קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ו · אות י״ב

גַּם אֵין רָאוּי לְהָאָדָם לִפְטר עַצְמוֹ וְלִמְצא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁהוּא חָפֵץ וְחוֹשֵׁק לַעֲשׂת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת וְאנֶס עַל כֵּן יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'חָשַׁב לַעֲשׂת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלא עֲשָׂאָהּ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ' . כִּי כָּל זֶה נֶאֱמַר רַק לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה אָז יוֹצֵא בָּזֶה כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂת, כִּי הֲלא יֵשׁ לוֹ אנֶס, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּי הוּא אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ עִם הַכְּאִלּוּ, כִּי הוּא חָפֵץ וְתָאֵב וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לַעֲשׂת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְלא לָצֵאת עִם הַכְּאִלּוּ. כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיִּגְמר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וּלְהוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל בִּשְׁלֵמוּת, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק כָּזֶה בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמר וּלְהוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָאֳנָסִים. כִּי כֻּלָּם לא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק חָזָק כְּפִי מַעֲלוֹת הַנֶּחְשָׁק כַּנַּ"ל בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לַעֲשׂת בָּעוֹלָם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה