ליקוטי עצות · גנות הגאוה ומעלת הענוה · אות ל״א

צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל מַהוּ עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי. כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה תַּכְלִית לִהְיוֹת נִבְזֶה וְעָצֵל ("שְׁלֵים מַזְלְנִיק"). כִּי הָעֲנָוָה הִיא עִקַּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֵבָר וְאֵבָר, וְהוּא כָּל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא. וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא לִהְיוֹת נִבְזֶה וְעָצֵל וְכוּ' חַ"ו. עַל־כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לִזְכּוֹת לַעֲנִיוְוּת וְשִׁפְלוּת אֱמֶת, שֶׁהִיא עִקַּר הַחַיִּים וְעִקַּר הַתַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל: (שם)