לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיִּסּוּרִים וְהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, וְיִזְכֶּה לִטְעם וּלְהַרְגִּישׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא